נתניהו מסתבך עם התקשורת, אבי גבאי שב לפזול לשמאל

"הממשלה תנהיג רפורמות מקיפות בשוק התקשורת. סיעת הליכוד, סיעת כולנו ויתר הסיעות המצטרפות, לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישור שר התקשורת. סיעות הקואליציה וחבריהן יתנגדו לכל יוזמה ו/או הצעה בתחום התקשורת, ששר התקשורת יתנגד לה".

(סעיף 98, 88, 63, 65 ו-26 שנכלל בהסכמים הקואליציונים עם ש"ס, יהדות התורה, כולנו, הבית היהודי וישראל ביתנו, בהתאמה)

סעיף התקשורת שהוכתב על-ידי בנימין נתניהו וסיעת הליכוד לכל השותפות הקואליציוניות בהסכמים הקואליציוניים במאי 2015 (וביוני 2016 לישראל ביתנו) היה מה שנהוג לכנות Non-Negotiable. לא פתוח למו"מ. זה הסעיף שדרש ראש הממשלה נתניהו, וסיעה שלא הסכימה לחתום עליו לא הייתה יכולה להצטרף לקואליציה. כעבור כמעט שלוש שנים, שני תיקי החקירה 1000 ו-2000, פעמיים שוחד (לפי הראיות שאספה המשטרה), הפרת אמונים, מרמה ואובססיית כלי התקשורת של נתניהו שזורה לאורך ולרוחב כל מהלכיו. סעיף התקשורת בהסכמים הקואליציוניים לא הניב לנתניהו את התוצאות שעליהן חלם. הוא נותר כעדות היסטורית לאלימות תקשורתית של ראש ממשלה שהחליט להקדיש את מיטב שנותיו למאבק בטחנות הרוח החדשותיות.

בפירוט שסיפקה המשטרה השבוע לראיות שהתגבשו נגד נתניהו, מסופר שהוא פנה לכל מקום אפשרי כדי לעשות עסקים בתחום התקשורת, משל היה איש עסקים פרטי ולא מנהיג ממלכתי. הוא שאף להיטיב את אופן הסיקור עליו ("ידיעות אחרונות"), לסגור ערוץ מסחרי (10), לצמצם תפוצת עיתון יומי ("ישראל היום"), להציע מיזוג (קשת, רשת) ולחפש משקיעים ("ידיעות אחרונות"). מחוץ לתיקים 1000 ו-2000 הוא גם ניסה לסגור, ולאחר מכן לפצל, את ערוץ השידור הציבורי כאן, להתוות סיקור אוהד (וואלה!) ולהיטיב עם חברת התקשורת בזק.

הטובין בשווי מיליון שקל שקיבל נתניהו ואשר אותם כילה וצרך, הם הדבר היחיד בכל תיקי החקירה שלו שאינו קשור בעיתונות ובכלי התקשורת. כל שאר האלמנטים מתחברים למעין תמנון רב-זרועות, שבכל אחת מקצוותיו יושב מו"ל, בעלים של כלי תקשורת או עיתונאי. ארנון מילצ'ן, ארנון מוזס, שאול אלוביץ', שלדון אדלסון, רון לאודר. חשודים, עדים, נאשמים וחברים. זו התקשורת שהעיסוק המוגזם בה הפך את ראש הממשלה של ישראל ממנהיג מדיני בולט, מפוליטיקאי מחונן, לחשוד בפלילים לפי המשטרה. באיזה שלב בעשור השנים שבהן הוא מנהיג את המדינה הפכו תסכוליו מן הסיקור, כעס על אייטם אחד או תמונה לא טובה באייטם אחר, למחשבות יישומיות ומעשים הנחשדים כפליליים?

רבים מתקשים לתפוס איך עבור סיגרים ושמפניות, מוצרים מתכלים, הסכים נתניהו לחצות קווים ולקדם למען טייקוני התקשורת מוזס ומילצ'ן את האינטרסים העסקיים שלהם בתקשורת. התשובה כמובן אינה עולה בעשן הסיגר או באדי אלכוהול השמפניה, אלא מסתלסלת בתוך מוצר מתכלה מסוג אחר לגמרי: הדיבורים, הפרשנויות וטורי הדעה. כן, גם הם מוצר מתכלה, כי דעות מושמעות תמיד לכאן או לכאן, אבל אין להן נוכחות נצח בחיי האנשים. אבל דיבורי העיתונות הם המוצר המתכלה הנוסף שאותו צרך נתניהו, וגם למען ה"מוצר" הזה הוא שלח ידיים לעסקאות של אנשים פרטיים.

התחושה העולה מכל מה שהוצג על-ידי המשטרה היא שהחלק של השפעה ושינוי שוק התקשורת היו מה שנתניהו ביקש להשיג יותר מכל דבר אחר. ועבור כך, הוא דרש את קרבת השניים, כי חשב שרק כך הוא יצליח לשנות את הנרטיב ההיסטורי המתעד אותו.

