"נתניהו מייחס לתקשורת ולי בפרט עוצמה שאין לנו"

לטוב ולרע, השנה החולפת הייתה "שנת בנימין נתניהו ומשפחתו" בתקשורת הישראלית. שנה שהתחילה בחשיפת קלטות שיחות נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, עברה דרך סיקור אינטנסיבי של חקירות ותביעות בנימין ושרה נתניהו, והסתיימה בחשיפה השנויה במחלוקת של ביקור יאיר נתניהו וחבריו במועדון חשפנות ברחוב אלנבי בתל-אביב, על כל מה שהתלווה לכך (וגם בידיעות המוקדמות על מותה של קאיה, הכלבה של משפחת נתניהו).

סיקור אינטנסיבי של ראש ממשלה, פעולותיו וסביבתו, הוא דבר טבעי ומתבקש. ובכל זאת, נדמה שהווליום, הפרופורציות ונקודת המבט הלא מורכבת במיוחד של הסיקור, שברו שיאים כאן. עד כדי כך שכמעט שכחנו שגם אחרי שמשפחת נתניהו תיעלם יום אחד מהנוף הפוליטי, נמשיך להתמודד עם יוקר המחיה, בעיות החינוך, השסעים הדתיים והעדתיים בחברה הישראלית. גם השלום כנראה לא יפרוץ לפה בסערה מיד עם לכתו של נתניהו מראשות הממשלה.

אחת ממובילות הטון בסיקור הזה הייתה חברת החדשות של ערוץ 2 שאחרי הפיצול, אשר מ-1 בנובמבר 2017 משדרת את מהדורות החדשות והאקטואליה היומית גם בקשת (אפיק 12) וגם ברשת (אפיק 13).

בראיון ל"פירמה" אומר הפרשן הפוליטי הוותיק והבכיר של חברת החדשות, אמנון אברמוביץ' (66), כי הוא דווקא מנסה לשמור על דציבלים נמוכים בכל הקשור לסיקור ראש הממשלה: "אני חסיד של אוקטבות נמוכות. של סיכות ולא של פטישים. כך גם לגבי חקירות נתניהו. ידיעות שהיטיבו עם נתניהו פרסמתי בדציבלים גבוהים. את אלה שהרעו איתו, בדציבלים נמוכים יותר".

לאברמוביץ' יש דוגמאות לא מעטות לדציבלים הנמוכים שבהם הוא בחר, לפחות בחלק מהמקרים, לדווח על חקירת נתניהו. כך, לדבריו, "על קיום חקירה חדשה, בראשית יוני 2016, דיווחתי בפאנל ולא בחדשות. לעומת זאת, על כך שלא נמצאו מנגנון מימון ושיטת מימון דיווחתי בחדשות, ובהדגשה. סביבת נתניהו הודתה לי אז בחום. על חקירתו השנייה של ארנון מילצ'ן (החשוד במתן שוחד לנתניהו בתיק 1000, ח"מ), שבה לפי הדיווח שלי הוא נסוג מגרסתו הראשונה ובפרקליטות כינו זאת 'פנצ'ר', דיווחתי בקול גדול. סביבת נתניהו שמחה וצהלה. על חקירת מילצ'ן השלישית, שבה לפי הדיווח שלי נאמר שלא ייגעו בו לרעה אם ישוב לגרסתו הראשונית, כלומר שהוא 'עד מדינה לייט', דיווחתי באופן מאוזן". לדברי אברמוביץ', "גם את עדותו של מיקי גנור (עד המדינה בפרשת הצוללות, ח' מ'), שלפיה כל מה שעו"ד דוד שמרון הבטיח שביבי יעשה, ביבי עשה, ושמרון אמור היה לקבל אחוזים גבוהים מהעסקה, פרסמתי בקול נמוך".

