“קריית ארבע היא מיקרוקוסמוס של ישראל”

קריית ארבע היא מובלעת המוקפת מכל עבריה בהתיישבות ערבית צפופה. אין לה לאן להתפשט החוצה, ומבפנים, לפחות באופן רישמי, יש הקפאה של הבנייה.

כשאני מנסה לברר עם מלאכי לווינגר, ראש המועצה של קריית ארבע, איך יוכל היישוב הזעיר שאותו הוא מנהיג להתפתח, הוא מגיב באופטימיות זחוחה: "קריית ארבע היא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל. גם ישראל מוקפת בערבים, אבל יש פה רוח גדולה, אנחנו אופטימיים. קריית ארבע הולכת וגדלה ואני מקווה שתוך שלוש-ארבע שנים נעבור את ה-10,000 נפש (בחברון השכנה חיים למעלה מ-200 אלף פלסטינים - ג.נ). יש ביקוש, מחירי הנדל"ן גבוהים. באים משקיעים. העסק מתקדם. זה לא פשוט כי המציאות הביטחונית קשה, מסביב יהום הסער, אבל אנחנו צריכים לייצר נורמליות".

ההתנחלות העירונית קריית ארבע הוקמה בשנת 1972 על גבעה בין חברון לחלחול, מרחק הליכה ממערת המכפלה. ביישוב מתגוררים כ-7,300 תושבים ב-1,800 יח"ד, והמצב הסוציו אקונומי של התושבים לפי הלמ"ס הוא 2 מתוך 10, שונה מאוד מיישובי גוש עציון האליטיסטים (אפרת, אלון שבות ועוד) היושבים מצפון. תחום השיפוט הרישמי של היישוב הוא 4,400 דונם (לשם השוואה, תחום השיפוט של גבעתיים הוא 3,250 דונם), אולם הוא שולח זרוע חודרנית, שהולכת ומתארכת, גם לתחום המוניציפלי של העיר חברון, לאורך "ציר ציון" ועד מערת המכפלה, ומשם עד לבית הקברות היהודי העתיק ותל רומיידה.

המוקד העירוני של היישוב הוא מרכז מסחרי השוכן במבנה בן שלוש קומות המקיף חצר עגולה. כאן נמצאת המועצה המקומית, קופת החולים, הסופרמרקט וגם כמה חנויות. כאן גם שוכן משרדו של מתווך הדירות היחיד של קריית ארבע, אלכס פרנק, שהגיע הנה כעולה חדש מטג’יקיסטן באמצע שנות ה-90, ובחר להישאר, למרות שיש לו גם דירה במרכז הארץ, שבה הוא שוהה חלק מהשבוע. הוא חבר בסיעת "עתיד הקריה", המייצגת את תושבי היישוב החילונים, ובעברו כיהן כחבר מועצת עיר. פרנק הוא שופע חיוביות: "יש כאן דגם של החיים שהיו בארץ לפני 30 שנה. זו תל-אביב הקטנה. כל התהליכים שעברו על מדינת ישראל בשנים האחרונות, התיעוש, העיור, ההתברגנות, לא נגעו פה. בגלל שאנחנו פה, בתוך המובלעת, מתבשלים במיץ של עצמנו, המגמות הן כמו שהיו אז".

בקריית ארבע עצמה יש 70% דתיים ו-30% חילונים ופרנק מספר שהם חיים בשיתוף: "באופן טבעי, החילונים נכנסו לאזורים מסוימים. אבל, גם באזורים שאין בהם הרבה חילונים, אנחנו נוסעים בשבת.

"ההבדלים בין האנשים פה אינם קשורים לעדה, אלא לאורח חיים. כלומר, יש יותר הבדל ביני לאותו רוסי שמתפלל שלוש פעמים ביום ושומר מצוות, מאשר ביני לשלומי שוקרון, יו"ר הנהלת המתנ"ס, שהוא ממפלגה חילונית. יש יותר סיכוי שהילדים שלי ושלו יתחתנו".

אין קשר אורגני בין השכונות

לקריית ארבע וחברון הגעתי אחרי כמעט 30 שנים, מאז שירתי כאן בצבא בסדיר ובמילואים. הנופים הרומנטיים שעליהם גדלתי, שטחים פתוחים ששימשו לחקלאות והיו בהם טרסות עם גפנים וכרמי זיתים, שובשו ללא היכר על ידי בתי מידות, כבישים, מגרשי גרוטאות ומחצבות ענק. קריית ארבע עצמה כמעט ולא גדלה, אבל המציאות שמקיפה אותה השתנתה לחלוטין. במבט חדש ובוגר נראית קריית ארבע כמו היאחזות נח"ל שגדלה ונתקעה איפשהו בשנות ה-80. בסופו של דבר, קריית ארבע היא מתחם זעיר, אפילו לא במימדים של שכונה בירושלים, שמוקף בגדרות תיל ובמוצבי צבא ומחסומים. היישוב מתפרש על פני כמה גבעות, אין קשר אורגני בין השכונות, אין קשר ישיר והדדי עם השכנים הערבים.

