הבועה התנפצה כשאומת ההייטק פגשה את אומת השחיתות

ימים קשים עוברים על רבים מאתנו, המגדירים עצמם אזרחים שומרי חוק ומוסר. פרשייה רודפת פרשייה, שחיתויות נחשפות ונורמות של מנהיגות ערכית ומוסרית נרמסות מתחת לנעליהם של מי שאמורים להוות סמל ומופת, מנהיגי ציבור נבחרים והמקורבים אליהם. רבים מהמתבוננים מתוך בועת ההייטק החמימה החוצה, אל גילויי השחיתות הציבורית, מתקשים להבין איך הם ייתכנו. הגילויים האלה שייכים לכאורה לעולם אחר, המתנהל על פי כללים זרים כל כך. המסדרונות הפוליטיים הפתלתלים, חדרי הישיבות שבהם נסגרים דילים מושחתים מבישים - לא כך עובדת המערכת שאנחנו חלק ממנה.

חשבו על זה לרגע. בכל שנה מאז תחילת המאה הזו הושקעו בהייטק הישראלי בין 3 ל-5 מיליארד דולר, ובסך הכל למעלה מ-50 מיליארד דולר ב-17 שנים. כל הכסף הרב הזה הושקע בחברות צעירות, ללא ניסיון רב וכמובן ללא יכולת מוכחת בניהול כספים מסודר אמין. ובכל זאת, על כמה מקרי גניבה, הונאה או מרמה שמעתם מסביבת ההייטק בכל השנים הללו?

ועוד, הכספים הרבים האלה הושקעו בידי אנשי מקצוע שגייסו אותם ממשקיעים שהביעו עניין להיות מעורבים בהייטק הישראלי, יותר מ-90% מהם זרים. עשרות מיליארדי דולרים מנותבים מחוץ למדינה דרך ידיים מקומיות ללא פיקוח רגולטורי משמעותי, ובכל זאת, כמה פעמים שמעתם על הסטת כספים אלה לטובת קניית רכוש פרטי, מסעות תענוגות סביב לעולם או טובות הנאה אחרות? ומה לגבי כספי המדען הראשי (כיום רשות החדשנות), למעלה ממיליארד שקל בכל שנה בעשרים השנים האחרונות? כמה מתוכם, ככל הידוע לנו, הופנו למיזמים לא ראויים בגלל תשלום שוחד לפקיד כלשהו?

התשובה לכל השאלות הרטוריות האלו היא שרמת השחיתות והגניבות בסביבת ההייטק שואפת לאפס, למרות הכסף הרב המתגלגל בה ולמרות הפיתויים הרבים, הקיימים לכאורה, לבצע מעשי מרמה וגזל, לגזור קופונים על חשבון הציבור או להפיק טובות הנאה. קשה להימנע מהמחשבה המטרידה שמדובר בהבדלים בין מי שמובילים את העשייה במגזרים השונים, מגזר ההייטק הפרטי והמגזר הפוליטי-ציבורי. הגורמים האנושיים הם אלה המכתיבים את הטון - אם נצא מתוך נקודת הנחה סבירה למדי, ששחיתות איננה גזירה משמיים והיא גם לא כוח עליון.

המכנה המשותף למנהיגי אלפי החברות, שפסיפס ההייטק הישראלי מורכב מהן, הוא העיסוק ביזמות ובחדשנות. סגנון הניהול שלהם חייב להיות מאופיין במקצוענות, המשולבת בדוגמה אישית ובאומץ לקחת אחריות ולקבל החלטות קשות בסביבה של אי-ודאות. הם חייבים לדעת לשאת בתוצאות ההחלטות שלהם, ולהכיר גם בטעויות, שלעתים הם משלמים עליהן במשרתם. ואם הם מגיעים אל פסגת ההצלחה ואל שיא תהילתם, הם בדרך כלל חולקים את הקרדיט עם מי שהיו לצדם והלכו עימם בדרך הארוכה עד לפסגה.

תיאור רומנטי? מן הסתם. אבל גם נכון, ואפילו מוכח. הסתכלו על 30 השנים האחרונות בהייטק הישראלי, על בנייתה של תעשייה מפוארת, מובילה עולמית, ותסכימו איתי שהגורם האנושי הוא המכריע בכך שהגענו לאן שהגענו. ועכשיו תסתכלו על השחיתות, על הנורמות המוסריות הירודות, על היעדר דוגמה אישית, על רמת השיח הנמוכה ועל חוסר הבושה שפשטו בציבוריות הישראלית. ובואו נודה על האמת: בזמן שכולנו היינו עסוקים בהמצאות, בחדשנות, ביזמות, בבניית אומת הסטארט-אפ, כל הרעות החולות האלה לא נעלמות ולא משתנות. כך נהגו מי שאנחנו קוראים להם מנהיגים. זה מה שהרשינו להם לעשות מחוץ לבועה החמימה שלנו.

בזמן שאנחנו בנינו כאן לעצמנו אשליה של אומה חדשנית ומיוחדת, אחרים בנו לעצמם מערכת שלטונית מושחתת. היא מתבססת על אותם מרכיבים שליליים שלא היינו מעלים על דעתנו לקבל באף חברת הייטק, גדולה או קטנה. בזמן שאנחנו עבדנו קשה, הובלנו עשייה מקורית ויוזמה פורצת גבולות שהפכו את ישראל למעצמת הייטק מובילה, אחרים עמלו כדי להפוך את ישראל לרפובליקת בננות המגחיכה את עצמה לדעת ומשרתת את טובתם האישית. הימים האחרונים ניפצו את האשליה שאנחנו, ההייטקיסטים, חיינו בה עד לאחרונה.

■ יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל

רוצים לקרוא על עוד הייטק בישראל ובעולם? בואו לקבוצת הפייסבוק של גלובס טק >>