עיריית תל-אביב משנה גישה: משימור מחמיר לשימור פרקטי

קבוצת העסקים R2M של מתי ורותי ברודו, האחראית לעסקים מצליחים כמו הקופי-בר, בראסרי, דליקטסן ומלון מונטיפיורי בתל-אביב, רשמה לעצמה לאחרונה הישג חדש כשהצליחה לשכור מבנה שלם לשימור ברחוב הרצל 16 בעיר, דקה הליכה משדרות רוטשילד. 

הבניין ישן, אבל הקונספט חדש, כי למטה פועל בית הקפה "הרצל 16" ובקרוב תיפתח פה מסעדת היוקרה "דיסקו טוקיו". בקומות העליונות של הבניין יש חללי סטודיו של מעצבים ואדריכלים, משרדי היי-טק וגלריות. הגורם הדומיננטי הוא החצר הפנימית שבמרכז הבניין, שנותנת תחושה של מפלט מהרחוב הישראלי הסואן. כמו בכל בתי העסק של מתי ברודו ורותי ברודו יש כאן אווירה נונשלנטית אך מעוצבת מאוד, המשלבת היפסטריות מרושלת של סטודנטים עם תחושת עושר ושפע הדוניסטי.

 בניין בהרצל ת"א / צילום: אביעד בר נס

הבניין ברחוב הרצל 16 בתל-אביב, המכונה "פסז' פֶּנְסְק" הוקם ב-1927 והיה מרכז החנויות המקורה, או הקניון הראשון בתל-אביב, והמבנה הראשון בעיר שבו הותקנה מעלית. המבנה תוכנן על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ, אדריכל ומהנדס העיר הראשון של ת"א, עבור היזם צבי אריה פנְסְק, באחד המגרשים האחרונים של שכונת אחוזת בית, שנותר פנוי אחרי גל הבנייה הראשון. המבנה הוא בן שלוש קומות, ומתוכנן בסגנון אירופאי אקלקטי. במרכזו יש חצר פנימית מרוצפת שמתוכה יש גישה ל"מעליה", אבטיפוס למעלית, העשויה מפרופילי ברזל ורשתות. במקור המבנה שימש לחנויות, משרדים ובתי מסחר, ועל הגג הייתה מסעדה, אך בשנים האחרונות הוחכרו החללים ושימשו גם כדירות מגורים. הבניין הוא בבעלות "נכסי פנסק א.י. בע"מ", שהיא חברה לנאמנות של בנק לאומי. הבניין הוזנח במשך שנים רבות ולפני כמה שנים אף הוכרז כמבנה מסוכן.

הפגישה עם מתי ברודו נערכת בחצר האחורית של בית הקפה. אנחנו יושבים לצד שולחן עץ ארוך גדול, שבקצה הרחוק שלו רכונים מול לפטופ שני עובדים מסטארט-אפ שממוקם בקומה השנייה. לפגישה מצטרף האדריכל נתנאל אלפסי, שמשרדו נמצא בבניין והוא האחראי לתכנון ועיצוב של חלק מהנכסים של קבוצת R2M וגם להרצל 16, ביחד עם אביטל גורארי. "אנחנו נמצאים פה כבר שבע שנים. המשרד של נתי היה פה בקומת הקרקע, ולי הייתה למעלה חברת היי-טק. לאורך השנים התחלנו לשפץ את הבניין ועכשיו הוא קיבל את הוויש האחרון, הוא הפך ציבורי. זה פרויקט של עבודה מתגלגלת, זה אף פעם לא ייגמר".

ברודו מספר שהגישה שלהם למבנה היא פרגמטית: "אנחנו לא מתערבים בבניין. הבניין הזה עבר כל מיני התעללויות. זה היה אחד מבנייני המגורים הכי לא חוקיים. הוסיפו שירותים, תוספות, קירות גבס. אנחנו מנקים את המבנה כבר שבע שנים".
אלפסי מוסיף שהגישה התכנונית שלהם נובעת מתוך כבוד לבניין: "אנחנו משמרים את העתיד של הבניין, של איך משתמשים בו. כי האלטרנטיבה זה להפוך אותו למבנה בסגנון 'הרצלילינבלום', מוזיאון הבנקאות של דיסקונט, שנמצא במבנה ממול. אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לתת לבניין להמשיך לעבוד".

ברודו מדגיש שלמרות שהוא שכר את הבניין ולכאורה יכול לבחור את הדיירים, אין כאן באמת סלקציה: "השכירות יקרה מספיק כדי לייצר איזשהו סינון מי יכול להרשות לעצמו להיות כאן, אבל אני מבין מאנשים שזה יוצא יותר זול מ-wework". נתנאל מבקש להוסיף שהמקום מציע איכויות אחרות: "היחס ברוטו-נטו פה שונה. אי אפשר לשכוח שיש פה את החצר הזאת, המעברים, הגג. התחושה היא שגם אם אתה עובד ליד שולחן, אז יש גם הרבה שיתופיות. פה יש קהילה של אינדיבידואלים שעובדים ביחד".

"דור שני בתפיסת השימור"

אדריכל ירמי הופמן, ראש מחלקת שימור מבנים במנהל ההנדסה של עיריית תל-אביב-יפו, יודע לספר שמה שקורה כרגע בבניין ברחוב הרצל 16 הוא אכן מפנה בגישת העירייה לשימור מבנים ברחבי העיר.

לדברי הופמן, "אנחנו עוברים לדור שני בתפיסת השימור בתל-אביב. הדור הראשון התייחס לבניין כאל מכלול שצריך לעשות לו ניתוח פלסטי שלם, מהתחלה ועד הסוף. זה כמובן תהליך טראומטי גם לבניין וגם לקהילה כי צריך להתארגן ביחד והבניין עובר המון שינויים בפרק זמן אחד.

"התהליך הראשוני היה חשוב כדי להקים את התשתית של השימור, להטמיע אותו ולהפוך אותו לכלכלי. אבל היום אנחנו רוצים לראות עוד שותפים להליך השימור. זה כולל גם לחשוב על השימוש בבניינים עצמם, ולחשוב על כך שהדיירים שיושבים בבניין יהיו חלק מהתהליך".

יכול להיות שהתקדים של הרצל 16 הוא בבחינת בשורה לבעלי בניינים אחרים? בסופו של דבר השימור הרדיקלי הוא נטל כלכלי כבד.

"הגישה הרדיקלית שייכת לדור הקודם. אנחנו באים היום הרבה יותר פתוחים לרעיונות של מגוון שימושים שיהפכו את הפרויקטים לכלכליים. אני רוצה לראות בעלי עסקים נלחמים על הזכות להישאר בבניינים לשימור בשביל העסקים שלהם. להוריד את התפיסה שבגלל שזה בניין לשימור יש יותר ביורוקרטיה, ומצד שני שיש למבנים האלה ערכים חשובים. אני יכול להשוות את זה קצת לברלין, שם יש אוונגרד. אנחנו שואפים שהמבנים לשימור יוכלו לתת מענה להרבה אוכלוסיות, להרבה צרכים, להרבה רצונות. להשיב את העיר בשביל העיר".