אל תעשו את עצמכם מופתעים

1. אל תעשו את עצמכם מופתעים. שני כוכבי הפרשה הנוכחית - השופטת רונית פוזננסקי-כץ והיועץ המשפטי של מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך, עו"ד ערן שחם-שביט - הם רק תוצאה. דוגמה. אמנם בולטת ודרמטית - אבל הבעיה היא לא החום הגבוה שפרץ אמש אלא המחלה עצמה. זה הרבה יותר עמוק משופטת שלום אחת וחוקר ניירות ערך אחד. ה"מערכת" כולה בבעיה. "מערכת האכיפה", "מערכת שלטון החוק", "מערכת הצדק", שאנשיה מזינים את עצמם בעצמם, מחוברים זה לזה, ממליצים זה על זה, ממנים זה את מקורביו של זה - ושומרים זה על גבו של זה.

פרופ' יהודה היס, הפתולוג הראשי של המכון לרפואה משפטית באבו-כביר, הודח מתפקידו אחרי שהתברר שבמשך שנים עיוות דוחות וממצאים שאותם הציגה התביעה בבתי המשפט ועל פיהם הוכרעו דינים ויושבים אסירים - אבל התיקים לא נפתחו. רות דוד שיתפה פעולה עם עו"ד רונאל פישר - אבל מי ב"מערכת" מוכן לבדוק את 7 שנותיה כפרקליטת מחוז תל-אביב? מתי החל הקשר המסואב? אילו תיקים סגרה, איפה החמירה, על מי הקלה? ומה קרה אחרי שהתברר, במקרה בהקלטה בחקירה, שניצב בדימוס יואב סגלוביץ', מקים יחידת להב 433, והמפכ"ל דאז דודי כהן, קיימו שיחות ומפגשים עם הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי במהלך חקירתו בפרשת הרפז? מי מוכן לבדוק את מקורות החיסול הממוקד שעושים לשופטת בדימוס הילה גרסטל, שהוצאה החוצה מתפקיד נציבת הביקורת על התביעה ובסיום תפקידה אמרה שהפרקליטות היא אגף חולה והעומד בראשה אינו ראוי?

2. המערכת סוגרת שורות. מיד בלילה סומנו השופטת והחוקר כיוצאים מהכלל. אין ספק - הם יעופו החוצה מהר כי הם קטנים מדי, זוטרים מדי והם עלולים להדביק את המערכת בווירוסים. המנהלת החדשה של רשות ניירות ערך, ענת גואטה, שלפה שמדובר ב"אירוע חריג". מאין היא יודעת? השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, אמר ש"המקרה מזעזע". איך הוא יודע שזה "מקרה" ושקשרים כאלה אינם דרך חיים ב"מערכת"? הוא גם "מקווה שישקלו פה חקירה פלילית". מקווה? בשביל זה הוא שר, כדי לקוות?

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, חבר לפרקליט המדינה, שי ניצן, והשניים הודיעו שאת ה"אירוע" הם רואים "בחומרה רבה" והורו על פתיחת חקירה משמעתית בנציבות. משמעתית ולא פלילית? הרי זה הרקוב שברקוב. עוד שתיים שחברו יחדיו, שרת המשפטים איילת שקד ונשיאת העליון אסתר חיות, הודיעו ש"החליטו" לפנות יחד לנציב התלונות של השופטים. זהו זה?

שלי יחימוביץ' כינתה את השניים "תפוח רקוב" - מכך משתמע שכל שאר התפוחים ורדרדים וטריים. ושר הביטחון, אביגדור ליברמן, שבילה שנים ב"מערכת", צייץ ש"אסור לתת לציבור לאבד אמון במערכת המשפט".

3. אמון הציבור? איזה אמון? המשטרה הודתה שרק 40% מהפשיעה מדווחת. זה אומר ש-60% לא מדווחים כי הם לא סומכים על המשטרה. עסקאות טיעון הפכו למכת אי-הצדק של המדינה - אבל הן נוחות ל"מערכת". שיעור ההרשעות בישראל שובר שיאי עולם, מסתובב סביב 99%, ויש המצדיקים שזה "רק" 85%. מספר כתבי האישום המוגשים נגד מי שנעצרו לבקשת המשטרה ובהסכמת השופטים - מהנמוכים במדינות ההתייחסות ב-OECD. הסנגוריה הציבורית דיווחה שמספר המעצרים גדל משמעותית בעשור האחרון, וברובם - כמחצית עד שני-שליש מהם - כלל לא מוגש כתב אישום.

המכון לדמוקרטיה מצא שרק ל-57% מהציבור יש אמון בבית המשפט העליון. שביעות-הרצון מבתי המשפט בכלל, על-פי מדד ביצועי המגזר הציבורי של אוניברסיטאות חיפה ובן-גוריון, נמצאה בינונית עד בינונית נמוכה, מקום 11 מתוך 19 המוסדות שנבחנו. המדדים המקרטעים האלה חוזרים על עצמם, פחות או יותר, כבר לא מעט שנים. אבל מי רוצה לתקן את מה שכל-כך נוח ונעים לחברים ולחברות?

4. "עד היום היה די ברור מי בסיפור הזה בני האור ומי בני החושך...", כתב הבוקר העיתונאי הבכיר נחום ברנע, איש "ידיעות אחרונות" של ארנון מוזס. כל אחד יחשוב לעצמו למי הכוונה - מי האור, מי החושך ועל סמך מה נבחרו ככאלה. אבל המשפט הזה הוא הסמל הציבורי של האירועים היום, השבוע, החודש, השנה והעשור. סמל ואנטי-סמל. אנחנו, אנשינו, חברינו, שכנינו, תומכנו וקהלינו הם האור - אתם, הם, שלא דומים לנו, הם החושך.

"המדינה נחרבת!", זעק מישהו היום. טעות - המדינה החרבה מנסה לתקן את עצמה. זה קשה.