והטובה בדוגמאות: "את עניין השרשרת והצמיד, שעלו למילצ'ן כ-35 אלף שקל, עם הקבלות של חנות 'שטרן', שאותן הצגנו על המסך, והטלפון שבו שרה נעלבה כי קיבלה רק חצי מתנה (שרשרת) והיא מבקשת להשלימה (צמיד) - פרסמתי בפאנל ולא בחדשות", אומר אברמוביץ'.

מה אמרו על כך במערכת?

"שאלו אותי, גם במערכת - זו פעם ראשונה שהציבור נחשף לסיפור מוחשי מגובה בקבלות, מובן לכל נפש ומעורר גועל נפש, מה אתה מחביא אותו בפאנל? אמרתי שהסיפור חמדני לתפארת אך ספק אם הוא פלילי, ואם כן, הוא התרחש באוגוסט 2004, כלומר התיישן".

"כל מעייניו - בביצור מגוריו ברחוב בלפור"

יש אנשים בתקשורת, וכמובן גם מחוצה לה, שתולים תקווה בכך שהחקירות של נתניהו יביאו לתום כהונתו כראש ממשלה.

"לא הייתי רוצה שנתניהו יסיים את דרכו באמצעות בית המשפט. ישנן סיבות עומק, מהותיות בהרבה מאלה הנקובות בחוק העונשין, שבגינן עליו ללכת. כל פעם כשהוא הגיע לצומת הכרעה בין טובת המדינה לבין האינטרס שלו, הוא הכריע לטובת עצמו".

יש לך דוגמאות למקרים כאלו?

"יש לי 'דוגמיות' אחדות: הקמת ממשלת ימין במקום ממשלה כלל-ישראלית. עוינותו האישית והמשפחתית כלפי רובי ריבלין הניעה אותו לבטל את מוסד הנשיאות, שהוא גם סמל וגם חוק יסוד. מתווה הכותל שהבטיח לו את תמיכת החרדים אך קומם את יהדות העולם ויהדות ארה"ב בפרט. חוק הגיור, חוק המרכולים, קבלת הפנים המתוקשרת למאבטח מירדן. שלא לדבר על יחסו המתריס למשטרה. הוא נכון להשליך לזירה כל ערך, כל נורמה, כל חוק, כל אינטרס לאומי, ובלבד ששלטונו יימשך".

אברמוביץ' רואה בכהונות נתניהו כראש ממשלה מה שהוא מכנה "החמצה היסטורית". לדבריו, "נתניהו הוא אינטליגנטי, משכיל, רהוט, בקיא בהוויה המקומית והבינלאומית", אך מצד שני, הוא עוקץ: "אין מה לעשות - האופי קובע ולא הכישורים. נתניהו יודע שהשליטה בפלסטינים טומנת בחובה אפוקליפסה, קטסטרופה. הוא מכיר בצורך ברפורמות אמיתיות במשק ובחברה, כאלה הכרוכות בהתנגשות עם מוקדי כוח. אך כל מעייניו הם בביצור מגוריו ברחוב בלפור. לכן, אין לי בעיה עם ה'פליליות' שלו כמו שיש לי בעיה עם ה'ישראליות' שלו, עם מחויבותו הפנימית למדינה ולעתידה".

אתה מדבר איתו הרבה?

"היו לי עם נתניהו יותר שעות שיחה מאשר עם כל ראש ממשלה אחר. הוא היה יותר שנים ראש ממשלה מכל אחד אחר בתקופה שאני עיתונאי. בפגישה האחרונה הוא אמר לי 'אני מאוד אוהב לדבר איתך'. אמרתי לו, 'גם אני אוהב לדבר איתך, אלא שלשנינו לא יוצא מכך דבר - אתה לא עושה את מה שאתה אומר שתעשה, ואני ממשיך לחבוט בך בשידורים ובכתיבה'".

הביקורת הנוקבת על נתניהו, של התקשורת בכלל ושלך בפרט, לא בדיוק מזיקה לראש הממשלה בקלפי.

