בועת שידורי הספורט: ירידה במחיר שידורי משחקי הפרמיירליג

בחודש שעבר חתם אלכסיס סנצ'ז על חוזה במנצ'סטר יונייטד שמבטיח לו על-פי דיווחים כ-450 אלף ליש"ט בשבוע. נטו כמובן. בכל יום שהוא מתעורר בבוקר משלמת לו יונייטד כ-65 אלף ליש"ט. זהו אלכסיס סנצ'ז, לא שחקן צעיר שעתידו לפניו, לא מישהו שיכול להיכנס לרשימת 10 הכדורגלנים הנוכחיים הטובים בעולם, כנראה גם לא לרשימת ה-20.

אבל בפרמיירליג יש המון כסף. האפשרות לשלם לאלכסיס שכר כזה נשענת על התחושה שהפרמיירליג תמיד תנוע מעלה במסלול חד-כיווני. התחושה הזאת, שהפכה את הפרמיירליג לסמן הקיצוני של כלכלת הכדורגל בעולם, נשענת בשלושה העשורים האחרונים על המהפכה המוכרת בשידורי הטלוויזיה. ואם לתמצת את ההיסטוריה ממש בקצרה: רופרט מרדוק, סקיי, 1992.

השבוע, קיבלה התחושה הזאת תפנית. ראשי הפרמיירליג והקבוצות זכו למקלחת קרה עם פרסום מכרז השידורים החדש. השוק המקומי לא מוכן לשלם סכומים גבוהים יותר, כך שלראשונה מזה 15 שנים נרשמת ירידת מחירים. סקיי ספורט (4 חבילות) ו-BT (חבילה אחת) רכשו 5 מ-7 חבילות השידורים שהוציאה הפרמיירליג למכרז בבריטניה. סקיי תשלם 3.5 מיליארד ליש"ט עבור שלוש העונות שבין 2019-2022 - ממוצע של 9.3 מיליון ליש"ט למשחק; BT תשלם 885 מיליון ליש"ט - ממוצע של 9.2 מיליון ליש"ט למשחק. בסך-הכול ישלמו שתי ענקיות התקשורת 4.4 מיליארד ליש"ט לעומת 5.1 מיליארד ליש"ט שהושגו במכרז הקודם. אמנם יש עדיין שתי חבילות למכירה, בכל אחת 20 משחקים, אבל הן של משחקי אמצע שבוע ונחשבות פחות אטרקטיביות, כך שכבר עכשיו ברור שהסכום הכולל יהיה נמוך מאשר במכרז הקודם.

אם מביאים בחשבון שבמכרז הנוכחי הציעה הפרמיירליג 200 משחקים לשידור לעונה לעומת 168 במכרז הקודם, ושבמכרז הקודם נרשמה עלייה של 70% במחיר הזכויות - אפשר להבין מדוע באנגליה עוסקים בשאלה "האם הבועה של הפרמיירליג מתפוצצת?" . 

 זכויות השידור של הפרמיירליג

הסתערות בחצי קלאץ'

מחירי הזכויות בפרמיירליג נשענו לאורך השנים לא על רמת הכדורגל אלא על מאבק בין גופי תקשורת מקומיים. חברות מדיה, בעיקר סקיי, הבינו שאוהדי כדורגל לא רואים בעיניים - וגוף תקשורת שיחזיק זכויות של הליגה האנגלית המקומית ויציע אותן בבלעדיות יוכל ליהנות מלקוחות שבויים בכמויות שיספיקו לשלוט בשוק ולהיות רווחי. גם כשהמחירים שהציעה סקיי עבור הזכויות עלו ועלו הקסם נשמר - סקיי המשיכה לגרוף מנויים ורווחים. הכדורגל ושידורי הפרמיירליג היו הבסיס לכל המודל העסקי של החברה.

ההחלטה של BT (בריטיש טלקום), גוף תקשורת שנשען בעיקר על שוק הסלולר, להיכנס לשוק הטלוויזיה בבריטניה נעשתה בברוטליות ותדלקה את הפרמיירליג במזומנים. במהלך שמזכיר את הניסיון של פרטנר להיכנס לשוק הטלוויזיה הישראלי, השיקה BT ב-2013 ערוץ טלוויזיה במודל עסקי שהחדירה שלו כולה הושתתה על שידורי ספורט. רק להבדיל מפרטנר הישראלית, BT יצאה לדרך עם ארנק פתוח ללא גבולות, בידיעה שהיא תרכוש זכויות בכל מחיר שתידרש. המהלך הזה הביא לתחרות פרועה בין סקיי ל-BT על המוצר המשמעותי ביותר מבחינת הלקוחות: שידורי הפרמיירליג.

מכאן והלאה, כל סכום שנזרק לאוויר על-ידי הפרמיירליג היה רלוונטי. במכרז הקודם הגיע מחיר משחק בודד ל-11 מיליון ליש"ט (!). כלומר, עבור כל דקת משחק שמשודר בטלוויזיה משלמים הזכיינים כ-120 אלף ליש"ט למועדוני הפרמיירליג.

לקראת המכרז הנוכחי עשתה הפרמיירליג עבודת שטח, שבמסגרתה הניחה שכניסה של חברות ענק חדשות כאמזון, נטפליקס ופייסבוק לשוק השידורים והצהרתן ללכת על שידורי הספורט ישמשו כדלק החדש ויקפיצו את מחירי הזכויות. הם לא העריכו שהסכומים המופרכים הללו יגרמו אפילו לגופים הללו לבדוק אולי בכל זאת יש אופציות זולות יותר במקומות אחרים, ליגות אחרות. כך נותרו BT וסקיי פחות או יותר לבד במשחק. בנוסף, גם הטירוף שאליו הגיעה BT למכרז הנוכחי פחת מעט - לאורך השנים האחרונות היא שילמה סכומים אדירים והתחמשה בהמון תוכני ספורט איכותיים אחרים, כמו משחקי ליגת האלופות, כך שמבחינתה ההסתערות על הפרמיירליג הפעם הייתה בחצי קלאץ'.

סקיי, מצדה, נהנתה מהמצב ו"גנבה" את הזכויות עם 600 מיליון ליש"ט פחות ממה ששילמה במכרז הקודם - וגם קיבלה יותר משחקים לשידור.

יד ברזל במכרז הבא

אז האם הבועה מתפוצצת? האם קבוצות הליגה העשירה בעולם עומדות לבחון מחדש את המשכורות שהן משלמות לשחקנים? נראה שלא. כל מה שהפסידה הפרמיירליג במכרז המקומי היא תרוויח בגדול במכרז הזכויות הבינלאומי (מכירת הזכויות למדינות השונות, וביניהן ישראל). שם צפויה עליית מחירים דרמטית בזכות הפיכת הליגה לגלובלית והעניין שמגלים בה שווקים בארה"ב, אסיה סין ודרום אמריקה. דוגמה קטנה: בסין נמכרו כעת הזכויות של הפרמיירליג עבור 700 מיליון דולר - פי עשרה מהסכום שם במכרז הקודם. כדי למנוע מהבועה להתכווץ וכדי לשפר את מצב הרוח אחרי האכזבה מהשוק הבריטי, יש להניח שהפרמיירליג תנהל את המכרזים הבינלאומיים ביד ברזל. היא תביא את הזכיינים לקצה גבול היכולת. לא יהיו סנטימנטים. לא יהיה יתרון לערוץ טלוויזיה מוכר ומבוסס, על פני גוף שישדר על פני האינטרנט (OTT). מי שישלם יותר - ישדר.

סימון 4 חברי כנסת בגזרתם יש לפעול ויצירת לחץ ציבורי

מסמך פנימי שהגיע לידי "גלובס" חושף: דרך הפעולה של ארגוני הספורט נגד החלטת הממשלה על העברת תקציב הספורט לאחריות המדינה

לפני שבוע כתבנו כאן על מלחמות הוועד האולימפי והמרכזים במשרד הספורט נגד ההחלטה להעביר את תקציב הספורט לאחריות מלאה של משרד הספורט והאוצר. איך מנהלים מאבק כזה? לידי "גלובס" הגיע מסמך פנימי של ועד הפעולה של ארגוני הספורט שהתכנס ב-18 בינואר. המסמך מראה באופן ברור חלוקת גזרות ואמצעי לחץ - על איזה חברי כנסת יש ללחוץ כדי לנסות להוציא את ההחלטה מחוק ההסדרים, מי מהחברים בארגוני הספורט אמור ללחוץ על מי, ואילו גורמים אמורים להתראיין לתקשורת.

במסמך של ועד הפעולה נכתב כי "אנו נרצה להתמקד בשלושה מישורי פעולה - 1. משרדי ממשלה; 2. חברי כנסת משפיעים מהקואליציה; 3. לחץ ציבורי...". בסעיף של משרדי ממשלה מסמן הוועד את דרכי הפעולה הבאות: "תקשורת שוטפת עם אנשי משרד האוצר - השר כחלון, המנכ"ל באב"ד, פקידי אגף התקציבים", ובשלב הבא - עם הגעת החוק לוועדת הרפורמות: "יצירת קשר עם יו"ר הוועדה ח"כ רחל עזריה והעברת המסרים, איתור חברי הכנסת בוועדה ויצירת תקשורת/פגישות לחידוד המסרים".

בתחתית המסמך מסומנת טבלה ובה חלוקת משימות. כך, למשל, נקבע כי המשימה לאיתור חברי כנסת משפיעים ושיחות מוטלת על משרד הלוביסטים.

בוועד הפעולה סימנו ארבעה חברי כנסת מהקואליציה שהוגדרו "משפיעים" ובגזרתם יש לפעול - יואב קיש (ליכוד), דודי אמסלם (ליכוד), עודד פורר (ישראל ביתנו) ומיקי זוהר (ליכוד). את ה"טיפול" במירי רגב, שהוגדר תחת משימה של "תקשורת עם השרה מירי רגב" ו"הנעת השרה לאחד כוחות מתוך תובנה שהספורט נחוש להגן על עצמאותו", קיבל יו"ר הוועד האולימפי יגאל כרמי.

סעיף נוסף שמוגדר בוועד הפעולה "פעילות מונעת והפעלת לחץ על האוצר" מסמן שני גורמים: "יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין - יכול למנוע חקיקה בחוק ההסדרים; היועץ המשפטי לממשלה".

ההחלטה הסופית בעניין צפויה להתקבל ב-18 במארס, עם אישור חוק ההסדרים.