למה המערכת הפיננסית מתפללת לבחירות?

1. אף אדריכל-יקום לא תכנן את זה, אבל המציאות חזקה מהכול - באותו היום שבו הודיעה ועדת החקירה הפרלמנטרית על ישיבתה הראשונה שתתקיים ביום ראשון הקרוב, אחרי חודשים ארוכים של סחבת, דיווח בנק לאומי בדוחותיו הכספיים כי בתיאום עם בנק ישראל הוא יתחיל מחדש את ההליך לבחירת רואי החשבון שלו.

זה קורה אחרי שרק לפני חודשים ספורים, לאחר דיונים ממושכים ומסתוריים, בחר הבנק, שוב ואיך לא, במשרדי KPMG סומך-חייקין ו-EY להוביל את הביקורת החשבונאית שלו. בדיוק כפי שזה מתקיים כבר שנה אחר שנה, עשור אחר עשור. "ההחלטה התקבלה, בין היתר, לאור העובדה שההליך האינטנסיבי לבחירת רואי החשבון המבקרים של הבנק לשנת 2018 היה ממושך ומורכב", כתב היום הבנק.

2. "ממושך ומורכב" - זה מדויק, אבל זו בדיוק הייתה הכוונה. הבנק, ועדת הביקורת שלו ומובילי הדירקטוריון היו במבוכה גדולה נוכח לחצים שהופעלו עליהם. הם רצו להרדים את מהלכי הבחירה בעיקר כי ידעו איך אילו יסתיימו ומה תהיה התגובה הציבורית. אז מה קרה עכשיו שלפתע "ממושך ומורכב" הפכו בעייתיים? האמת היא שהמפקחת על הבנקים, חדוה בר, היא שהעירה לבנק שמהלכיו דאז לא היו מי-יודע-מה סדורים; שהליך הבחירה, למרות שלא נמצא בו כשל, אפשר שתוצאותיו היו הרבה יותר מדי צפויות; וגם אם רואי החשבון של הבנק הם אכן מקצועיים ומוערכים - ראוי שהבנק ידאג לתקן את הליכי הממשל התאגידי שלו ואת אי-אמון הציבור במהלכיו.

הערה של המפקחת היא לא הערה - היא הוראה. מנומסת, אבל חד-משמעית, והיא מתחזקת כאשר יש ועדת חקירה פרלמנטרית באופק.

3. אבל מה קרה למפקחת שהחליטה להעיר לבנק על ההליכים לבחירת רואי חשבון כאשר בכל החודשים הארוכים של מהלכי הבחירה היא לא התערבה? אפשר שגם היא איכשהו מוטרדת מהוועדה? הרי לפני למעלה משנה היא עצמה הפסיקה, ביוזמתה, דיונים שנמשכו לפחות 5 שנים לעניין הדרכים לצמצום המונופול של משרדי רואי החשבון הגדולים בטיפול בגופים הפיננסיים. מדובר בבנקים שרובים מבוקרים על-ידי משרד רואי החשבון KPMG סומך-חייקין, עם או בלי משרדים גדולים נוספים, וחברות הביטוח שרובן מבוקרות על-ידי משרד EY קוסט פורר גבאי את קסירר.

העניין בפרשה זו החל בנובמבר 2011 לאחר שיצאו חלקים מטיוטת דוח קרן המטבע שהוגשה למפקח דאז, דודו זקן. בהמשך הפרק שהתייחס לספרי החשבונות של הבנקים נכתב כך (בתרגום) "... הרשויות צריכות לעודד רוטציה אפקטיבית יותר של מבקרי ספרים". איכשהו הפרק הזה לא הופיע בדוח השנתי הסופי של הקרן. לבעיית ריכוזיות הביקורת על הבנקים הצטרפה ריכוזיות הביקורת על חברות הביטוח, ולאחר לחץ מתמשך של ח"כ שלי יחימוביץ', שהבהירה שאם הדברים לא ייבדקו לעומקם תוגש הצעת חוק - החליטו זקן והמפקח על הביטוח דאז, עודד שריג, לדון בעניין.

בשלהי 2013 התגבש הסדר שבו קבעו השניים כי במהלך שלוש השנים הבאות (כלומר עד 2017) השוק יתכונן לשינוי, והחל מאותה שנה תתקיים חובת מכרז, שבה ייבחרו שני משרדי ביקורת שיועסקו בבנקים ובחברות הביטוח למשך 10 שנים בלבד.

זה היה אמור להיות הצעד הראשון, אבל לא זקן ולא שריג קידמו אותו. גם כי לא התלהבו לשמוע את הביקורת והלחצים מצד הבנקים והביטוח, ובעיקר כי כבר היו בשלהי תקופתם. מחליפיהם - דורית סלינגר משוק ההון והביטוח ובר מהפיקוח על הבנקים - החלו לקיים התדיינות משלהן, עד לתחילת 2017 כאשר בר עצמה הודיעה לכמה משרדי רואי חשבון גדולים שהסיפור נגמר. לא עוד בדיקה ולא עוד תוכניות לריכוך ריכוזיות הביקורת. זה, לטענתה אז, בעיקר בגלל השתנות פני העולם וחוסר הניסיון של משרדי רואי חשבון אחרים.

4. ואז הגיעה הבחירה המחודשת והצפויה של משרד סומך, וגם הגיעה ועדת החקירה הפרלמנטרית. בר הבינה שגם היא תצטרך לנמק, כמו גם את העובדה שהפיקוח הופתע בכל פעם מחדש מכמות האשראי הענקית שנתנו הבנקים לכל "טייקון רב-שכבתי", שלימים קרס. לא בדקתם? לא ידעתם? האם קשר הדוק מאוד ומתמשך מאוד בין ראשי בנק לראשי משרד רואי החשבון המבקר אותם ולגדולי העסקים במשק, לא הרדים במשהו את המתח התמידי שאמור להתלוות להחלטות אשראי כבדות במיוחד?.

5. אז למה נראה שהכוכבים מסתדרים בשורות ישרות? כי הרגולטורים התחילו לחשוש עוד יותר, כי הבנקאים והפיננסיירים בגופים המוסדיים שהתנהלות מתן האשראי שלהם תיבדק גם היא, כבר נעים באי-שקט. התוצאה: ה"מערכת" הפיננסית מתפללת לבחירות. כמה שיותר מהר. שום קשר לענייני בנימין נתניהו, ניר חפץ, שלמה פילבר או רוני אלשיך.

"מי יתן" וכל חברי הוועדה הפרלמנטרית, הנלהבים כמו האדישים, יעברו כבר למחוזות הפריימריז.