רוסיה לא רצתה לנצח, היא רצתה להרוס

הנשיא צדק. כמובן. הנשיא הוצדק. כמובן. האיש שמעולם לא הודה בטעות, לא הודה בטעות גם אתמול ושלשום. אדרבא, הוא חשב כי החדשות האחרונות מטעימות עד כמה הצדק היה איתו מאז ומעולם.

החדשות היו סנסציוניות למדי: ביום ו', התביעה הכללית בארה"ב הגישה כתב אישום נגד 13 רוסים, יחידים וארגונים, בעוון קשירת קשר להתערב באופן לא חוקי במהלך הבחירות לנשיאות בארה"ב. הנשיא, שאמר עד כה על החשדות נגד רוסיה כי הם "בדיה" (hoax), הגיב בקול תרועה. הלוא זה בדיוק מה שהוא טען מאז ומעולם, הוא הכריז.

התשובה הקבועה לכל השגה על צדקתו המוחלטת היא "פייק ניוז". זו תרומתו הסגולית לדיון הציבורי לא רק באמריקה כי אם בכל העולם, מבורמה והפיליפינים עד דרום אפריקה, פולין, טורקיה. אין עוד כל טעם בדיון עובדתי, מפני ש"פייק ניוז" מנטרל כל עובדה. מזכיר קצת את משחקי הילדים, שבהם היה צריך רק להקדים את המלים "המלך אמר", או "הרצל אמר", כדי לחייב את השומע להוציא פקודה אל הפועל.

רוד עמד בציפיות

הנשיא ובעלי בריתו, גם בתקשורת, קושרים כתר ניצחון לראשו, מפני שכתב האישום נוגע לרוסים בלבד. הוא אינו נוגע לאמריקאים. הוא אינו מאשים איש מאנשי מטה הבחירות של טראמפ בשותפות מודעת בקשר הרוסי. האיש מס' 2 במשרד המשפטים (שתוארו הוא "המשנה לתובע הכללי") הטעים ביום ו', כי כתב האישום אינו כולל ראיות שלהתערבות הרוסים הייתה השפעה על תוצאות הבחירות.

זו הייתה כמובן מוסיקה ערבה לאוזני הנשיא, הטוען זה כבר שהוא ראוי לאשראי מלא על ניצחונו. או לחלופין שהילארי קלינטון ראויה למלוא האשמה. ואף אמנם אתמול הוא הזכיר למצויציו, שקלינטון "הפסידה בסגנון הישן והמוכר - היא הייתה מועמדת איומה ונוראה". עם זה אגב קשה להתווכח, היא אמנם הייתה מועמדת נוראה. אבל היא קיבלה שלושה מיליון קולות יותר מטראמפ, והוא נעשה נשיא בזכות שיטת בחירות ארכאית, שהומצאה לפני 230 שנה, ולא שונתה או תוקנה.

מה ראה המשנה לתובע הכללי להודיע מה אין בכתב האישום, במקום להסתפק במה שיש בו? אפשר רק לנחש. האיש, רוד רוסנסטיין (-רוזנשטיין), נמצא על הכוונת של טראמפ זה חודשים רבים.

מאז שהממונה עליו, שר המשפטים ויליאם סשנס (Sessions), פסל את עצמו מלפקח על חקירת החשדות נגד רוסיה, רוסנסטיין נושא באחריות המיניסטריאלית הבלבדית. טראמפ ציפה ממנו תחילה להעניק חיפוי לפיטורי מנהל הבולשת הפדרלית, בחודש מאי שעבר; ואחר כך קיווה שהוא ישים קץ לחקירה, המטילה צל כבד על נשיאותו, ומסיחה את דעתו עד אובססיה.

רוסנסטיין לא עמד בציפיות, וטראמפ רמז יותר מפעם אחת שהוא שוקל לפטר אותו. רוסנסטיין, משפטן מקצועי, שכיהן במשרה בכירה עוד בממשל אובמה, כנראה הבטיח את שיורו הפוליטי, לפחות עוד לזמן מה.

מלחמת אינפורמציה

אבל אין בכתב האישום שום דבר המצדיק חגיגות ניצחון של הנשיא ושל נאמניו. אדרבא, 37 העמודים של כתב האישום משרטטים תמונה של התערבות רוסית ברורה, באמצעות האינטרנט, כדי לעזור לשני מועמדים: טראמפ במפלגה הרפובליקאית והסנאטור ברני סאנדרס במפלגה הדמוקרטית. הרוסים מואשמים שניהלו "מלחמת אינפורמציה", אשר נועדה גם להטעות וגם לעורר "אי אמון כלפי המועמדים וכלפי המערכת הפוליטית כולה".

