המשרד להגנת הסביבה מפרסם היום (ג') את "דוח מצב הסביבה בישראל - נתונים, מדדים ומגמות", המתאר את השינויים הסביבתיים בישראל בעשור האחרון. הדוח, בן יותר מ-300 עמודים, שחיברה המדענית הראשית של המשרד, ד"ר סיניה נתניהו, בוחן את המגמות הסביבתיות לאור תהליכים שחלו בעשורים האחרונים כמו שינוי האקלים, עלייה בכמות פסולת וצרכנות משאבי הטבע.
לפי נתוני הדוח, כמות הפסולת העירונית הולכת וגדלה ועמדה בשנת 2014 על כ-4.9 מיליון טון ובשנת 2015 על כ-5.4 מיליון טון. ישראלי ממוצע מייצר כ-1.7 ק"ג פסולת ביום, בדומה למדינות המובילות ב-OECD, כמו למשל, גרמניה והולנד. אלא שמבחינת מיחזור הפסולת ישראל נמצאת הרחק מאחור בקרב המדינות המפותחות.
מזה שנים פעילה במדינות אירופה מדיניות מיון וטיפול בפסולת, שכוללת בין היתר ייצור אנרגיה מהפסולת, נושא שעדיין נמצא בחיתוליו בישראל. עם זאת, מציינים בדוח, כי בשנים האחרונות חל שיפור בנתוני המיחזור ביחס להטמנה. אם בשנת 2004 כ-88% מהפסולת פונה להטמנה וכ-12% למיחזור, הרי שבשנת 2014 78% מהפסולת פונה להטמנה ו-22% למיחזור.
הסיבה לכמות ההולכת וגדלה של הפסולת הן בישראל והן במדינות ה-OECD נעוצה בעלייה ברמת החיים שגורמת לעלייה בצריכה והיקף הקניות המבוצעות. "קיים קשר הדוק בין צרכנות פרטית שאין לה שובע לבין כמות הפסולת. אם ניקח לדוגמא את משחקי הילדים שנזרקים כל שנתיים-שלוש, הרי מדובר בכמות הרבה יותר גדולה לעומת מה שהיה פעם. אנחנו גם מחליפים הרבה מוצרי חשמל כל כמה שנים. אז זה נכון שאפשר למחזר את הפסולת, אבל מה יהיה בעתיד?" תוהה מחברת הדוח סיניה נתניהו.
באשר להרכב הפסולת העירונית מפרטים בדוח כי 34% מהדברים שנזקרים הן שאריות המזון, 18% פלסטיק, 24% נייר וקרטון, 6% חיתולי תינוקות ועוד.
בנוסף, הדוח מתייחס לנתוני מיחזור הבקבוקים, כאשר על פי הנתונים שנאספו בנושא זה חל שיפור משמעותי מאז כניסת חוק הפיקדון. בין השנים 2001-2006 נרשמה עלייה באחוזי המחזור של בקבוקים לכ-65% מסך הבקבוקים שנמכרו, וב-2014 נאספו 79% מסך הבקבוקים שנמכרו, כאשר יעד האיסוף לשנה זו ע"פ החוק עמד על 73% .
שינוי האקלים ומצב המים
"מאמצע המאה ה-20 אנו עדים לשינויי אקלים הן ברמה הגלובלית והן ברמה המקומית. שינויים אלו כוללים עלייה בטמפרטורה הממוצעת, עלייה במספר גלי החום ובעוצמתם, ירידה בכמויות משקעים, מגמת החמרה בהשלכות הכלכליות של אירועי מזג אוויר קיצוני ואיום על המערכות האקולוגיות", כותבת מחברת הדוח.
עוד צוין כי בעוד שבשנות החמישים היו גם שנים חמות וגם שנים קרות, מאז 1993 לא הייתה אף שנה קרה מהממוצע הרב שנתי בשנים 1961 - 1990.
