נדרשת חשיבה מחדש למינוי דירקטורים בחברות ענק

באחרונה פורסמה ב"גלובס" ידיעה, שלפיה במשרד המשפטים בוחנים חיזוק עצמאותם של דירקטורים. הכישלונות של חברות מובילות במשק, כטבע, בזק, דסק"ש, אפריקה-ישראל, חברות פישמן ורבות נוספות, מחייבים ובצדק חשיבה מחדש לגבי מינוי דירקטורים ודרך ניהולן של החברות. על-פי הידיעה, צוות במשרד המשפטים מגבש תיקון לחוק החברות ש"לפיו יינתנו פטורים מהגבלות לחברות שיעניקו עצמאות לדירקטוריונים".

אין זו הדרך.

עצמאות הדירקטורים בישראל עוגנה לפני שנים בצורה חזקה, בתיקון לחוק החברות. זאת, כאשר נקבעה החובה על כל דירקטור בחברה ציבורית, פרטית, ממשלתית, להפעיל שיקול-דעת עצמאי בהצבעה בדירקטוריון, ואיסור על קיום הסכם הצבעה בין הדירקטורים. הסנקציה בגין אי-הפעלת שיקול-דעת עצמאי היא חמורה והוגדרה בחוק כ"הפרת חובת אמונים". דהיינו, אין ביטוח, אין פטור ואין שיפוי.

הדיון הציבורי הנרחב מתמקד בעיקר בכשלים במינוי דחצי"ם, אבל זהו רק חלק מהבעיה כאשר כל נושא מינוי דירקטורים בחברות ציבוריות מחייב חשיבה מחודשת. האסיפה הכללית היא הבוחרת דירקטורים, והתנאי הוא כי בכל מינוי של דח"צ צריך רוב של בעלי המניות, שאין להם זיקה לבעל-השליטה. אמנם במינוי הראשון צריך גם רוב כפול, פעם רוב של כלל בעלי המניות (כולל בעלי-שליטה) ופעם רוב של הדירקטורים נעדרי זיקה לבעל-השליטה. ואילו בעת הארכת המינוי, הדח"צ נבחר רק על-ידי הרוב נעדר זיקה לבעל-השליטה.

עם זאת, נשמע טיעון, המוצדק במידת מה, כי בפועל לבעל-השליטה השפעה ניכרת גם על מינוי הדחצי"ם. וכאן אנו עומדים בפני תפנית בעלת חשיבות רבה אשר טרם הובאה לידיעת הציבור. הממונה על ההגבלים העסקיים, אישרה בהחלטתה מהחודש החולף פטור להסדר כובל בין חברי איגוד בתי-ההשקעות בישראל, שעניינו הקמה וניהול של מאגר שיכלול מועמדים מומלצים של האיגוד לכהונת דירקטורים ודחצי"ם בחברות ציבוריות, שמניותיהן מוחזקות על-ידי חברי האיגוד.

ההסדר האמור יחול על חלק ניכר של בעלי המניות בחברות הציבוריות, המהווים למעשה רוב של בעלי המניות מקרב המיעוט בחברות הציבוריות המצביעים. הגופים המוסדיים יוכלו לתאם ביניהם לצורך הצבעה באסיפות, שמות של הדירקטורים שאותם הם מבקשים למנות לדירקטוריון, ואשר עבורם יצביעו באסיפות החברות.

הדיון הציבורי סביב מינויו של הדח"צ ועצמאותו נמשכים שנים רבות. זאת, החל מ-1987 עת הכנסת הוסיפה תיקון לחוק בדבר החובה למנות שני דירקטורים-חיצוניים בכל חברה ציבורית. מאז לא חדל המחוקק לחבוט ולעסוק בדירקטור-החיצוני (הדח"צ) במגמה להגביר את עצמאותו, ולעסוק ללא סוף בדרך תגמולו.