בקריית ארבע יש אזור המוגדר על ידי התושבים כ"לב הקריה", והוא מאופיין במבנים זהים בגובה של שלוש קומות, שמזכירים מאוד בנייה בעיירות פיתוח בתחילת שנות ה-70. ה"לב" מקושר לשכונות הפזורות על הגבעות בהיקף היישוב: "גבעת החרסינה", ששמה הרשמי כאן הוא "רמת ממרא" ומאופיין בבנייה פרטית, וילות; שכונת "נופי ממרא", בכניסה ליישוב; ושכונות הקרוואנים אשמורת יצחק וגבעת האבות. פרנק יודע לספר שמחיר של דירה מתחיל ב-800 אלף שקל ומחיר של וילה יכול להגיע ל-1.5 מיליון שקל.

לפי נתוני רשות המסים, מתחילת 2017 בוצעו בעיר 82 עסקאות לרכישה ומכירה של דירות.

"הילודה פה גדולה מאוד. גם במשפחות חילוניות אנחנו מגיעים לארבעה-חמישה ילדים. יש משפרי דיור רבים ואפילו מתחילה להיווצר פה אליטה מקומית.
"הבעיה הגדולה שלנו היא עתודות שטחים לבנייה. אנחנו אכלנו את השטחים שהיו לנו והערבים אכלו את היתר. הם פשוט פלשו לשטחים שנועדו להקמת היישוב. כתוצאה מכך, אנחנו בבעיה של מחסור בקרקעות. בחמש השנים האחרונות אנחנו בונים 200 יח"ד, משלימים את שכונת המדורגים - חמישה בניינים של 9 קומות, עם בנייה מדורגת ופנטהאוזים. בחרסינה מקימים 25 מבנים בני 3 קומות, עם 6 יחידות בבניין, יש לנו פרויקט של השלמת נופי ממרא, מדובר בקוטג’ים, אח"כ אנחנו נצטרך להזיז את שכונת הקרוואנים, שאוכלסה פעם ע"י ‘השבט האבוד’ של בני מנשה, שהגיעו הנה בשנות ה-90 מבורמה".

חיים שחר, גזבר המועצה, מספר שיש היום דרישה הולכת וגדלה לבנייה יותר איכותית: "רוב קריית ארבע בנויה בבנייה של משרד השיכון. סטנדרטים בסיסיים. היום זה כבר משהו אחר. אנשים רוצים יותר. זו אוכלוסיה שיודעת לדרוש. פעם אלה היו מתנחלים שהסתפקו בארבעה קירות. היום רוצים איכות חיים: מרפסת, נוף, שצ"פים (שטחים ציבוריים פתוחים). איכות חיים פה היא כמו בתל-אביב: בילויים. יש לנו היכל תרבות, שעלה פעם לכותרות כשרצינו להביא תרבות מתל-אביב. אנשים רוצים שיהיה סופרמרקט כמו שצריך וניקיון".

"כבר לא מעבר להרי החושך"

אלון יוניאן, מנכ"ל החברה הכלכלית בקריית ארבע, מספר שהחברה הכלכלית היא שותפה מלאה ליוזמת בניית השכונה החדשה, "נופי כרמים", שמשתפת פעולה במקרה זה עם היזם צביקה פוקס: "בנינו בסטנדרט של צפון תל-אביב. אם זה אסלות תלויות, ריצוף של 80 על 80, מעלית היברידית. לא חסכנו".

שחר: "אני גדלתי פה. פעם צניעות הייתה הבסיס, היום זה בעיה".

ומה לגבי הקפאת הבנייה? "יש לנו שטחים שאנחנו רוצים לבנות אותם, אבל אנחנו תקועים כי אין אישור מדיני. תן לי לבנות, יש ביקוש יפה. כל פעם שאתה שומע שביבי וטראמפ מאשרים בנייה, זה בסופו של דבר פרויקטים שאושרו כבר בעבר. כדי לבנות אנחנו צריכים בכל שלב אישור מדיני. נטליה אברבוך מלשכת התכנון של המנהל האזרחי היא האחראית על התכנון ביהודה ושומרון. כל פרויקט כרוך באישור של שר הביטחון. כל דבר מתנהל כאן בעצלתיים".

- מה לגבי בנייה שלא למגורים?

