למה המיזוג בין אל-על וישראייר חייב לעניין את כולנו?

לפני כחודש הודיעה רשות ההגבלים העסקיים על התנגדותה למיזוג בין אל-על (דרך החברה-הבת סאן דור) וישראייר. נימוקי הרשות מתמקדים בחשש לפגיעה בתחרות בשתי זוויות עיקריות. הזווית הראשונה מתייחסת לטיסות הפנים לאילת, שם מחזיקה ארקיע בנתח של 70% מהשוק, וישראייר ביתר. הרשות סבורה כי אילולא המיזוג, אל-על עשויה להיכנס לקו, כפי שעשתה לפני 5 שנים, ולחולל תחרות מתבקשת, בעיקר לקראת פתיחת נמל התעופה רמון.

האם הטיעון הזה מחזיק מים? לא ברור. מחד, אם אל-על הייתה רוצה להיכנס לקו - הרי שהיא הייתה עושה זאת עם או בלי קשר למיזוג; מאידך, אף אחד לא מבטיח שגם ישראייר, כחברה עצמאית או כחלק מאל-על, תישאר בקו. איך אפשר לפתור את הפלונטר? להתנות את עסקת המיזוג בהמשך הפעילות של ישראייר בקו לתקופה של X שנים לרווחת הצרכנים.

סוגיה אחרת מתייחסת לעובדה שאל-על אמונה על אבטחת הטיסות של 3 חברות התעופה הישראליות - כולל היא עצמה וכולל המתחרות. והיכן הכשל? עו"ד אורי שוורץ מרשות ההגבלים אומר, ובצדק, כי מצב שבו אל-על שולטת למעשה על פעילות המתחרות ובעיקר ארקיע לצורך המיזוג, הוא אבסורד מבחינה עסקית ומסחרית, והמיזוג רק יעצים את האבסורד עוד יותר.

הפקעת האגף הזה לרשות עצמאית היא מהלך שעשוי להתרחש כבר בשנת 2018, והוא בוודאי לא יעבור בשקט על-ידי אל-על - אבל הוא ייצג שוק תחרותי ובריא.

על כל אלה נוסיף שהמיזוג לא נולד בבחינת הצלה של עסק כושל: ישראייר היא חברה רווחית שמציגה דוחות נאים מדי רבעון, ואל-על היא לא בגדר דון קישוט המושיע, אלא היא מזהה הזדמנות עסקית להיכנס לתחום חבילות הנופש ולהפעיל באופן עקיף טיסות בשבת.

זאת ועוד, קונסולידציה בענף התעופה מתרחשת ברחבי העולם, דוגמת בריטיש איירליינס שקנתה את איבריה או קבוצת לופטהנזה שכוללת גם את החברות סוויס ואוסטריאן איירליינס.

אז מה אנחנו אומרים? אילו רשות ההגבלים תתנה - בהמשך לערעורים שמתכוונות ישראייר ואל-על להגיש בימים אלה - את עסקת המיזוג בהבטחת התחרות הן בטיסות הפנים והן בהתנהלות הביטחונית, באופן שיבטיח תחרות הוגנת, כלומר תלך על מצב שהוא הפוך על הפוך - הצרכנים יוכלו לצאת נשכרים מעסקת מיזוג שכזו.