ברקע נסיעת נתניהו למינכן: פריחה בעסקי גרמניה-איראן

ביום ראשון הקרוב צפוי ראש הממשלה בנימין נתניהו לעלות על הבמה המרכזית של ועידת מינכן לביטחון, להזהיר את העולם מפני המשטר האיראני ולקרוא להטלת "סנקציות משתקות" על הרפובליקה האיסלאמית. באותו היום אמור לנאום שר החוץ האיראני, וגם נציגים אמריקאים צפויים להגיע לוועידה - מה שמבטיח כי שנתיים לאחר הסכם הגרעין שנועד לפתור את המחלוקת הבינלאומית עם איראן, סנקציות כלכליות ואחרות נמצאות כיום שוב על שולחן הדיונים.

באירופה עוקבים בחשש אחרי העמדה האמריקאית בנושא, ובמיוחד אחרי עמדת נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שכינה את הסכם הגרעין "העסקה הגרועה ביותר אי פעם" וחזר ואיים לבטל אותו בחודשים האחרונים. בשנתיים שעברו מאז הסרת הסנקציות זינק הסחר בין הכלכלות המובילות באירופה לבין איראן, ולגבי גרמניה הדבר נכון במיוחד.

לפי דיווח במגזין "שפיגל" לפני כחודש, ברלין תהיה מוכנה לסנקציות נוספות, בתנאי שההסכם יכובד. מבחינה גרמנית, אל המשוואה המשקללת אי-הפצת נשק גרעיני, גיבוש עמדה בינלאומית אחידה ושמירה על ביטחונה של ישראל (או חשש מתקיפה ישראלית באיראן), צריך להוסיף בימים אלה סחר בשווי מיליארדים.

 היקף הסחר בין גרמניה לאיראן

"הקהילה העסקית בגרמניה חוששת מאוד מסיבוב סנקציות נוסף", אומר פרופ' גבריאל פלברמאייר, ממכון המחקר הכלכלי IFO במינכן, "ראינו את האפקט המצנן שהיה לסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על איראן (ושבוטלו עם הסכם הגרעין בינואר 2016, א.א.) על המסחר, וראינו כיצד מדינות כמו סין, טורקיה ורוסיה ומדינות מהמפרץ הפרסי מיהרו למלא את החסר ולתפוס את מקום העסקים הגרמניים". לדבריו, "הסחר עם איראן רק התחיל להתאושש, והתעשייה הגרמנית מפחדת מפגיעה נוספת בעסקים. למעשה, ניתן לראות בחשש הזה את אחד מההסברים לנתונים הצנועים על הצמיחה בסחר בשנתיים האחרונות. טרם חזרנו ל'עסקים כרגיל'".

השותפה הגדולה

לפני כעשור הייתה גרמניה שותפת הסחר הגדולה ביותר של איראן. ב-2005 הגיע היקף הסחר בין המדינות ליותר מ-4 מיליארד אירו. לאחר שנחשפה תוכנית הגרעין האיראנית, והקהילה הבינלאומית הטילה סנקציות פיננסיות וכלכליות על המשטר האיראני, הידרדר בהדרגה היקף הסחר, לכדי 2.1 מיליארד אירו בלבד בשנת 2015. מאז, צמחו מחדש היקפי הסחר והגיעו בסיכום שנת 2017, לפי הערכות, ל-3 מיליארד אירו - עלייה של כ-40% בשנתיים. בשלב הזה, הרוב נובע מיצוא גרמני לאיראן.

"בימים שאחרי הסרת הסנקציות הפוליטיקאים הגרמנים והקהילה העסקית התלהבו מאוד", אומר ל"גלובס" ד"ר שטפאן גריגאט, המנהל האקדמי של "Stop the Bomb" ארגון לא-ממשלתי הפועל באירופה נגד משטר האייטולות באיראן. שר הכלכלה הגרמני דאז, זיגמר גבריאל, נסע לטהרן כחודש לאחר חתימת ההסכם, בראש משלחת רשמית של כ-30 נציגי חברות וארגונים עסקיים, שנועדה לשמש ראש גשר לעסקים הגרמניים במדינה. "הם חגגו את ההסכם וצפו שהמסחר ירקיע שחקים", מוסיף גריגאט, "היה מי שדיבר על סחר שנתי של 10 מיליארד אירו. זה אמנם לא קרה, אבל אנחנו רואים שהסחר בין המדינות נמצא במגמת צמיחה".