"במערכת הבחירות האחרונה שידרתי שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, בניגוד לסקרים, לעמיתים ולדיווחים. נתניהו היה מתקשר ואומר לי: 'כל פעם שאתה משדר זאת אני מפסיד חצי מנדט'. אמרתי לו: 'אדוני, זו בדיוק המטרה'. הוא, פיקח, שנון, אמר: 'אבל אתה מעביר את חצי המנדט לבנט לא למרצ, וזו לא מטרתך'.

"ערב הבחירות התראיינתי ל"גלובס", ואמרתי שלא צפוי מהפך. התקשרו אליי לפני שהעלו את הראיון לאתר ושאלו אותי - אתה בטוח שאתה עומד מאחורי התחזית הזו? משום שהתפקיד שלי הוא דו-קרני, גם פרשן וגם כתב, אני משתדל, לא תמיד בהצלחה, להפריד ידיעות מדעות, דיווחים ממשאלות לב".

ברור שלשדר את הקלטות

בתחילת חודש ינואר האחרון קיבלה חברת החדשות החלטה לא מובנת מאליה לשדר את הקלטת שבה נשמעו יאיר נתניהו, חברו ניר מימון, בנו של טייקון הגז קובי מימון, וחבר נוסף משוחחים על ענייני הגז של מדינת ישראל לאחר ביקור במועדון חשפנות בתל-אביב. השידור התקבל בציבור ברגשות מעורבים. חסידי נתניהו, אבל גם חלק ממתנגדיו, חשבו שמדובר היה בחדירה גדולה מדי לפרטיות של יאיר וחבריו, בזמן שהערך החדשותי של השידור לא היה כה גדול. מה עוד שכלי תקשורת אחרים, ובראשם ערוץ 10, החליטו לא לשדר את החומר הזה, שהוצע להם קודם לכן.

אברמוביץ' מספר כי "לפני הפרסום התקיים אצלנו דיון סדור ומנומק בהובלת אבי וייס (המנכ"ל) וגיא סודרי (העורך). כל העיתונאים, מבוגרים וצעירים, דתיים וחילוניים, משפטנים ושאינם משפטנים - היו בדעה שיש לשדרה. מדובר בעניין שאיננו חד-ערכי, לכן בצדק אתה שואל ובצדק התלבטנו".

אבל בשורה התחתונה אין לאברמוביץ' ספק שההחלטה לשדר הייתה נכונה. "מאחר שמדובר היה ברכב מדינה ונהג ומאבטח על חשבון משלם המסים, ועוד בערב שבת", הוא אומר. "ומאחר שהם מדברים שם על מתווה הגז בעיתוי ההוא בידענות פרטנית כולל ברזולוציה של ששינסקי. ומאחר שיאיר מדבר על חברתו כפי שמדבר סרסור על יצאניתו - ההצבר הזה הצדיק שידור. זאת ועוד, יאיר פעיל מאוד ובאופן אגרסיבי בשיח הפוליטי והציבורי, בפייסבוק, בטוויטר, כך שגם אם הוא לא היה בן של ראש ממשלה - מי שמחטיף בשדות השיח הציבורי, חוטף בשדות השיח הציבורי. בהינתן כל אלה, מרחב שיקול הדעת שלא לשדר את הקלטת הצטמצם לחלוטין".

גולן יוכפז (מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10) אמר על ההחלטה לשלם עבור ההקלטה: "אני מאמין בפנקסי עיתונאים ולא בפנקסי צ'קים". מה דעתך על ההחלטה לשלם 60 אלף שקל עבור המידע הזה?

"מדובר בפרקטיקה תקשורתית עולמית רווחת ורבת שנים. אף אם היא אינה אסתטית, והיא אינה אסתטית, לעתים זה הכרח בל יגונה. עדיף לשלם מאשר לקבל מתנות מחברים".

