לא לשכוח את השחיתות בבזק

כשנחשפה אמש (א') פרשת חילופי ההודעות בין שופטת המעצרים בתיק בזק, רונית פוזננסקי-כץ, לבין חוקר רשות ניירות ערך, עו"ד ערן שחם-שביט, הציבור אומנם הוכה בתדהמה מהמקרה, אבל כולנו רצינו לקוות, להאמין ולהתנחם בכך שמדובר באירוע חריג שבחריגים, בתפוח רקוב בתוך מערכת אכיפת המשפט שכמוהו לא היה ולא יהיה יותר.

אבל היום (ב') ציפתה לנו הפתעה חדשה, או ליתר דיוק אכזבה חדשה. בתגובה שמסר עו"ד שחם-שביט לתקשורת באמצעות עורך דינו, עודד סבוראי, הוא טען - קשה להאמין - ש"כל התנהלותו מול השופטת פוזננסקי-כץ הייתה עניינית ובמסגרת המקובלת והלגיטימית של רשות חוקרת מול שופט מעצרי-ימים, שאינה דומה להתנהלות מול שופטים במשפט עצמו".

ובמלים אחרות, החוקר ששלח את המסרונים לשופטת ותיאם עמה בווטסאפ את כמות ימי המעצר של החשודים בתיק בזק, טוען כי מדובר בהתנהלות שגרתית ומקובלת. עכשיו, אם שחם-שביט צודק, אם אכן מדובר בהתנהלות מקובלת - אז מצבנו חמור שבעתיים. יש לקוות שהוא טועה ואומר את הדברים רק כדי להגן על עצמו במחיר של הכתמת המערכת כולה.

דרך אגב, חייבים לומר כמה מלים טובות על שחם-שביט ועל פוזננסקי-כץ בשעתם הקשה: ראשית, חשיפת ההתכתבות המלאה ביניהם היום מאירה באור שונה מאוד את האירוע. מסתבר שהשניים דיברו על רצונם להפחית בכמות ימי המעצר של החשודים, למול דרישת המשטרה ליותר ימי מעצר. יתר על כן, כאשר השופטת כתבה כי היא "תעשה עצמה מופתעת", היא התכוונה שתעשה זאת מול חוקרי המשטרה, ולא מול החשודים וסנגוריהם, כפי שניתן היה להבין כשהתמונה הייתה חלקית. ושלישית, שניהם שירתו את הציבור במשך שנים בהצטיינות. גם להם, ולא רק לחשודים, מגיע משפט הוגן, ואסור לעשות להם משפט שדה המתבסס על תמונה עובדתית חלקית.

אין מה להיות תמימים. הסימביוזה המוגזמת בין החוקרים והתובעים שמביאים חשודים להארכות מעצר לבין שופטי המעצרים, היא ידועה ומוכרת. ועדיין, תהום פעורה בין תופעה של "יד קלה מדי על הדק המעצרים" של השופטים - לבין תיאום מוקדם של הארכות המעצר בהתכתבות בווטסאפ בין החוקרים לבין השופטים, מעל הראש של החשוד וסנגוריו.

במקרה הראשון, מדובר בהתנהלות בעייתית, אבל כזו שניתן לספק לה הצדקות. למשל, יש היגיון בכך ששופטים נוטים על-פי רוב לקבל את בקשות המעצר של החוקרים כדי לא לחבל במאמצי החקירה, כל עוד הם עושים זאת במידתיות ותוך התחשבות בזכויות העצורים ובטענות שלהם. ואולם במקרה השני, מדובר בהודאה בכך שדיוני הארכות המעצר הם מתחילתם ועד סופם הצגה אחת גדולה שמתעלמת מזכויות החשודים.

קו פרשת המים

ביום שאחרי החשיפה המטלטלת, נהיה "טרנדי" לדבר על זכויות חשודים ועצורים. אבל לנו יש אליבי. אנחנו התרענו, ואפילו ביום חמישי האחרון אז כתבתי: "ישנה יותר מתחושה שמעצרים ארוכי-ימים נועדו לא רק למצות את החקירה או למנוע את שיבושה, אלא גם לשבור את רוחם של הנחקרים. אולי גם כדי להביא אותם לשתף פעולה עם המשטרה, ולהפוך לעדי מדינה".

עד היום, הביקורות שלי ושל רבים נוספים, על האופן שבו מתנהלים דיוני המעצר, לא זכו לטיפול או למענה של הרשויות המוסמכות. יש לקוות שחשיפת פרשת חילופי ההודעות בין השופטת פוזננסקי-כץ לבין עו"ד שחם-שביט תהיה קו פרשת המים שתביא לשינוי המיוחל.

אחרי האירוע הזה צריכים כלל השופטים והפרקליטים לנסות ולצמצם עד כמה שניתן את הפער שבין מושכלות היסוד של המשפט החוקתי בארץ, שמגן על זכויות חשודים ועצורים, לבין המציאות בשטח, שהיא קשה ורחוקה כמרחק מזרח ממערב משם. הצעד הראשון במסע הזה יכול להיות חזרה של כלל הפרקליטים והשופטים לדברי ההסבר להצעת חוק המעצרים, שנועד לצמצם את כמות המעצרים ולהגן על זכויות היסוד של החשודים.

אם השינוי הזה לא יקרה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בקרוב במצב בעייתי עוד יותר. כידוע, כאשר מים מגיעים אל שיא הגובה, אל "קו פרשה", הם יכולים לזרום לשני כיוונים. אם בדק-הבית במערכת המשפט שיביא לשינוי אמיתי לא יתרחש, האירוע הזה עלול להביא לירידה דרסטית באמון הציבור במערכת המשפט והאכיפה שגם ככה אינו בשיאו. פגיעה כזו במערכת המשפט תשרת את המושחתים ואת העבריינים שרוצים בהחלשתה ותפגע ברוב הציבור שהוא ישר ושומר חוק.

ולסיום, חשוב, ואולי החשוב מכל, להזכיר כי למרות הפארסה בהתנהלות השופטת והחוקר שנחשפה אתמול, החשדות הנחקרים בתיק בזק הם קשים, השחיתות לכאורה היא יוצאת דופן בחומרתה, והאירועים הנחקרים הם עדיין גרועים בהרבה מההתכתבות המאוד בעייתית בין השופטת לבין החוקר. ולכן, בשחיתות לכאורה של שאול אלוביץ, ניר חפץ, סטלה הנדלר ושל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, צריך להמשיך להיאבק כאילו לא הייתה פרשת ההתכתבות בין השופטת והחוקר.