בין העסקאות המרכזיות שנרקמות עם איראן בימים אלה: מפעל לבניית משאיות של חברת פולקסווגן, שביקשה אישור מהרשויות האמריקאיות לבנות אותו; חברות גרמניות בתחום הבריאות שמספקות מוצרים רפואיים לאיראן ואף נושאות ונותנות על הקמת בתי חולים במדינה; אספקת מכונות ותחנות חשמל על ידי חברת סימנס; אספקת מכונות וחלקי חילוף על ידי חברת הענק Bilfinger ועוד. רוב העסקים, אגב, מתנהלים עם חברות הממוקמות במדינת המחוז בוואריה, שבבירתה מינכן צפוי נתניהו לנאום בראשון.

"הפוטנציאל ענק"

"מה שחשוב ביחסים הכלכליים עם איראן הוא הפוטנציאל", מוסיף פרופ' פלברמאייר, "יש הבנה שהיחסים במונחים כלכליים כיום אינם מנוצלים היטב, בשני הכיוונים. הפוטנציאל ענק, איראן היא מדינה של 80 מיליון בני אדם, עם צורך דחוף בהשקעה בתשתיות, אבל המספרים עדיין מאכזבים".

לדבריו, אמנם בשנה שעברה החלה גרמניה לייבא כמות מעטה של דלק מאיראן, אולם טרם עשתה זאת בהיקפים גדולים. "עד כה, היצוא הגדול ביותר של איראן לגרמניה הוא פירות ואגוזים, אבל לכולם ברור כי אם איראן תוכל להגביר את יצוא הנפט שלה, יש עשרות מיליארדי אירו על השולחן". לאיראן יש את עתודות הנפט והגז הגדולות ביותר בעולם.

מה שמונע את מימוש הפוטנציאל, לפי המומחים הגרמנים, הוא שילוב של חשש מסנקציות חדשות, קיומן של סנקציות אמריקאיות עצמאיות והפסקת תוכנית ביטוח היצוא הממשלתית הגרמנית ("הרמס").

"הסיבה העיקרית שהסחר לא זינק כפי שצפו", מסביר ד"ר גריגאט, "היא שרוב הבנקים בגרמניה לא מוכנים עדיין לאפשר עסקים עם איראן. הסנקציות האמריקאיות העצמאיות מטילות עונשים על בנקים שסוחרים עם הרפובליקה האיסאלמית, ורוב הבנקים - בגרמניה בפרט ובאירופה בכלל - הם בעלי אינטרסים ופעילות רבה בארה"ב".

קומרצבנק הגרמני, למשל, נקנס לפני כשנתיים על ידי הרשויות בארה"ב ב-1.5 מיליארד דולר על כך שהיה מעורב בעסקים עם איראן. "חברות גרמניות עדיין צריכות ללכת על חבל דק בין משא ומתן על עסקאות לבין ציות לחוק האמריקאי", נכתב בדיווח על הנושא ב"הנדלסבלאט" הגרמני.

לכך מצטרפים הדיונים על סנקציות עתידיות. "אנחנו דנים במצב עם הממשלה, אבל לא מנסים להשפיע על עמדתה בנושא הסנקציות", אומר קלאוס פרידריך, האחראי על הסחר עם איראן באיגוד תעשיית הציוד ההנדסי הגרמני (VDMA), "העמדה הפוליטית נקבעת בברלין, ונכון לעכשיו לא שמענו שום דבר על סנקציות חדשות". לדבריו, הוא נמצא בקשר עם אנשי עסקים איראנים, שמתלוננים על הגישה האמריקאית החדשה נגד הסכם הגרעין. "הם לא מרוצים מכך שארה"ב לא ממלאת אחרי ההסכם, ומאיימת לבטל אותו. לתפיסתם, הסכם הוא הסכם, וממשל טראמפ צריך לכבד את מה שממשל אובמה חתום עליו".

למרות זאת, המגמה נכון לעכשיו היא של חידוש היחסים הכלכליים. בנקים איראניים מתכוונים להקים סניפים חדשים בפרנקפורט ובמינכן, התעשיינים הגרמנים קוראים לממשלה להפעיל מחדש את תוכנית ביטוח היצוא - כפי שעושות ממשלות צרפת ואיטליה, למשל - וגבריאל, שהפך מאז הביקור בטהרן לשר החוץ, מדגיש בהזדמנויות שונות את הצורך במדיניות אירופית עצמאית.

מקורות בבריסל אף אמרו לכלי תקשורת כלכליים באירופה, כי מאחורי הקלעים, מדינות אירופה עובדות על מנגנון סחר עוקף סנקציות אמריקאיות, שינוהל באירו, ושיהיה דומה לאופן שבו נעקפו הסנקציות שהטילה ארה"ב על קובה במשך עשורים. "לאיראן יש תעשייה מגוונת ביותר - גז ונפט, תחבורה, תעשייה - וצורך עמוק בהשקעה לאחר שנות האמברגו ובכלל", מסכם פרידריך, "החשיבות של הכלכלה האיראנית לגרמניה היא ברמה האסטרטגית".