בעקבות פרסום הקלטת שבה נשמעת שרה נתניהו צורחת על העוזר שלה, באתר וואלה בסוף ינואר, נדרשנו לדעתו על שידור הקלטת. לדברי אברמוביץ', "נוכח המיצוב המרכזי של שרה בחיי האומה, השפעתה, השתתפותה בטקסים רשמיים בארץ ובחו"ל, ואזכורה הקבוע בנאומי ראש הממשלה - אין מנוס משידור קלטת כזו.

"אמרתי לאבירם אלעד (עורך אתר וואלה, ח"מ) ש"וואלה" כמוהו כסייען של השב"כ, שהחליט להתנקות, שם חגורת נפץ ומתפוצץ על המפעיל שלו". אברמוביץ' מכוון לכך שאתר וואלה, בבעלות שאול אלוביץ', נקט שנים גישה אוהדת כלפי הזוג נתניהו, מדיניות שהשתנתה בתקופה האחרונה.

"חן, מאחר שאתה ואני כתבים ולא עורכים", הוסיף אברמוביץ', "אנחנו יכולים להתענג על היצירה הווקאלית הזו בעודנו פטורים מהתחבטות אם לשדרה או לא. כמובן שאילו אתה ואני עורכים - היינו משדרים זאת".

נראה שביחס כמעט ישיר לסיקור האינטנסיבי של חקירות נתניהו ופרשיות בני ביתו, חל גידול בבוז ובמשטמה שרוחש נתניהו לתקשורת. הוא מכנה את התקשורת "תעשיית הדכדוך", תוקף עיתונאים באופן אישי וכדומה. אברמוביץ' חושב שנתניהו מייחס לתקשורת בכלל ולו בפרט עוצמה והשפעה שאין להם. "שים לב לפוסטים של נתניהו בהקשר שלי ולתגובותיו", הוא אומר. "הם מייחסים לי השפעה שלדעתי אין לי. הוא כתב שהתקשורת הישראלית מייצגת את הציבור כפי שאני מייצג את היישוב היהודי בחברון. כשהוא הולבש במדי קצין נאצי, מעשה נפסד כמובן, הוא כתב שהוא מצפה ממני לגנות את המעשה. למה ממני? מקורביו אמרו לי, 'אל תכעס, זו מחמאה, זו לא הסתה'. בראיון מפורסם שלו לערוץ 20 הוא אמר 'אמנון יודע (שאין כלום ולא יהיה כלום). יש לו מקורות לא רעים, אבל אותי הוא לא מאתרג כי אני לא מפנה שטחים'".

אתה זכור כמי שהציע בזמנו "לאתרג" את רה"מ המנוח, אריק שרון, ולא למצות עמו את הדין הפלילי כדי לאפשר לו להשלים את מהלך ההתנתקות מגוש קטיף. על רקע חקירת נתניהו והצעות חוק שנועדו לאתרג אותו דוגמת "חוק הצרפתי", האם אתה מצטער על כך היום?

"זו הייתה אמירה לא תקינה. אבל בעקבותיה יוחס לי כוח הרתעה כאילו אני פותח וסוגר תיקים. מני מזוז (היועמ"ש לשעבר, ח"מ) סגר את התיק נגד שרון בחבטה ביוני 2004 ובג"ץ אישר את ההחלטה באוגוסט 2004, ואילו משל האתרוג פורסם באפריל 2005. כשנתניהו אומר, 'לאמנון יש מקורות לא רעים אבל אותי הוא לא מאתרג' - אני שואל אותך, חן, הוא מתכוון שאינני מאתרג אותו אצל ה'מקורות הלא רעים' או שאיני מאתרג אותו בתקשורת? - אני מציע לך את האפשרות הראשונה".

אש בלי הפסקה

הפיצול של ערוץ 2 נועד להחליש את התקשורת?

"הפיצול הוא בלי ספק מכה כלכלית אנושה לערוצים 2 ו-10, והוא נועד לפורר את הטלוויזיה המסחרית. אמרו לנתניהו, 'אתה תקבל את אברמוביץ' וגיא פלג על שני מסכים'. הוא לא השתכנע. הוא יודע שבטווח בינוני, אפילו קצר, הערוצים המסחריים ייקלעו למצוקה. הצרה היא גדולה בהרבה ומעבר לכך: בין אם אתה כותב ב'גלובס' או ב'הארץ', ב'ידיעות' או ב'מעריב', משדר בערוץ 2 או 10 - כולנו טובלים בגיגית שהמים בה מתמעטים. המים זורמים לאפיקי הרשתות החברתיות. כאשר הממשלה עוד מפליאה בנו את מכותיה - קשיי הנשימה מתעצמים, וכלי התקשורת מתקשים ועוד יתקשו יותר לנשום עצמונית".

כשאברמוביץ' מדבר על פיצול ערוץ 2 ומשמעויותיו הפוליטיות, הוא מדבר מפרספקטיבה של מי שכבר ראה כמעט הכל, גם בפוליטיקה וגם בעיתונות הישראלית. את דרכו כעיתונאי התחיל כבר בתקופה שבה למד משפטים באוניברסיטה העברית, כחבר מערכת עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה. ב-1977, שנת המהפך ועליית הליכוד לשלטון, החל אברמוביץ' לעבוד ב"על המשמר", ביטאון תנועת "השומר הצעיר" שהופיע מלפני קום המדינה ועד 1995. בראש העמוד הראשון של כל גיליון התנוססה סיסמת התנועה: "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". ניכר על אברמוביץ' - שאת ילדותו המוקדמת עשה בקיבוץ ניר-עם - שלפחות משהו מהסיסמה הנושנה הזאת נמצא בעבודתו עד היום. בתחילת שנות ה-80 עבר אברמוביץ' לעיתון "מעריב" ושימש ככתב מדיני, שליח העיתון בלונדון ופרשן בכיר. הוא עזב את "מעריב" ב-1994 במחאה על פרשת האזנות הסתר שהוביל עופר נמרודי בעיתון (שבמסגרתה הוקלט גם אברמוביץ' ללא ידיעתו), ועבר לשמש כפרשן בערוץ הראשון בטלוויזיה. מאז 2003 הוא משמש כפרשן בחברת החדשות של ערוץ 2 ומופיע בפאנל הקבוע בתוכנית "אולפן שישי".

אל העיתונות הגיע אברמוביץ' אחרי פציעה קשה במלחמת יום הכיפורים. אל המלחמה הארורה ההיא הוא הגיע במסגרת שירות מילואים כנהג טנק בחטיבה 600. ב-9 באוקטובר 1973, יומה השלישי של המלחמה, נפצע אברמוביץ' בקרבות באזור תעלת סואץ. הוא נכווה באורח קשה בפניו ובגופו, אך המשיך לנהוג בטנק משום שהיה סבור שנשארו בו אנשים. על אומץ לבו ודבקותו במשימה קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.

בשנים האחרונות התברר כי גם צל"שניקים כאברמוביץ' אינם חסינים מפני האלימות וההסתה של חלק מהציבור הישראלי. במהלך מבצע צוק איתן חווה אברמוביץ' על בשרו אירוע תוקפני קשה. הוא מספר כי "מהשבוע השני של המלחמה בעזה אמרתי וחזרתי על אמירה אחת: לחתור לסיום מהיר של הלחימה כי היא תסתיים בכל מקרה בנסיגה ישראלית, חד-צדדית, תחת אש ובלי הסדרה. הייתה לנו נקודת שידור מול הקריה בתל-אביב. באותו ערב נפוצה שמועה על הפסקת-אש. הגיעו עשרות פורעים שצרחו: 'בדם ואש את ביבי נגרש, לא רוצים הפסקת-אש!'. לפתע מישהו שם צרח: 'זה הכל אברמוביץ', הוא רוצה הפסקת-אש!'. אז החלו קללות ואיומים ויריקות. בהפסקה ניגש אליי גיא פלג, שכיסה את ההפגנה, ולחש לי: 'כיסיתי הפגנות רבות בחיי, השנאה אליך היא על סף אלימות, תרד מהשידור'. היו שם כמה פורעים שאחזו אבנים. מפקד המשטרה דיווח למפקד המחוז, בנצי סאו, והוא הורה לימ"ר להוריד אותי מיד מהשידור ולהסיע אותי משם".

