ברלוסקוני ומרקל במתח שיא: יום גורלי באירופה

"יום ראשון המכריע של האיחוד האירופי" - היום תיקבע תמונת המצב הפוליטית בשתיים משלוש הכלכלות הגדולות בגוש: באיטליה ילכו לקלפיות 50 מיליון מצביעים, בתום קמפיין סוער שכלל קרבות רחוב בין ימין לשמאל רדיקלי ואזהרות מפני משבר פיננסי, בעוד בגרמניה יקבעו קרוב לחצי מיליון חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית אם להיכנס לקואליציה בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל או לשלוח את המדינה לבחירות חדשות (ראו מטה).

אותם זרמי העומק שיצרו את גל המחאה הפופוליסטי שסוחף את אירופה משחקים תפקיד מרכזי גם בקמפיין הבחירות הנוכחי באיטליה: ביקורת על האיחוד האירופי ועל גוש האירו, מצב כלכלי מדשדש והתנגדות להגירה ולפליטים. באיטליה, הם מתבטאים בהתחזקות נוספת של התנועה האנטי-ממסדית "חמשת הכוכבים", בשובו לבמה של סילביו ברלוסקוני בתחילת העשור התשיעי לחייו ובשילוש כוחה של מפלגת הימין הקיצוני "לגה" (לשעבר "לגה נורד", "הליגה הצפונית"), שהמירה את דרישת הבדלנות בהתנגדות לאיסלאם ולהגירה.

המצב שמעורר את החשש הרב ביותר בבריסל, כפי שאמר בשבוע שעבר נשיא הנציבות האירופית, ז'אן-קלוד יונקר, הוא כזה שבו תוצאות הבחירות יגררו מבוי סתום פוליטי במדינה. "התסריט הגרוע ביותר הוא שלא תהיה ממשלה מתפקדת באיטליה", אמר יונקר בשיחה עם מכון המחקר CEPS שפורסמה בתקשורת, "אם לוקחים בחשבון את כל החוסר ודאות שבאוויר - הסוציאל-דמוקרטים בגרמניה, הבחירות באיטליה, ממשלות מיעוט פה ושם, יכול להיות שתהיה תגובה חריפה בשווקים הפיננסיים בשבוע השני של מארס. עלינו להתכונן לכך". אחרי שהדברים פורסמו, חזר בו יונקר ואמר כי לא הובן כהלכה. הבורסה באיטליה, לפחות, לא התרגשה מתחזיותיו והגיבה בעליות שערים מתונות השבוע.

שלושה גושים מרכזיים יתמודדו על קולות הבוחרים באיטליה ביום ראשון הקרוב: זה של המרכז-שמאל, המובל על ידי המפלגה הדמוקרטית הנמצאת בשלטון, בראשו מתאו רנצי; זה של המרכז-ימין, המובל על ידי "פורצה איטליה" של ברלוסקוני ושותפיו מימין, "לגה" ואחרים; וזה של תנועת המחאה "חמשת הכוכבים", שיוסדה על ידי הקומיקאי בפה גרילו בשנות המשבר הכלכלי ומתנגדת לממסד - מחיסונים ועד הבנק המרכזי.

על אף שתנועת "חמשת הכוכבים" צפויה להיות המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, על פי הסקרים, סירובה להיכנס לקואליציה עם מי מהמפלגות האחרות ככל הנראה תמנע ממנה לקחת חלק בשלטון. לפי הסקרים האחרונים שניתן היה לפרסם באיטליה, שבועיים לפני הבחירות, גוש המרכז-ימין של ברלוסקוני ומתאו סלביני, מנהיג "לגה" שקרא לשלוח מהגרים עם "כרטיס בכיוון אחד" והבטיח לגרש כ-100 אלף מהם בשנה, הוא זה שמתקרב ל-40% הדרושים כדי לזכות ברוב המושבים בפרלמנט. אבל עדיין חסרים לו כ-5%, לפי הסקרים. הסוציאל-דמוקרטים ושותפיהם אינם מגיעים ל-30%, לפי הסקרים.

