כולנו מודעים לכך שייצור חשמל אחראי לכ-60% מפליטות גזי החממה בישראל, ומהווה גורם מרכזי לזיהום האוויר. בניגוד לאנרגיה פוסילית, השימוש באנרגיות מתחדשות, בראשן אנרגיה סולארית, אינו פולט לסביבה חומרים רעילים ו/או חומרים התורמים להתחממות כדור הארץ. גם על ישראל לעבור לייצור אנרגיות מתחדשות, לאור עלייה המשמעותית הצפויה בדרישת החשמל הן בשל גידול האוכלוסייה והן בשל המעבר לרכבים היברידיים חשמליים. בעת האחרונה, נדמה שאנו מתקדמים בכיוון הנכון. בסוף יולי 2017 התבשרנו כי חוק האנרגיה המתחדשת אושר בכנסת, ולצד זאת פועלת רשות החשמל להגדלת היקף המכסות להקמת מתקנים סולאריים בשטחי הנגב. השבוע גם התבשרנו על אישורה של ועדת הפנים את הצעת משרד האוצר להגדיל ל-7,000 מ"ר ולהאריך עד סוף שנת 2020 את הפטור מהיטל השבחה למתקנים סולאריים שיוקמו על גגות בניינים.
לאור התיקון, וצעדי מדיניות נוספים שמקדמים משרדי האוצר, האנרגיה ורשות חשמל, יותר ויותר חשמל ייוצר באנרגיות מתחדשות ובכך יפחת באופן ניכר הזיהום הסביבתי הנוצר בתהליך ייצורו.
אולם, ישנו קונפליקט שמקבלי ההחלטות לא הביאו בחשבון - מתקנים לייצור אנרגיה מתחדשת אינם חפים מהשפעות שליליות על הסביבה. טורבינות רוח עשויות לפגוע בעופות ועטלפים החיים באזור המתקנים, ומערכות אנרגיה סולארית הממוקמות על פני שטחים פתוחים ונרחבים, עשויות לפגוע בבתי גידול, ובמרקם האקולוגי האזורי. היקף השטח הנדרש למימוש יעדים של 20% אנרגיה מתחדשת, שעיקרה סולארית, עד שנת 2030 נאמד במאות אלפי דונם. הקמה של מתקנים סולאריים בשטחים רחבי ידיים אפוא, טומנת בחובה קונפליקט סביבתי לא מבוטל.
מכאן כי מדיניות הממשלה, המתעדפת בניית מתקנים סולאריים על גבי קרקעות, מותירה את המשאב הזמין לכולנו - הגגות שלנו, מחוץ למשחק.
יתרה מכך, הממשלה אינה מביאה בחשבון שורת שיקולים כלכליים שנוגעים למתקנים המוקמים על קרקעות: ראשית, ישנן עלויות עודפות הנובעות מאובדן החשמל בהליך ההולכה שלו, מהמתקן עד לצרכן הסופי. שנית, תשתית רשת החשמל עצמה מיושנת ביותר וגוררת עלויות המתווספות לעלויות השינוע הקיימות באופן אינהרנטי בכל הליך של שינוע חשמל ממקום אחד למשנהו.
האובדנים הטבעיים של חשמל כתוצאה מהליך השינוע הכרוך במתקנים קרקעיים מגיע למחיר היקר מ-20 אג' - הסכום שבו העריכו את עלות ייצור החשמל במתקנים הסולאריים הקרקעיים - שהפך את הפשרת הקרקעות לאטרקטיבית מלכתחילה. התמחור של 20 אג' פשוט לא משקלל את כלל העלויות. כאשר אנחנו מדברים על הקמת מתקנים סולאריים על גבי גגות בתים פרטיים, עלויות שינוע החשמל יורדות לאפס, מכיוון שהייצור והצריכה נעשים באותו המקום. באיטליה, גרמניה וספרד משקיעים בגגות סולאריים, שהיקף ייצור החשמל שלהם גדול בהרבה מאשר זה של מתקנים סולאריים על פני קרקעות.
הכול מתחיל בתכנון ארוך טווח. ברשות החשמל בוחרים בדרך הפשוטה ולא בדרך הנכונה. כך לא נצליח לספק חשמל לכולנו בעוד שני עשורים. כיום, היקף הגגות הסולאריים עומד על 12,000 גגות בלבד (6,000 גגות מסחריים ו-6,000 גגות פרטיים). זאת בעוד שהפוטנציאל עומד על למעלה מ-2 מיליון גגות בכל רחבי המדינה השמשית שלנו. על מקבלי ההחלטות לעלות הילוך בעידוד הקמת מערכות סולאריות על גגות, במקום להתרכז באופן בלעדי בתעדוף הקרקעות. כך נוכל גם ליישב גם את הקונפליקט הסביבתי הנוגע לפגיעה בבתי גידול, וגם לחסוך כסף רב בהליך שינוע החשמל לביתנו.
■ הכותב הוא מנכ"ל חברת Enerpoint ישראל שמתקינה מערכות סולאריות על גגות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.