חלפו כמה שנים ובאוקטובר 2016 אברמוביץ' הותקף שוב בגלל העמדות שהביע בטלוויזיה. הפעם זה קרה כשהגיע לסקר את משפטו של "החייל היורה", אלאור אזריה. אזרח תקף את אברמוביץ' בחריפות וצעק לעברו: "חבל שלא נשרפת למוות". אברמוביץ' מעיד כי כבר כשהגיע למשפט אזריה בביה"ד הצבאי בקריה בתל-אביב הוא התקבל ב"מאור פנים מבשר רעות". "כשיצאתי, דלקו אחריי כמה אנשים", הוא מספר. "הברנש שגידף וקילל יותר מאחרים הורשע בעבר באיומים וניסיון תקיפה נגד אשת תקשורת. נדמה לי שהיה לו מאסר על-תנאי בתוקף. לא רציתי להתניע נגדו חקירה כדי לא לעשות מעצמי סיפור. ביקשתי להניח לעניין".

דווקא החינמון "ישראל היום" התייצב אז להגנתך.

"נכון, ובהפגנתיות רועמת. ליאור שליין ב'גב האומה' באייטם מבריק הציג רצף מאמרי שטנה שפורסמו שם נגדי במשך השנים. גולן יוכפז סימס לי: איך שאני מכיר אותך, החיבוק של 'ישראל היום' מביך אותך יותר מהאירוע".

לא קל להיות שמאלני מוכר "מחוץ לארון" בישראל של 2018.

"אני נתקל מדי פעם במישהו שצועק ממכונית או מקרן רחוב 'כלב סמולני', 'חמאסניק', 'חבל שלא נהרגת' - אבל ברוב המקרים ניגשים אליי אנשים ואומרים לי: 'אני ימני, אני לא מסכים אתך, אבל חבל שאין לנו אחד כמוך בימין'".

"רק פועל ולא מנהל"

אברמוביץ' הוא מבכירי וותיקי העיתונאים, אבל אין ספק שהוא הקדים את זמנו באופן שבו הוא מתבטא בטלוויזיה. צורת הביטוי הקצרה, החדה, התמציתית שלו מתאימה ככפפה ליד לעידן התקשורתי הנוכחי - עידן הטוויטר והפרעות הקשב. כאשר אני שואל אותו אם הוא צפה את הנולד, אברמוביץ' מעדיף להיתלות בדברים שאילנות גבוהים אחרים אמרו עליו: "אדם ברוך ז"ל, שהיה המקורי והייחודי בעורכי המגזינים בעיתונות המודרנית, כתב פעם מאמר נלהב ונפעם על עבודתי בטלוויזיה. הוא כתב שהסקופים, מהדהדים ככל שהם, אינם העיקר, אלא האופן שבו השבחתי וזיקקתי את האיכות של טור כתוב לשפת הטלוויזיה, ושבעוד עשור כולם ידברו או ינסו לדבר כמו אברמוביץ'.

"נחום ברנע, בכיר עיתונאי ישראל, טלפן אליי לאחר שדיברתי על תופעת החינמון 'ישראל היום' ואמר לי: 'יש לך יכולת תמצות יוצאת-דופן ורהיטות נדירה, אתה מצליח בדקה וחצי לומר את מה שאנחנו לא מצליחים לכתוב ב-1,500 מילה'. דורון רוזנבלום, כותב משובח, חבל שהוא שובת ממלאכה, כתב שבאמירה טלוויזיונית קצרה הצלחתי ליצור אפקט ועוצמה בלי לאבד את העומק".

