לפני חודשים ספורים הכריזה סין בצעד דרמטי שהתמ"ג יפסיק לשמש כמדד המרכזי למדידת התפתחות המדינה. רבים סבורים כי מדובר בסימפטום לתום עידן שלטון היחיד של התמ"ג, או לפחות לתופעה גלובאלית נפוצה יותר של אימוץ מדדים מרכזיים משלימים לצד התמ"ג, ואשר מסייעים משמעותית בקבלת ההחלטות של מדינות. זו בדיוק הסיבה שאנו רואים כיום, אימוץ הולך וגובר בעולם של אחד המדדים החזקים שנקרא "מדד הקידמה החברתית" - Social Progress Index (SPI),השימוש במדד זה, משקף שינוי תפיסתי עמוק של קובעי המדיניות, בבואם לקבל החלטות דרמטיות על כלכלה וחברה בממשלותיהם, וסבורים שמדדים, כגון מדד הג'יני, אינם מספיקים כ"תוסף משלים".
מדד התמ"ג לנפש פותח במאה ה-20 על מנת להתמודד עם בעיות של המאה ה-20. במאה ה-21 מדינות ניצבות בפני אתגרים חדשים המחייבים מסגרת מדידה החורגת מהתמ"ג בלבד. מדד ה-SPI שואף לתת מענה לפער זה, ומקבל תמיכה מארגונים בולטים כמו ה-Harvard Business School Rockefeller Foundation. המדד מאפשר לבחון את מידת הקידמה החברתית ביחס לביצועים הכלכליים של מדינה ולהצביע על פערים בין השניים, תוך התמקדות בשלושה מדדי איכות חיים מרכזיים: צרכים בסיסיים אנושיים (תזונה ובריאות, מים וסניטציה, מחסה ודיור, ביטחון אישי), יסודות רמת חיים (גישה לידע בסיסי, נגישות למידע, בריאות, איכות סביבתית) וגישה להזדמנויות זכויות אישיות, חופש הבחירה, סובלנות וסבלנות, גישה לחינוך מתקדם).
האופן שבו אנו תופסים את מידת הקידמה של מדינות, משתכלל על ידי שילוב הפרספקטיבה הנ"ל. כך למשל, ארה"ב מדורגת רק במקום ה-18 במדד ה-SPI, בעוד שמבחינת תמ"ג לנפש היא נמצאת במקום ה-5 בעולם. תמונה עשירה יותר כמו זו, מסייעת להבין את הפערים והתחומים, בהם על המדינה להשקיע בכדי לפתח את החברה והכלכלה, באופן בו אותו עושר יורגש על ידי כל (או לפחות רוב) שכבות האוכלוסייה. ה-SPI משמש כבר היום ממשלות וממשל מקומי בקבלת החלטות והקצאת משאבים, דוגמאות בולטות הן האיחוד האירופי ומספר מדינות בדרום אמריקה.
ומה מצבה של ישראל, כאשר משקללים גם את הקידמה החברתית? פחות טוב מהתמונה שמצייר נתון התמ"ג, אך במומנטום חיובי. לעומת מקום 24 בתמ"ג לנפש, ישראל מדורגת ב-SPI במקום ה-29 בשנת 2017 (לעומת 40 ו-37 בשנים 2015 ו-2016 בהתאמה), צמודה למדינות כמו סלובקיה וקפריסין. המיקום הנמוך יותר נובע, בין היתר, מסוגיות כגון יוקר המחייה והדיור בישראל, לצד סוגיות חברתיות אחרות. מודעות ומעקב למדידה שכזו, היו ככל הנראה מציבים את בעיית הדיור מוקדם יותר וחזק יותר על סדר היום של הממשלות בישראל, ובמבט עתידי, ימנעו אפקט מאלחש של צמיחת נתון התמ"ג לנפש, גם כאשר אתגרי יסוד בחברה וברווחה נותרים לא פתורים.
ברוב הממשלות המתקדמות בעולם, אנו מזהים אבולוציה חיובית של הטמעת תרבות תכנון והצבת יעדים ברורים. כמו בעולם, גם בישראל, מוטמעת בשנים האחרונות תרבות תכנון ומדידה בתוכניות העבודה הממשלתיות, באופן מקיף ויסודי יותר ויותר. אחד האתגרים בתכנון נסוב סביב שאלות כגון: מהו מדד התוצאה הנכון שיישקף ביטוי של המדיניות ושינוי המציאות בשטח? בהיעדר מדד איכות חיים לאומי, יוזמה שטרם הבשילה לכדי מדידה סדורה בישראל, חשוב להכיר בתום עידן המונופול של התמ"ג, ולאמץ מדדים דוגמת ה-SPI, המציבים מימדים חברתיים, רווחתיים וסביבתיים במרכז סדר היום, לשם ניווט נכון של הממשק שבין כלכלה ולחברה על ידי הממשלות בישראל.
הכותב הוא שותף ב-Deloitte ישראל, מוביל תחום ייעוץ אסטרטגי למגזר הציבורי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
