"הם הורגים אותנו!"

יחסים לא פשוטים התפתחו בין דונלד טראמפ למלקולם טרנבאל (Turnbull), ראש ממשלת אוסטרליה. לזה האחרון הייתה הזכות המיוחדת להיות האיש הראשון, שנשיא ארה"ב טרק לו את הטלפון. טראמפ טילפן אליו בשבת השניה של נשיאותו, וטרק במחאה על עיסקה בענייני הגירה שעשה ברק אובמה עם האוסטרלים. מכוחה הסכימה ארה"ב לקלוט אלפיים-וכמה פליטים אפגניים, שמהם אוסטרליה הייתה להוטה להיפטר (http://tinyurl.com/turnbull-trump).

היחסים השתפרו מאז פלאים, וטרנבאל, המועמד להפסיד בבחירות הכלליות מתישהו בשנה הבאה, סר לוושינגטון בשבוע שעבר. הייתה מסיבת עתונאים משותפת, כרגיל. העיתונאים האמריקאיים התקשו להתעניין ברצינות באורח האוסטרלי, מחוץ לעניין אקטואלי אחד. אוסטרליה הוציאה רובי סער אל מחוץ לחוק לפני 22 שנה, בעקבות טבח בטסמניה. היא הפקיעה כמעט חצי מיליון רובים, ומאז לא היה בה אף מקרה אחד של רצח המונים.

כך או כך, טרנבאל יצא מגדרו להחמיא לטראמפ. אולי "להחניף" הוא פועל מדויק יותר. מנהיגים זרים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, למדו מחברי הקבינט של טראמפ: אם הם רוצים לסול מסילות אל לבו של נשיא ארה"ב, מוטב שיצטיידו במחמאות מפליגות לאישיותו ולהצלחותיו.

מחבב ומכבד, באמת מכבד

הנשיא הכריז, שיחסי ארה"ב-סין "מעולם לא היו טובים יותר", חוץ מזה ש"הם הורגים אותנו במסחר הרבה מאוד זמן. הורגים אותנו! לחלוטין הורגים את ארה"ב במסחר. אבל פיתחנו יחסים אדירים עם סין, קרובים יותר ממה שהיו מעולם, והיחסים האישיים שלי, כפי שמלקולם [האוסטרלי] יכול להגיד לכם, עם [נשיא סין שי ג'ינפינג] הם יוצאים מגדר הרגיל... וכמה שאני לא מחבב ומכבד, באמת מכבד, את הנשיא שי, אנחנו צריכים לטפל בחוסר האיזון בסחר".

בעקבות שאלה של עיתונאי אוסטרלי מיד אחר כך, על הסכנה הסינית לביטחון המערב, טראמפ הכריז: "סין קשוחה. סין מתחזקת והולכת. היא מתחזקת בעזרת הכסף, שזרם אליהם בגלל מנהיגות כושלת בארה"ב, שהניחה להם לעשות ככל העולה על רוחם" (הוא השתמש בביטוי האנגלי, "לצאת בשלום לאחר שביצעו רצח"). אבל הוא מוסיף לקוות לשיפור יחסי הסחר, ואת תקוותו הוא מבסס על יחסיו האישיים עם הנשיא שי. ספק אם היה נשיא בארה"ב שהקדיש יותר תשומת-לב פומבית ל"יחסים אישיים", משל היו הדברים אמורים בשני מלכים אבסולוטיים במאה ה-18.

לטרנבאל לא הייתה כמובן ברירה, אלא לאשר ש"הנשיא טראמפ והנשיא שי רואים עין בעין בכל עניין, וברור בהחלט מן הפגישות שבהן נכחתי, כי [...] זו מערכת היחסים החשובה ביותר בין סין לארה"ב". היה נדמה שטרנבאל היסס במלים האחרונות, והתקרב במידה מסוכנת לתאר את מערכת היחסים כחשובה ביותר לשלום האנושות. אבל יש כנראה גבול גם לחנופה דיפלומטית.

עולם של קח ותן

קצת קשה להחליט למה נשיא ארה"ב מתכוון כשהוא מחלק ציונים לעצמו ולמעשיו. כמעט כל מה שהוא עשה ב-13 החודשים האחרונים ראוי בעיניו ללשון הפלגה. זה דיבור של סוכן מכירות, ואולי זה בדיוק מה שנשיא אמריקאי, או צרפתי, או ראש ממשלה הודי/גרמני/בריטי/ישראלי, צריכים להיות. עולמו של טראמפ חופשי מסנטימנטים. זה עולם של קח ותן. הוא מוכר, אחרים קונים; הוא מעניק הטבות ללקוחות, ומעניש מתחרים שהוא חושב ללא הוגנים. כל השאר הוא בעיניו פטפוט והעלאת גרה של אליטות יהירות.

