אלשיך בארץ החגבים

האדם הכי רגוע בישיבת ועדת הפנים של הכנסת היום (ג') היה המפכ"ל רוני אלשיך. הוא הקשיב בנימוס, ועל כך לבד מגיע לו עיטור העוז, כי נשמעו בדיון כל-כך הרבה שטויות שלא היה קל להקשיב להן. כאשר הטענות היו אבסורדיות במיוחד - מה שקרה רוב הזמן - היה מפציע חיוך קל מתחת לשפם המשטרתי.

הוא הצליח להטעות את כולנו, המפכ"ל הזה. כאשר הוא הוצג כמועמד לתפקיד, רבים פערו זוג עיניים גדולות. המראה החיצוני של האיש אינו תואם דמות של לוחם בכלל, ושל לוחם בפשע בפרט. טוב שהיה מישהו שראה מעבר לחזות החיצונית, כי די מהר התברר לכולנו עד כמה מראה עיניים יכול להטעות.

עמידה מרשימה

כאשר אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק, עמידתו של אלשיך מול ארטילריה ימנית פוגענית וגסת-רוח היא מרשימה ומעוררת התפעלות. ביבי הוא לא אדם קל להתעסק איתו. אין לו בעיה לשקר, להפריד, להשתמש בכל תעלול דמגוגי כדי להשחיר את כל מי שפועל נגדו.

הוא לא עושה את זה לבד. במשך השנים הרבות בראשות הממשלה הוא בנה סביבו חומה של אנשים, שהתואר בריונים מתאים להם הרבה יותר מאשר נבחרים וחברי כנסת. לא בריונים במובן הפיזי, הם לא מכים אנשים - הם רק משחירים אותם, מאיימים עליהם, מפחידים אותם או ממנים אותם לתפקידים נחשקים ומפטרים אחרים - הכול לפי הצרכים של ביבי, לא של המדינה שאותה הוא אמור לשרת.

זוהר וברקו בע"מ

את הדיון היום יזם ח"כ מיקי זוהר. כן, הוא חבר כנסת, אבל בכל פעם שאני נאלץ להדביק לשמו את התואר הזה, ידיי רועדות מכעס ותסכול. מכל מקום, הדיון היה בדיוק ברמה של מי שיזם אותו. רצף של שקרים, אי-דיוקים, צעקות.

הייתה גם אתנחתא קומית שהתבטאה בצרחות "ביגמיסט!!!ביגמיסט!!!!" לעבר חבר כנסת ערבי. הצורחת הייתה ענת ברקו. אף אחד לא הבין מה היא רוצה, כמו כאשר צרחה בשעתו "פה-פה-פה", כשביקשה להוכיח שאין עם פלסטיני.

מגדלור של נחישות

זו הרמה הירודה שאליה הידרדרה הכנסת בעקבות המנהיגות של המפלגה הגדולה השולטת בנו. ואלה הזמינו את אלשיך להשיב על שאלותיהם.

אני במקום אלשיך לא הייתי מופיע, כי לדעתי זה עלבון לענות לשאלות של אנשים כמו ברקו וזוהר ואחרים כמותם. אבל אלשיך בא - ונכון עשה. על רקע חברי הוועדה סביבו, מול "הדיון" הפרימיטיבי שהתפתח, הוא בלט כמגדלור של תבונה ונחישות.

אם מנדלבליט לא יפריע, אלשיך יכול להיות הסנונית המבשרת את קץ ההשתוללות של המושחתים.