אם אף גוש לא יזכה לרוב, צפוי נשיא המדינה לבקש מהמפלגות המרכזיות ליצור "קואליציה רחבה" בסגנון גרמניה - ממשלת אחדות שבה המפלגה הדמוקרטית של רנצי תחבור ל"פורצה איטליה" של ברלוסקוני, שישיל מעליו את מפלגות הימין הקיצוני האירו-סקפטיות. זהו התסריט המועדף על בריסל. אבל לברלוסקוני, שחזר בסערה למרכז המערכת הפוליטית האיטלקית למרות שהוא עצמו מנוע מלכהן בתפקיד רשמי עד סוף שנת 2019 בשל הרשעה בהעלמות מס, היה מה להגיד בנושא. "איטליה היא לא גרמניה", הבהיר הפוליטיקאי בן ה-81, שכיהן כראש ממשלה במשך תשע שנים (על פני ארבע כהונות), באירוע בחירות השבוע.

ברלוסקוני עצמו, שפרש ב-2011 על רקע שערוריות מין ומשבר כלכלי במדינה, הבטיח לבוחרים בימים האחרונים כי ברשותו סקרים המצביעים על כך שהגוש בראשותו יזכה לרוב הדרוש, וכי הוא יהיה זה שימנה את ראש הממשלה הבא של איטליה, אם לא ימלא אותו בעצמו (הוא הגיש ערעור על האיסור לכהן בתפקיד ציבורי, א.א.). הוא רמז כי הוא מייעד לתפקיד את נשיא הפרלמנט האירופי היום: אנטוניו טג'אני. עם זאת, בהסכם עם מפלגת "לגה" נקבע, שהמפלגה הגדולה מבין השתיים תהיה זו שתמנה את ראש הממשלה. נכון, להיום, "לגה" מפגרת ב-2% בלבד מאחורי "פורצה איטליה". סלביני, עיתונאי לשעבר שסיסמאות הבחירות שלו הן "איטליה לאיטלקים" ו"זה עכשיו או לעולם - איטליה תחילה", נמצא כמה אחוזים בודדים מתפקיד ראש ממשלת איטליה.

מצב חסר תקדים זה, המלווה בהתחזקות של מפלגת הימין הקיצוני "אחיי איטליה" ובסיכוי שהמפלגה הניאו-פשיסטית "קאזה-פאונד" תעבור את אחוז החסימה, הביא פוליטיקאי בכיר מגוש המרכז-שמאל להזהיר בשבועות האחרונים כי "איטליה נמצאת על ספו של עידן חדש של ניאו-פשיזם". בסוף השבוע האחרון התעמתו אלפי פעילי ימין קיצוני ושמאל רדיקלי ברחובות מילאנו, ולפני כשלושה שבועות ירה תומך של "לגה" במהגרים אפריקאיים בעיר מצ'רטה. אפילו באיטליה רוויית התהפוכות הפוליטיות, קמפיין הבחירות הנוכחי נחשב לסוער.

ולמרות החיכוכים החברתיים, ברור לרוב הפוליטיקאים כי הבעיה העיקרית של איטליה היא כלכלית. עם שיעור חוב ציבורי השני רק ליוון בגוש האירו ומשבר בנקים שלא טופל עד סופו, מצבה הפיננסי של המדינה שברירי. פרשנים רבים הזהירו כי ההתאוששות האטית של הכלכלה האיטלקית, שרשמה צמיחה צנועה של 1.5% ב-2017, נמצאת בסכנה אם לא תוקם ממשלה שתוכל לבצע רפורמות ולהגיב לנעשה באירופה. איטליה היא אחת המדינות היחידות בגוש האירו שבהן התמ"ג טרם חזר לרמתו לפני המשבר הכלכלי. "האיטלקים הם המפסידים הגדולים של האירו", נכתב ב"הנדלסבלאט" הגרמני, שציין כי "ההכנסה לראש היום במדינה נמוכה יותר במונחים ריאליים מאשר לפני האיחוד המוניטרי ב-1999".

