סלינגר מקשה עוד יותר על רוכשים פוטנציאליים

דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון, תעזוב עוד מעט את תפקידה, בסוף אוגוסט הקרוב, ובינתיים היא רוצה לשנות את הענף שתחת פיקוחה בעוד היבט חשוב אחד: כמו בבנקים, להרחיק את בעלי השליטה וחבריהם מהדירקטוריונים של הגופים המוסדיים, ולנסות להפוך את הדירקטוריונים לגופים נשכניים, ואולי אף לעומתיים להנהלות ולבעלי השליטה.

למעשה, סלינגר - שבכל הנוגע לעדיפות של מבנה שליטה ברור או לגופים מוסדיים ללא גרעין שליטה מביעה אדישות - רוצה ליצור מציאות של אי-שליטה בפועל, גם אם יש בעל שליטה. זה ייקח שנים, אבל זו המטרה.

האם זה טוב? על פניו כן, כי האינטרס שישלוט בחברה לא יהיה של מישהו אחד, והרי גם בבנקים הלכו על זה. אבל שלא כמו בבנקים, בביטוח ובבתי ההשקעות יש בעלי שליטה שמחזיקים ברוב המכריע של מניות הגופים שבשליטתם (ולא כ-20% למשל), כך שהאינטרס שלהם בחברה לא פחות מזה של הציבור. לפיכך, ברור שהם רוצים את טובת הגוף שבשליטתם לאורך זמן, מה שלא תמיד מאפיין מנהלים שכירים, שאולי רוצים תוצאות שיא עכשיו על חשבון אי-השקעה בעתיד.

יחד עם זאת, הכנסת החובה לשקול גם את שיקולי הנכונות של כל צעד שעושה הגוף המוסדי גם במשקפיים של הלקוחות, היא בשורה לא פחותה, ועשויה לשפר את מצב הציבור. מעכשיו דירקטור יהיה אחראי לא רק על הפסדי החברה, כי אם גם על שירות לקוי ללקוח, וזו דרמה.

בכל אופן, מכלול ההוראות החדשות מציב את בעלי השליטה בגופים המוסדיים שבשליטתם כאורחים, ועדיין משמר אותם ככתובת להזרמות הון במקרים קשים, בעוד שהם אינם יכולים לחלק דיבידנדים ללא אישור הפיקוח, וגם לא לשלוט בחברה דרך תפקידי היו"ר. זה עלול להקשות עוד יותר על רוכשים פוטנציאליים של גופים מוסדיים בישראל, וגם כך לא עומדים היום בתור קונים אטרקטיביים לרכישה שכזו.