הקשרים עם סין הם ללא ספק החשובים ביותר ביחסי החוץ של ארה"ב. שום דבר אינו מתחיל כלל להשתוות להם. עם סחר של 636 מיליארד דולר ב-2017, עם גירעון מסחרי של 350 מיליארד דולר, סין אינה אויבת בנוסח הישן של המלחמה הקרה. הסחר האמריקאי-סובייטי עמד בשיאו (1979) על 4.5 מיליארד דולר בשנה, ופחת לשני מיליארד דולר עד 1987. הקפאת יחסים הייתה קלה יחסית.

הנתון 350 מיליארד דולר כמובן מבהיל למדי. אבל יש גבול ליכולת הענישה של ארה"ב, מפני שהיצוא שלה לסין עדיין עומד על 130 מיליארד דולר. רק לשתי ארצות - קנדה (282 מיליארד) ומקסיקו (243 מיליארד) ארה"ב ייצאה יותר ב-2017. לשם השוואה, היצוא ליפן עמד על 67 מיליארד, והיצוא לגרמניה - על 53 מיליארד.

ממילא, מלחמת סחר הייתה גורמת נזקים עצומים לכלכלת ארה"ב, עולה ברבבות מקומות עבודה - והייתה גורמת מיד להאמרת מחירים של מוצרי צריכה. יתר על כן, סין היא נושה מרכזית של ארה"ב. היא מחזיקה איגרות חוב של האוצר האמריקאי בשווי של 1.2 טריליון (1,200 מיליארד) דולר, או חמישית מכל ההחזקות של זרים (http://tinyurl.com/china-debt-usa).

אף על פי כן, טראמפ קצר רוח. הוא הבטיח לבוחריו שיטפל בסין ביד קשה. הוא הבטיח להפוך על ראשם את כל סדרי סחר החוץ של ארה"ב. עד כה הוא רק רמז על העתיד לבוא: מכסי עונשין על יבוא של מדיחי כלים ממזרח אסיה. באמצע החודש, משרד המסחר של ארה"ב הציע להטיל מכס של 24% על יבוא מוצרי פלדה ו-7.7% על מוצרי אלומיניום מכל הארצות, אבל ברור שסין היא המטרה העיקרית. תאריך היעד הוא 11 באפריל.

הבהיל את השותף, זו האמנות

זה אינו מקור החיכוכים היחיד. בשבוע שעבר נאלצה חברת היי-טק אמריקאית להסתלק מעסקה שבה עמדה להירכש בידי משקיעים סיניים. החברה, Xcerra מבוסטון, מייצרת שבבים ורכיבים אלקטרוניים. משקיעיה עמדו לקבל 580 מיליון דולר בשכר האקזיט. הם ויתרו, כאשר התברר להם שהוועדה הממשלתית הדיסקרטית המופקדת על אישור השקעות זרות אינה מתכוונת לאשר. הסיבה היא החשד הגובר, שסין משקיעה מכל הבא ליד בהיי-טק כדי להשתלט על רכוש אינטלקטואלי: ידע וזכויות יוצרים.

זו העיסקה השלישית בתוך ארבעה חודשים שוושינגטון מטרפדת. שתי עיסקאות קודמות, כולל אחת עם קבוצת Alibaba הסינית, היו בהיקף של 2.5 מיליארד דולר. וושינגטון גם הניאה את ענק הסלולר AT&T ברגע האחרון ממש מלהפיץ את הטלפון החכם האחרון של וואווי (Huawei). האמריקאים חושדים זה שנים אחדות שוואווי היא כלי בידי המודיעין הצבאי של סין לשאיבת מידע טכנולוגי מתקדם, לריגול ולחבלה פוטנציאלית ברשתות אינטרנט (עסקנו בפרשה הזו ברשימה קודמת, לפני חודש וחצי ויותר http://tinyurl.com/usa-att-huawei).

האומנם כל זה, והרבה יותר, מצטרף לכלל "יחסים מצוינים עם סין"? לא בדיוק, אלא אם כן נביא בחשבון שבעיני נשיא ארה"ב הפוליטיקה והדיפלומטיה הן כלי שרת בידי "אמן העסקאות". במסיבת העיתונאים המשותפת עם טרנבאל האוסטרלי, טראמפ הזכיר איך הוא היה מנהל את יחסי המסחר עם זרים: קודם כול, כמובן, רק הסכמים דו-צדדיים, לעולם לא רב-צדדיים. אותם קל מאוד לסיים בהודעה חד-צדדית. או-אז, השותף נבהל מאוד, ומציע לאמריקה עיסקה טובה יותר.

מי יודע, אולי כך באמת צריך לנהל ארצות ויחסי חוץ. מי צריך בעלי ברית קבועים, כאשר אפשר להשיג כל כך הרבה יותר בכיפוף ידיים.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny