המשנה ליועמ"ש: הדיור הציבורי במגזר הכפרי - רק לזכאים

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי), ארז קמיניץ, קובע בחוות דעת שניתנה על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי 1,394 דירות שבבעלות משרד הבינוי והשיכון במרחב הכפרי, מהוות חלק ממלאי הדיור הציבורי ומשכך יש להשכירן או למוכרן לטובת הזכאים לדיור ציבורי. חוות הדעת הוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, במסגרת עתירה בה דרשו העותרים, המתגוררים בחמש דירות שבבעלות משרד הבינוי והשיכון באלון מורה, ואינם זכאי דיור ציבורי, כי המשרד ימכור להם את הדירות לפי תנאי חוק הדיור הציבורי. עתירתם התבססה, בין היתר, על מכתב שקיבלו ב-2014 משר הבינוי והשיכון דאז, אורי אריאל, אשר הזמין אותם לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים בהנחה לפי חוק הדיור הציבורי.

"לאחר ששמענו את עמדת משרד הבינוי והשיכון, עיינו בחומרים שנשלחו אלינו, במסמכי העתירה שברקע הדברים ובכלל החומרים שיש בידנו בנושא, ושקלנו את כלל השיקולים הצריכים לעניין, הגענו לכלל מסקנה, כי הדירות הציבוריות במרחב הכפרי הן דירות ציבוריות כמשמען בחוקי הדיור הציבורי, וכי אין הצדקה לעשות בהן שימוש לטובת מי שאינם נמנים עם אוכלוסיית הזכאים לדיור ציבורי". כך קובע קמיניץ בחוות הדעת.

עוד מציין קמיניץ בחוות הדעת כי על פי הנתונים שהועברו ממשרד הבינוי והשיכון, קיימות 1,394 דירות במרחב הכפרי (נגב, גליל ואיו"ש) בבעלות משרד הבינוי והשיכון, בהן מתגוררים מי שאינם זכאי הדיור הציבורי. עוד נכתב כי "בישראל ממתינים כיום כ-3,000 משפחות ויחידים הזכאים לדירה בדיור הציבורי.

בהתאם לכללי הזכאות לדיור ציבורי, מדובר באחת מהאוכלוסיות הנזקקות ביותר במדינה, עד כדי כך שנשמעת ביקורת חריפה על קשיחות כללי הזכאות, שאינם מאפשרים גם למי שאין ידו משגת להיכנס לרשימת ההמתנה. במטרה לשפר את מצבם של מי שמתגוררים בדירות ציבוריות משך זמן לא מבוטל, חוקק חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תוך שהוא מאפשר לזכאים אלו לרכוש קורת גג שתהא בבעלותם. הכספים המתקבלים ממכירת הדירות בדיור הציבורי מיועדים כולם לרכישה או שיפוץ דירות דיור ציבורי אחרות, באופן שנועד להבטיח כי האינטרס של דייר הדיור הציבורי יישמר.

אל מול אינטרסים ציבוריים כבדי משקל אלו, התופעה שהתבררה, כך לפי חוות הדעת, נתפסת כפוגעת בלי הצדקה באינטרס של זכאי הדיור הציבורי. בעוד הם ממתינים במשך שנים לדירות, הרי שדירות העונות לקריטריון של "דיור ציבורי" משמשות אנשים אחרים, פרטיים, שנבחרו כפי הנראה ע"י אגודות שיתופיות של יישובים, מבלי שמצבם הסוציו-אקונומי נבחן ע"י רשויות המדינה. לאותם דיירים בפועל מוצע גם לרכוש את הדירות שבהן הם מתגוררים, בהטבות מפליגות, משל היו דיירי דיור ציבורי, כאשר הדבר בוודאי אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות משרד השיכון בנושא זה. בחוות הדעת נקבע, כי עם תופעה זו קשה להשלים ויש לעשות כל מאמץ לשנותה".

יצוין, כי עמדת משרד הבינוי והשיכון הייתה, כי 1,394 הדירות במרחב הכפרי אינן מהוות חלק ממאגר הדיור הציבורי, ולפיכך אין קושי בכך שהן אינן מושכרות לזכאי הדיור הציבורי או משמשות לצורך הדיור הציבורי.

אולם, כאמור, בחוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה נדחתה עמדה זו, ונקבע כי דירות אלה הן חלק ממאגר הדיור הציבורי. זאת, "לאור בחינת מכלול הנתונים שנמסרו ע"י משרד הבינוי והשיכון, אשר הצביעו על כך שהדרך שבה נהג המשרד בדירות במרחב הכפרי כמעט זהה לדרך שבה נהגו בדירות הדיור הציבורי במרחב העירוני (למעט אכלוס הדירות במי שאינם זכאי הדיור הציבורי): קביעת דמי השכירות עבור הדירות במרחב הכפרי נעשית ככל הנראה על-פי אותו נוהל שכר דירה שחל על דירות הדיור הציבורי; מכירת הדירות במרחב הכפרי במהלך השנים נעשתה באופן דומה למכירת דירות הדיור הציבורי ובכלל זה הכללתן במבצעי מכר שונים; הדירות נוהלו על-ידי החברות לדיור ציבורי, על-פי חוזה שעל-פני הדברים זהה לחוזים שנכרתים מול דיירי הדיור הציבורי, בוצעה תחזוקה על-ידי החברות לדיור ציבורי, ובפעולות תיקון הליקויים ראו עצמן החברות ככפופות לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי".

עוד נקבע בחוות הדעת, כי העובדה שבפועל הדירות אוכלסו על ידי מי שאינם זכאי הדיור הציבורי, אין בה כדי לאיין את ייעודן של הדירות כדיור ציבורי, ודווקא יש בכך לחדד את הקושי שכן מדובר במשאב שיועד לטובת אוכלוסייה מסוימת, ושימש, הלכה למעשה, אוכלוסייה אחרת שעל פניו אין סיבה להעניק לה הטבה כה משמעותית.

נציין כי משמעותן של הקביעות בחוות הדעת היא כי יש להחיל על הדירות במרחב הכפרי את הכללים והנהלים החלים על דירות הדיור הציבורי במרחב העירוני, ובראש ובראשונה לפעול להשבתן בהקדם למאגר הדיור הציבורי, תוך פינוי הדיירים המאכלסים אותן, כמובן תוך רגישות לצרכיהם. ככל שאין זכאים המעוניינים להתגורר בדירות, יש לפעול להשכרתן או למכירתן במחירי שוק חופשי, תוך העברת הכספים שיתקבלו מכך לקרן לדיור ציבורי. עם זאת, בחוות הדעת נאמר עוד כי היא אינה צפויה להשפיע על מעמדן של דירות שכבר נמכרו בעבר, שהרי הבעלות בהן כבר הועברה ל"פרטיים" בתמורה ובתום-לב, ותוך הסתמכות על כך שמדובר בדירות "רגילות".

עוד מציינים היום במשרד המשפטים כי בהמשך לחוות הדעת העקרונית, ובאשר לעותרים מאלון מורה, המדינה סבורה כי אין מקום להיעתר לדרישתם למכור להן את הדירות בהנחות לפי חוק הדיור הציבורי, נוכח העובדה שהם אינם נמנים עם אוכלוסיית זכאי הדיור הציבורי. המדינה מיוצגת בהליך ע"י עו"ד פנינה סין-שלום מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).