הטקטיקות של אבי גבאי

השבוע (ד') בשעות הערב קפצתי לראות את יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, משוחח בפני קהל ברמת השרון. בתיבות הדואר של התושבים חולקו פלייארים צבעוניים המודיעים שהוא בעיר, אבל את הפלייאר ראיתי במקרה רק אחרי שחזרתי מן המפגש. מי שם לב בימינו למה שכתוב על ניירות, אפילו יהיו כרומו. תיבת המידע של הווטסאפ מכילה את המידע יותר מהר ויותר זמין.

לזכותו של גבאי ייאמר שרמת השרון אולי קרובה אליו פיזית (למקום מגוריו), אך היא אינה המקום הטבעי על המפה שלו בימים אלה. הוא גם אמר זאת לקהל שהגיע: "באתי אליכם רק אחרי 8 חודשים, קודם כל אני בבאר שבע, דימונה, אופקים, טבריה, קריית ים, עפולה ועוד". מכר טוב שלי, עפיף אבו מוך, איש הייטק תושב באקה אל-גרביה, מעיר כבר כמה זמן שהישובים הערביים עדיין לא נמצאים על המפה שלו, וזה נכון.

לערב של גבאי, שהתקיים בבית יד לבנים במרכז העיר, הגיעו מאות אנשים, בעיקר בגילאים מבוגרים, בדומה למפגשים רבים מן הסוג הזה באזור השרון. בסיומו של שבוע שהחל עם איום ביטחוני חסר תקדים, מל"ט איראני שחדר לתוך השטח הריבוני של ישראל והסתיים בהודעת המשטרה על גיבוש ראיות בתיקי החקירה נגד נתניהו, כשיאיר לפיד מתגלה כדמות מרכזית באחד התיקים - גבאי כמעט ונעלם. הוא אמנם היה מרואיין מבוקש, אך נפח השיח הציבורי שהוקדש לנפתלי בנט, אביגדור ליברמן, לפיד ובעיקר לנתניהו, כיווץ את גבאי לפינה עלומה.

זה לא נעים עבור מתמודד פוליטי להתבונן על הסערה המושלמת, מאחורי זכוכית שקופה ואטומה. ועל אף שגבאי בטח לא היה רוצה להיות מוזכר לשלילה, התעלמות מקיומו לא יכולה להיות חדשות טובות עבורו.

באירועים, כך נדמה, גבאי עדיין מלקק את פצעי ההתרחקות שלו מן הבייס השמאלני. ברמת השרון, הוא ניסה להיות ברור עם הקהל. "אני לא איש של אמצע, של מרכז, אלא אני בעד לומר עמדות ברורות. בנייה בגושי ההתיישבות כן, אבל אסור לנו להמשיך להרחיב את הבעיה", אמר כשהוא מתכון לעצירת בנייה והרחבה של התנחלויות מבודדות, הרחק מעמדות הסיפוח המושמעות בפה מלא בליכוד ובבית היהודי.

הטקטיקה של גבאי כוללת גם פרגון ועבודה צמודה עם ראשי המפלגה. בשורה הראשונה באירוע של גבאי ישב יו"ר העבודה הקודם, יצחק הרצוג, והוא אף היה זה שפתח את האירוע. הרצוג הוא דמות אהודה ברמת השרון. במשך השעה שעמד גבאי על הבמה, הוא לא פסק מלשבח את הרצוג, לתת לו קרדיט על מהלכים פוליטיים (האיחוד עם ציפי לבני, 24 המנדטים, הקשרים המדיניים שלו). גבאי חזר והזכיר את פועלו. ייתכן גם שאחת הסיבות שמאות אנשים הגיעו לאירוע, היא כי הרצוג היה מגויס לבוא, לדבר, להזכיר לכל תומכיו במקום את החשיבות של לראות את גבאי בעיניים, להקשיב לו בשיחה פתוחה.

עוד בדברים שנשא בפני הרמת שרונים, גבאי פרגן לח"כ מיקי רוזנטל על עבודתו בתחום חקיקת חוק הנכים, ליו"ר הסיעה יואל חסון על המאבקים של האופוזיציה בחוקי השבת, ועל אף שלא עבר באופן מסודר על רשימת הח"כים, נראה היה שגבאי מעוניין להעביר את המסר של עבודת צוות במפלגה.

האם השבוע הפוליטי הזה, שבו מפלגת יש עתיד ספגה כמה חבטות משמעותיות - סיפור הפרישה של יעקב פרי ולאחר מכן ההודעה שלפיד הוא חלק מעדי התביעה בתיק פלילי, שיש מי שמנסה למצב אותו כתיק רדיפה פוליטית של אנשים המנסים להפיל את ראש הממשלה - יכול לסמן עבור גבאי תפנית וצמיחה? מוקדם עדיין לומר. גבאי עשוי ללכת פה על קו דק ומסוכן. אנשים רבים בקהל שאלו אותו השבועמדוע הוא לא שואף להתאחד עם לפיד לקראת הבחירות, וגבאי הסביר להם שאלה הן שאלות לשלב מאוחר ואינן מתאימות בימים מוקדמים אלה, כאשר אין עדיין תאריך ביומן.

תקיפת לפיד לא תועיל לגבאי. מצד שני, הוא הודה השבוע מעל הבמה שיש למצוא דרך להעלות את מספרי התמיכה של המפלגה. והדרך לשם עשויה לעבור דרך דעות השמאל-מרכז המסורתיות, בלי לשאת חן בעיני הימין.