לגושים השונים יש הצעות שונות, שתפסו מקום מרכזי בבחירות הנוכחיות, להיחלצות מהמצב הכלכלי העגום - החל בפרישה מגוש האירו דרך מו"מ עם בריסל על הצעדים המתחייבים כדי לקצץ את הגירעון ועד לפריצת מסגרת התקציב, במטרה להמריץ את הכלכלה. אך הדבר תלוי בכך שתוצאות הבחירות יאפשרו הקמת ממשלה יציבה, במונחי איטליה, שתיישם את הצעדים הנחוצים. "השבוע הבא יהיה השבוע שבו אירופה תבצע זינוק", כתב פרשן מגזין ה"שפיגל", "או קדימה או לתהום".

 האיחוד האירופי

גרמניה מחכה להכרעת הסוציאל-דמוקרטים

אחרי שהתחייבו לא להיכנס לקואליציה, חזרו בהם, הגיעו להסכמה עם הקנצלרית אנגלה מרקל על ממשלה רחבה והדיחו את מנהיג המפלגה ומי שהוביל את המשא ומתן, מרטין שולץ - יודיעו ביום ראשון הקרוב ראשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD) אם חבריה אישרו את כניסתם לממשלה. גרמניה כולה מחכה להכרעת 464 אלף חברי המפלגה, שהצביעו באמצעות הדואר בשבועות האחרונים, ושתבהיר אם תוקם ממשלה חדשה או שגרמניה תלך לבחירות חדשות. התהליך כולו, שנמשך כבר יותר מארבעה חודשים, פגע קשות ב-SPD. התמיכה בה נשחקה מ-20.5% בבחירות (אחת התוצאות הגרועות ביותר בתולדותיה) ל-15.5% בלבד בסקרים האחרונים, שבהם היא אפילו מפגרת מאחורי מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" הימנית-פופוליסטית, שהתחזקה בסקרים. דחייה של ההסכם עשויה להוות משבר של ממש למפלגה, שהובילה בעבר את גרמניה ומינתה קנצלרים כמו וילי ברנדט וגרהארד שרדר.

אם יאושר ההסכם, צפויים הסוציאל-דמוקרטים לקבל בממשלה הגרמנית הבאה את תיק האוצר המשמעותי, שאליו ימונה ראש העיר המבורג, אולף שולץ, ואת תיק החוץ, שלא ברור כרגע מי ימונה אליו. מרטין שולץ, שהיה אמור לכהן בתפקיד, הודח על ידי ראשי המפלגה יממה בלבד אחרי שהודיע על ההסכם עם מפלגתה של מרקל CDU ומפלגת האחות הבווארית CSU. ייתכן ששר החוץ המכהן מטעם ה-SPD, זיגמר גבריאל, ימשיך לכהונה נוספת בתפקיד.

מרקל, מצדה, זכתה לתשואות רמות ממפלגתה בסוף השבוע, ולאישור גורף של ההסכם הקואליציוני. היא ביצעה מהפכה בצמרת המפלגה, שכללה קידום נשים וצעירים לעמדות בכירות בממשלה הבאה, ביניהם אנגרט קראמפ-קרנבאואר, שנחשבת למועמדת ליורשת שלה, ויינס שפאן, שנחשב למבקר חריף שלה. אם הסוציאל-דמוקרטים יאשרו את ההסכם הקואליציוני, תחל מרקל בשבועות הקרובים בכהונה הרביעית שלה כקנצלרית גרמניה. לשם השוואה, בתקופה זו התחלפו שישה ראשי ממשלה איטלקים, נכון לעכשיו.