איזה שידור ציבורי אתם רוצים?
שאלה קלה. בטלוויזיה למשל, אף אחד לא רוצה לוח שידורים שבנוי מתכניות ריאליטי. אנחנו רוצים שידור מרחיב דעת, פלורליסטי, רציני, חופשי, כזה שמכוון גבוה ומעודד יצירה מקומית.
ובשידורי החדשות?
גם פה זה פשוט. שידור שלא יהיה תלוי בגחמות מסחריות או ברייטינג. הוא לא צריך להתחנף, להצטהב או להיכנע לבעלי כוח. הוא עצמאי, הוא משרת את הציבור.
ובמוזיקה?
אם תשאלו את אלדד קובלנץ (מוסף "פירמה" של "גלובס", 15.2), שידור ציבורי מוזיקלי צריך להיות בעל "זהות" ו"מנוהל" כמו עיתון. לדידו, FM88, פנינת המוזיקה מימי רשות השידור הייתה "תחנה לא מנוהלת" ואנרכיה במסווה של פלורליזם וכעת, כשיש "סדר" התחנה "יותר איכותית ממה שהייתה", ואף "מספקת לציבור שירות הרבה יותר טוב ממה שסיפקה בעבר". "איכותי" או "טוב" הם ביטויים סובייקטיביים, אני, כמו רבים ממאיזני התחנה בעבר חושבים ההפך.
הנה שתי שאלות שצריכות להישאל: מה טיבו של הסדר שנכפה על תחנה חופשית כמו FM88? האם תחנה "מנוהלת" כמו כאן 88 היא שידור ציבורי ראוי?
איום האנרכיה, כלומר האמון בשדרנים המחוננים של התחנה, הוסר. בשעות היום איש אחד, בן 30 קובע לבדו את רשימות השמעת השירים. אותו איש, קובע גם את רשימות ההשמעה בתחנה האחות, כאן ג'. הוא לבדו עורך לבדו את שעות הבוקר בשתי התחנות, ושולט בכל תו שיושמע בשמונה תחנות הרדיו של התאגיד. אביעד רוזנבוים שמו, והוא הובא היישר מוועדת הפליליסט של גלגל"צ על ידי קובלנץ.
שיטת גלגל"צ, אפוא, מתרחבת לכל השידור הציבורי. במהלך הזה תוכניות זוכות פרסים בינלאומיים הוסרו מלוח השידורים, ומרבית שדרי התחנה פוטרו או עזבו. אלה שנשארו, בדיוק כמו בגלגל"צ, משדרים בשעות הלילה המאוחרות או בסופי שבוע, לחלקם נלקחו סמכויות העריכה וכולם משדרים תחת הפיקוח ההדוק של רוזנבוים.
גם המעטים שזוכים לערוך מוזיקה לצד רוזנבוים, תלויים במאגר שירים ממוחשב ומצומצם, ובפלייליסט צר ורפיטטיבי, כך שהמאזין יכול להיות בטוח שבשש בבוקר או בשש בערב הוא ישמע בדיוק את אותם השירים שוב ושוב, להיטים מיושנים ממגוון ז'אנרים מצומצם הרבה יותר ממה שמאזיני 88 בעבר חוו ואהבו. קובלנץ מדבר על זהות, הוא צודק. התוכניות בכאן 88 אכן זהות, זו לזו.
אלינו, כציבור אזרחים הנאבק בו, קובלנץ מעדיף להתייחס כפרשן. יש בנו משהו "מקסים", לדבריו. אנחנו אוהבים מוזיקה וזה חשוב לנו, הוא מתפייט (ובכך מודה כי כאן 88 היא כבר תחנה לא מקסימה שלא אוהבת מוזיקה), אך חרגנו ל"מקומות לא לגיטימיים".
זו אינה הפעם הראשונה שהוא משתלח בנו, בעבר הוא כבר פילח אותנו כ"אמידים בני יותר מ-45 מאזור המרכז", לאחר מכן הגדיר אותנו עדתית, ועכשיו הגיע הזמן לדה-לגיטימציה מוחלטת. טבעי שאדם יחשוב כי מי שנאבק בו אינו לגיטימי, זה אנושי. הוא הרי היה רוצה שניעלם וניאלם, ונתרגל לתחנה ה"מנוהלת" שהשית בצלמו, אך היה ראוי שהוא יסביר מה לא לגיטימי במאבק שלנו. גם הכתב לא הקשה קושיות בנושא, וכך הפכו אזרחים אידאולוגים ושומרי חוק ל"לא לגיטימיים". זו ה"זהות" שלנו בעיניו.
אם כך, אז מה שידור ציבורי מוזיקלי צריך להיות?
בדיוק כמו בטלוויזיה: שידור מרחיב דעת, פלורליסטי, כזה שמכוון גבוה ומעודד יצירה מקומיתבדיוק כמו בחדשות: לא תלוי ברייטינג, לא מתחנף, ועצמאי. כאן 88 התאגידית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הציבוריים האלה ואם כך הדבר, ייתכן שהיא, דווקא היא זו שאינה לגיטימית.
הכותב הוא בלוגר ופעיל ב"משמר88"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