שחר: "אצלי ההכנסה העצמית מארנונה שלא למגורים היא 10%. רשויות איתנות הן סביב ה-50% ממסחר, תעשייה ותשתיות מדינה. אבל ממש עכשיו הקמנו מנהלת אזור תעשייה ואנחנו מצפים לנסיקה".

יוניאן: "באזור התעשייה שלנו יש בית דפוס, יקבים, נגריה, מסגריה ומוסך. אנחנו נמצאים במצב של פריחה. יש ביקוש. עוד מאפייה ועוד יקב, וחברת שפיר רוצה להקים מפעל בטון ועוד מפעל לאבנים משתלבות. ברוך השם, המצב הביטחוני השתפר, מחיר הקרקע הוא אפסי (אזור עדיפות א’), זה כבר לא מעבר להרי החושך, וחוץ מזה, כוח האדם פה, אני מדבר על עובדי הריצפה, זול".
יוניאן מתייחס כמובן לערבים מחברון ומהכפרים השכנים.

"אנחנו נהיה עצמאים וחברון תהיה עצמאית"

חוץ מכוח עבודה זול, הקשר עם השכנים הערבים מסובך. גם כאן, אי אפשר להימלט מקלישאת "החברים הכי טובים שלנו".

- יש מפגש עם השכנים הערבים?

אלכס פרנק, מתווך: "אני לרגע אחד לא הכרתי, אפילו דה פקטו, בחומת ברלין שהקימו במרכז חברון. החומה הזו כבר מכונה ‘חומת אוסלו’ והיא חילקה את העיר לשלושה חלקים: יש את החלק היהודי, שנקרא קריית ארבע. יש את החלק המשותף (המעבר לאזור מערת המכפלה), שהוא אזור סחר חופשי, איפה שיהודים וערבים עושים עסקים ביחד. ויש את חברון, שלשם בעיקרון ליהודים אסור להיכנס. מצד שני, לקריית ארבע יכולים להיכנס רק ערבים עם אישור. פעם זה היה אחרת ואני רואה את המצב הזה כמצב גרוע, מאולץ, זמני".

- אתם תהיו בעתיד שכונה של חברון?

ראש המועצה מלאכי לווינגר: "אנחנו נהיה עצמאיים וחברון תהיה עצמאית. ניצור מקסימום דו קיום בינינו לבינם. אבי, הרב לווינגר, היה מקים ההתיישבות בשטחים והוא אמר: ‘באנו לחיות עם הערבים ולא במקומם’. אנחנו יודעים לייצר שיתופי פעולה איתם. בתחומי הבנייה יש לנו יזמויות עסקיות, סטארט-אפים משותפים שמכוונים לשוק של מדינות המפרץ. למה לא? אפשר לעבוד מרחוק. אנחנו מובילים את הדו קיום. אנחנו נמצאים איתם, יש לי חברים ערבים, מהטובים שיש לי, ותאמין לי שאני סומך עליהם לא פחות מהרבה אחרים. אין ברירה אחרת, אלא לחיות ביחד.

"אספר לך סיפור: רציתי לשפר את הדרך מהקריה למערת המכפלה (הדרך נמצאת בשטח העיר חברון, בשליטה של הרשות הפלסטינית). פניתי למנהל האזרחי שהפנו אותי לראש עיריית חברון שסירב, כי אמר שזה ישרת את ההתיישבות, את היהודים. אז הלכתי למהלך חדש: פניתי לכל בעלי העסקים והצעתי להם לסלול את הכביש מחדש, כולל מפרצי חניה לעסקים, על חשבוננו. דאגנו שעיריית חברון לא תתערב יותר מדי. זה דו קיום, לא סיסמה".

 קריית ארבע / צילום: גיא נרדי

 קריית ארבע / צילום: גיא נרדי

 קריית ארבע / צילום: גיא נרדי

עסקאות אחרונות בקריית ארבע

(לפי נתוני רשות המסים)

דירת 4 חדרים, 82 מ"ר, בניין מ-1975, נמכרה בחצי מיליון שקל
דירת 4 חדרים, 96 מ"ר, בניין מ-1996, נמכרה ב-750 אלף שקל
דירת 6 חדרים, 154 מ"ר, בניין מ-1980, נמכרה ב-950 אלף שקל
דירת 3 חדרים, 75 מ"ר, בניין מ-1982, נמכרה ב-470 אלף שקל
דירת 5 חדרים, 116 מ"ר, בניין מ-2009, נמכרה ב-900 אלף שקל
דירת גן, 195 מ"ר וחצר 220 מ"ר, בניין מ-1992, נמכרה ב-1.28 מיליון שקל