כך בארבע השנים האחרונות הוגשו לכנסת לפחות שש הצעות-חוק פרטיות המבקשות לקבוע דרכים חדשות למינוי הדח"צ, ובמיוחד כיצד להפקיע את רשימת המועמדים לתפקיד מידי בעלי-שליטה, ולקבוע כי המועמדים לתפקיד דח"צ ימונו רק מרשימה שיכין גוף חיצוני, כגון רשות ניירות-ערך, הבורסה וכד'.

אין זו הדרך להבטחת עצמאות הדחצי"ם - וחובה להתנגד להצעות אלה. הדח"צ אינו שוטר שמונה על-ידי גוף חיצוני רגולטורי לפקח מטעם בעלי המניות על פעולות החברה. חובתו היחידה ככתוב בחוק היא לפעול בתום-לב לטובת החברה ולה בלבד. בעלי המניות אינם יחידה הומוגנית והם מורכבים מקבוצות רבות של בעלי אינטרסים שונים. באפשרותם להשפיע על קבלת החלטות בחברות, כולל על עסקאות של בעלי-שליטה, תגמול וכד', נוסף על מינוי דירקטורים. עם זאת, העובדה כי אחוזי ההשקעה של המוסדיים בחברות המוחזקות, הם בדרך-כלל נמוכים באופן יחסי, לאור הפריסה, מקטינה את העניין שלהם בהצבעה.

הליך המיון והאיתור של מועמדים לדירקטוריון כרוך, בדרך-כלל, בהשקעה כספים מהותית שאין לה הצדקה כאשר כל מוסדי עושה זאת בנפרד. מספר המוסדיים המחזיקים באחוזים נמוכים בחברות הוא רב, אך כוח ההצבעה הוא מועט, שכן כל מוסד מצביע בנפרד, ולפעמים אין להם עניין להשקיע בבחירת מועמדים ולהצביע.

ההסדר החדש שאושר על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, הוא דרך חדשה וחשובה המאפשרת יצירת מאגר דירקטורים אובייקטיבי על-ידי המוסדיים, אשר יקבע מדיניות לבחירת דירקטורים, העומדים בתנאים מוקדמים שהותוו על-ידי מאגר המוסדיים, והתאמתם באופן מיטבי לחברות המוחזקות.

לאחר הקמת המאגר ולקראת כינוס אסיפות כלליות, האיגוד ייצור קשר עם החברות המוחזקות, ויציע להן מועמדים לכהונת דירקטור או דח"צ מתוך המאגר שאושר על ידו, והמתאים לחברה הספציפית. הצעות המינוי שיעביר המאגר הן בגדר המלצות ולא יחייבו את חברי האיגוד. כל חבר יהא רשאי להחליט על הצבעתו באסיפה-הכללית על-פי שיקול-דעתו ובהתאם לכללי הרגולציה החלים עליו.

הצעד האמור הוא צעד חשוב במינוי נבחרות מתאימות לכהונת דירקטור בחברות הציבוריות ולא רק דח"צ. אך הבעיה העיקרית היא - שחסרה בו הדרישה להכשרה מוקדמת לכהונה בדירקטוריון. הדירקטורים מופקדים על עסקאות ועל נכסים ענקיים, ומנהלים את כספם של מיליוני אזרחים דרך קופות וקרנות הפנסיה, הגמל, ההשתלמויות וכיוצ"ב. הדירקטורים מקבלים החלטות בעלות השלכות מרחיקות לכת, ועם זאת הכשרתם לתפקיד לוקה לא אחת בחסר. הם אינם ערים לדרישות החוק, והפסיקה בדבר מערך הסמכויות והכוחות בחברה, ובמיוחד הפיקוח על המנכ"ל הלוקה בחסר (ראו מקרה טבע), ואף הייעוץ הפנימי והחיצוני, אינם מסייעים.

מן הראוי, כי הן המאגר של האיגוד והן המצביעים האחרים ייתנו את הדעת לחשיבות נושא ההכשרה המוקדמת כתנאי למינוי, ובהמשך גם לעדכון ולהשלמת הידע במהלך התפקיד.

■ הכותב מכהן כיו"ר איגוד הדירקטורים בישראל.