האם אתה ועיתונאים בחברת החדשות מסוגלים לצאת בפומבי נגד החלטות של העורך והמנכ"ל? עד כמה יש ויכוחים בתוך המערכת שלכם על התכנים שצריך להביא לשידור ובאיזו בולטות? עד כמה דעתך נשמעת?

"עבדתי, כפועל ולא כמנהל, כחייל ולא כמפקד, בעיתון מפלגתי - 'על המשמר', ובעיתון מסחרי, 'מעריב', בערוץ הציבורי והיום בערוץ מסחרי. המערכת חייבת להיות היררכית וקשוחה כי ברגע נתון המהדורה צריכה לעלות לאוויר או שהעיתון חייב לרדת לדפוס. אומר דבר מה לזכות העורכים שלי, אבי וייס וגיא סודרי: שיקוליהם מקצועיים לחלוטין. אין לי מושג כלשהו מהן הדעות הפוליטיות שלהם, אף לא צל של מושג".

אתה ועמית סגל הפכתם לכמעט צמד ואתם מרבים להכין כתבות יחד. איך אתה מסביר את השילוב הטוב ביניכם שעובר היטב על המסך? אתם הרי שונים מאוד.

"למרות ההבדלים בגיל, בבתי הגידול ובהשקפת העולם, עמית הוא פרטנר טוב בשל הידענות שלו ומאגר הזיכרון. הוא יודע מה ההבדל בין משה סנה למשה דיין, בין פנחס ספיר לפנחס רוזן, בין מבצע קדש למבצע צוק איתן. ישנם עיתונאים שיודעים פחות מהצופים או מהקוראים. עמית, בנוסף להיותו חד ומהיר, יודע יותר מהצופים".

לו היית המנהל, ולא פועל, מה היית משנה באופן שבו משודרות החדשות בטלוויזיה?

"לו הדבר בידי, הייתי מבטל את פורמט הפאנלים הנהוג לעייפה בכל הערוצים כולם. ובמהדורות החדשות בטלוויזיה הייתי ממעיט בשימוש בחומר שמתקבל ממצלמות אבטחה ומאירועים שצולמו בהסתר בטלפון סלולרי. והייתי מוסיף יותר קונטקסט והקשרים לחדשות, מפרק ספינים, וחושף דמגוגיות".

אמרת בעבר בראיון ל"הארץ" שהדברים החשובים ביותר במסגרת עבודתך הם "לדבר על הכיבוש ועל מחיר הכיבוש". האם התקשורת הישראלית, חברות החדשות, מסקרות באופן ראוי את הסכסוך ואת מצבם של הפלסטינים?

"אם תסרוק את שידוריי על רצף 15 שנים בערוץ 2, כמו גם במקומות קודמים שבהם עבדתי, תראה שמפעל ההתנחלויות, שהוא בעיניי בראש מצעד האיוולת והעוול, זוכה לטיפול ראוי. השתמשתי בערוץ 2 בביטוי 'הלאה הכיבוש'. כמובן שאינני יכול לעסוק רק בזה כי בסוף כולנו כפופים לסדר היום ולא רק אדוניו".

מהו מבחינתך הסיפור העיתונאי החשוב של 2017?

"הסיפור החשוב מבחינתי בשנה שחלפה הוא חוק ההסדרה - הוא אבן-דרך בדרכנו לדרום-אפריקה. במקרה או שלא הבאתי שלוש ידיעות שהתכתבו עם דעתי בסוגיה: 1. היועמ"ש צפוי להתייצב נגד החוק. 2. היועמ"ש אמר לשרים: החוק הזה יביא אתכם לבית-הדין הבינלאומי בהאג. 3. חוות-דעת פנימית של מערכת הביטחון נגד החוק. על פי חוק זה מותר לגזול אדמות פרטיות אם הגזילה נעשתה ב'תום לב'. הרי אין כאן תום ולא לב. ראש הממשלה דיבר וטען והטיף נגד החוק ונזקיו הצפויים. נו, ואיך הוא הצביע בסוף?".