מאז הפעלת המוביל הארצי בתחילת שנות השבעים קיימת תנודתיות רבה במפלס האגם, תנודתיות שהתגברה עם הזמן והגיעה לשיאים חדשים בשני העשורים האחרונים. תנודתיות זו נובעת בעיקר משאיבת יתר ופחות מהתאדות. בשנות בצורת עלתה השאיבה מהכנרת עבור מפעל המים הארצי, והחריפה עוד יותר את השינויים במפלס.
לצד ירידה במפלס הכנרת, צריכת המים במגזר הביתי עלתה בתקופת הדוח ביותר מ-22%. רק בין השנים 2008- עד 2011 הורגשה מגמת ירידה בצריכת המים בעקבות העלאת התעריפים ומערך ההסברה שהופעל בשנים הללו, ומאז חזרה מגמת העלייה.
כ-85% ממי שתייה הקיימים שישראל הם מים מותפלים, מדי שנה המדינה מתפילה 585 מ"ק מים. בסיום תהליך ההתפלה המלחים מוחזרים לים. במשרד להגנ"ס אומרים כי "יש מהמשיך לעקוב אחר ההשלכות הסביבתיות של פעילות זו וכן אחר ההשלכות של יניקת המים מהים התיכון על מערכת האקולוגית הימית".
ים המלח
לפי נתוני הדוח, מפלס ים המלח ירד בארבעת העשורים האחרונים בשיעור מדאיג של למעלה מ - 30 מטרים. קצב ירידת המפלס רק הולך ומתגבר עם הזמן: בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת הקצב עמד על 0.7 מטר בשנה, וכיום הוא 1.2 מטר בשנה.
"ים המלח לא ייעלם", מרגיעה נתניהו. "כי הוא מאוד עמוק, אבל אנחנו כן רואים את תופעת הבולענים שמתרחבת. נכון לשנת 2015, יש למעלה מ-5500 בולענים. הם מצמצמים את הנגישות לים המלח ומהווים סיכון".
שאיבה של מי ים המלח ואידוי בברכות המפעלים באזור יחד עם האידוי הטבעי הגדול באקלים חם ויבש וסכירת מים באזור, כל אלו גרמו לירידה מהירה מאוד של מפלס מי הים.
סכר דגניה וסכר אלומות חסמו לחלוטין את מוצא הירדן מהכנרת, בכדי להשתמש באגם כמאגר המים הארצי של ישראל, ובכך נמנעה זרימת מים לדרום הירדן ובהמשך לים המלח.
עם ירידת המפלס, התפצל ים המלח בשנת 1979 לשני אגנים: האגן הצפוני והאגן הדרומי - שמתוחזק כבריכות אידוי על ידי מפעלי האשלג (הישראליים הירדניים). "עובדה זו, יחד עם היווצרות בולענים, שינויים במשטר המים המזינים את שמורות הטבע בחופי ים המלח וכן שינויים בנגישות לקו המים, יצרו שינוי דרמטי בסביבה ובנוף של ים המלח, אחד ממשאבי הטבע הייחודיים בעולם", כותבת נתניהו בדוח.
לסיכום ד"ר נתניהו מציינת כי "נימוקי הגידול בביקוש למוצרי צריכה הנובעים מגידול האוכלוסייה ועלייה ברמת החיים, הצורך בהגדלת מקורות תעסוקה, ושיקולי יתרון יחסי לאומי המשפיעים על סחר במשאבי טבע ועוד, תקפים. עם זאת, הפעילות הכלכלית ביבשה והפעילות הכלכלית החדשה בים אשר מאפיינת את העשור האחרון מעלות ומחדדות את הצורך בהעמקת הדיון בנושא ובכלל זה את ההתייחסות למספר היבטים ובייחוד לכושר הנשיאה של הסביבה הטבעית ומשאבי הטבע ביבשה ובים ביחס לגודל האוכלוסייה; לצרכנות הגוברת על אופייה והשלכותיה והיכולת לחולל שינוי התנהגותי; ולאופי מנועי הצמיחה ומכשירי הצמיחה הכלכליים של ישראל בעתיד״.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