האם אפשר לעשות את כל זה באמצעות שקרים והעמדות פנים על פייסבוק, בתקציב חודשי של 1.3 מיליון דולר, לאורך שלוש שנים? לפני שסניגוריו הישראליים הלא מעטים של ולדימיר פוטין מתנדבים לגחך, מוטב לזכור שמיליון דולר בחודש על פייסבוק הם סכום ניכר. הקושרים לא ניסו לרכוש עמודים שלמים בעיתונים. הם ניצלו בסך הכול כלים נתונים לכל משתמש, כדי לפרוש רשת של תומכים ושל ידידים, ולסמוך על יכולתו של המדיום להכפיל את עצמו. מאות אלפי אמריקאים במדינות מפתח עקבו אחרי עמודי פייסבוק כוזבים, השתתפו בשיחות, ונענו להזמנות למאורעות מפוברקים, שמטרתם העיקרית אם לא היחידה הייתה פרובוקציה.

כתב האישום נוטה לאשר מה שהסתמן זה זמן מה: מקבלי ההחלטות ברוסיה התעניינו פחות בתוצאות הקונקרטיות של חתרנותם ויותר באפקט שלה. מדברת בעדה תמיכתם בשני מועמדים מנוגדים - ימין רדיקלי לעומת שמאל רדיקלי. אמנם לשני המועמדים האלה היה מכנה משותף - איבתם לגלובליזם, לסחר חופשי, למעורבות אמריקאית מעבר לים, וגם איפוק או אהדה כלפי רוסיה - אבל כאשר נפלה ההחלטה להתערב לטובתם לא נשקף לאיש מהם סיכוי רציני.

לשני המועמדים האלה היה עוד מכנה משותף אחד, שאל נכון משך את הרוסים: שניהם סיפחו את עצמם אל מפלגות, שבהן מעולם לא היו חברים. שניהם קידשו מלחמה על הממסד המפלגתי, והשתדלו להבאיש את ריחה של ההנהגה המסורתית. שניהם נהגו כמהפכנים, או כניהיליסטים.

אין טעם לבחון כוונות על פי תוצאות. לא כל תוצאה היא מכוונת. טראמפ אמנם ניצח, אבל סאנדרס הפסיד. כיוצא בזה, גם אם ההתערבות נועדה לזרוע פילוג, ספק אם מישהו ממתכנניה העלה על קצה דעתו שהיא תניב ערעור מסיבי של האמון הציבורי בשלטון החוק. מי היה מתכנן ברצינות מצב עניינים, שבו נשיא ארה"ב יתקוף פעם אחר פעם את סוכנות הביון המרכזית ואת הבולשת הפדרלית? במובן הזה, ההצלחה הייתה גדולה לאין שיעור מן הכוונה.

כולם חוץ מאחד

כל בכירי הממשל סומכים את ידיהם על חוות הדעת של החוקרים: הם משוכנעים שרוסיה התערבה - ומוסיפה להתערב. "הם" כוללים את סגן הנשיא, את מזכיר המדינה, את השר הממונה על קהילת המודיעין, את היועץ לביטחון לאומי, את מנהל האף.בי.איי, את מנהל הסי.איי.אי וגם את בכירי הסנאטורים וצירי הקונגרס משתי המפלגות.

מי אינו כלול ב"הם"? נשיא ארה"ב אינו כלול.

גם כאשר צייץ ביומיים האחרונים, שכתב האישום ניקה אותו מכל חשד, הוא נמנע במפגיע מלדבר על חומרת ההתערבות הרוסית. אולי מפני שהוא יודע כי תרועת הניצחון שלו הרבה יותר מדי מוקדמת. החוקר המיוחד של החשדות נגד רוסיה, רוברט מולר, עדיין לא החליט מה לעשות בצדדים אחרים של ההתערבות, כמו הפריצה אל מחשבי המפלגה הדמוקרטית וההדלפה המסיבית של תוכנם אל וויקיליקס, יישות הפועלת בהתאמה מפתיעה עם צורכי רוסיה ועם האינטרסים שלה.

הדעה הכללית בוושינגטון היא שרוסיה ראתה כי טוב, והיא עומדת להוסיף ולהתערב במערכת הבחירות המתרגשת ובאה השנה, לקראת הבחירות לקונגרס בנובמבר, וכמובן הבחירות לנשיאות ב-2020.

בינתיים רוסיה מוזגת לעצמה כוסית: יש ראיות שהמערכה עלי טוויטר נגד הגבלות על נשק פרטי, בעקבות הטבח בבית הספר בפלורידה בשבוע שעבר, באה בחלקה ממקורות רוסיים. איש לא יופתע אם יתברר גם ההיפך, שרוסיה מעודדת את מחייבי ההגבלות. היא עושה כמיטב יכולתה לערער כל בסיס של הסכמה חברתית רחבה באמריקה ובדמוקרטיות מערביות אחרות. כך מתנהגים אויבים.

 הנשיא טראמפ / צילום: רויטרס, Leah Millis

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny