הימים הם ימי הבחירה של יועץ משפטי חדש לממשלה, אחרי יהודה וינשטיין, ובין המועמדים השופטת הילה גרסטל. גרסטל סיפרה לאחרונה כי בעת שהייתה מועמדת פנה אליה יועץ התקשורת אלי קמיר, בהשראתו ועל-פי בקשתו של ניר חפץ, יועץ חצר נתניהו, לבדוק אם תהיה מוכנה למחוק את תיקי המעונות של שרה נתניהו. התמורה, כמובן, תהיה תמיכת ראש הממשלה במינויה ליועצת המשפטית לממשלה. היא סירבה להצעה-שאלה זו.
וזהו. גרסטל לא דיווחה, לא התלוננה, שמרה על שתיקה. בימים אלה, לאחר שהסיפור ראה אור, טענה גרסטל שהיא כן דיווחה - לנשיאת העליון לעתיד אסתר חיות, שהיא גם חברתה. מתי דיווחה? - גרסטל טוענת שלפני מינוי היועץ; לגרסת חיות, זה היה לאחר שהיועץ (מנדלבליט) כבר מונה.
התלונה שלא הוגשה
השאלה שהתבקשה ומתבקשת היא זו: מדוע לא הגישו חיות וגרסטל תלונה לרשויות. זה לא רק הדבר המתבקש משופטות בכירות, זו גם דרישת החוק המחייב כל אזרח לדווח כאשר נודע לו על עבירה, גם בהתהוות. תשובתה של חיות לשאלה-טענה זו: בשל מיעוט הפרטים והסיפור המעורפל שבחרה גרסטל לספר לה, לא היה בידיה (של חיות) בסיס כלשהו לנקיטת צעד מצדה. ואילו גרסטל אמרה שדיווחה לחיות, אז שופטת בית המשפט העליון.
מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים, העובדות הן שהיה ניסיון להשפיע על מינוי היועץ המשפטי לממשלה בתמורה לביטול תיקים פליליים; מי שידעו על הניסיון הזה, חיות וגרסטל, לא נהגו כפי שהחוק דורש, כלומר לדווח למשטרה כדי שזו תברר את הפרטים שהיו חסרים לחיות.
שיחת רכילות
חשוב להדגיש: אין הרבה עבירות חמורות יותר מניסיון להשפיע על זהות האדם שיהיה היועץ המשפטי לממשלה, שהוא האדם העומד בראש מערכת אכיפת החוק. גרסטל וחיות ידעו על ניסיון כזה, ומה עשו? כלום. התייחסו לשיחה ביניהן כמו לחילופי רכילויות על כוס תה בבית קפה.
אני לא חושב שהיה פה ניסיון מודע מצד השופטות לעקוף את החוק, אם כי בימים אלה שום דבר כבר לא בטוח. בכל מקרה, ההתנהגות של שתי השופטות מעוררת שאלה באשר לאיכות שיקול-דעתן. במיוחד חיות שהיא נשיאת העליון, ובתור שכזאת שיקול-הדעת שלה הוא קרדינלי. היא בוודאי לא התכוונה במודע להתנהג בצורה אסורה. אבל התוצאה של התנהגותה מעוררת תחושות קשות.
האמון שאבד
חיות מונתה רק לאחרונה לנשיאת העליון. לא נעים לדרוש ממנה להתפטר. אבל אני חושש שאין ברירה. שופטת בכירה כמותה חייבת לפעול באווירה של אמון מוחלט בשיקול-דעתה. וזה כבר לא יהיה.
כתבות
ני"ע
