ניצול לרעה של ייפוי-כוח מתמשך

בשנה שעברה התחוללה מהפכה בתחום הכשרות המשפטית בישראל, כאשר נחקק מנגנון חדש בשם "ייפוי-כוח מתמשך". ייפוי-הכוח המתמשך נועד לתת מענה למצב הטרגי השכיח שבו בן משפחה מאבד את יכולתו לדאוג לעצמו ומוכרז כחסוי, וקרובי משפחתו מתחילים לנהל מאבק משפטי ביניהם סביב השאלה מי ימונה כאפוטרופוס עבורו. לעמדתו ורצונו של החסוי בשלב זה אין משקל ממשי, וכל ההליך יוצא משליטתו לחלוטין.

בעזרת ייפוי-כוח מתמשך, אדם יכול לדאוג מבעוד מועד למצב עתידי שבו יאבד את כשרותו המשפטית, ולקבוע מראש מי ישמש כידו הארוכה באותה עת, ואף לתת לו מראש הנחיות כלליות בנושאים שונים. למעשה המנגנון דומה לצוואה, אך היא לא נועדה לשעת לכתו של המצווה לעולמו - אלא לשעת שלילת כשרותו המשפטית כאשר הוא עצמו עודו בחיים.

יתרונו העיקרי של ההליך - עקיפת הצורך בפנייה לבית המשפט בבוא היום - הוא במידה רבה גם חסרונו, שכן בהיעדר פיקוח משפטי, עולה חשש של ניצול המנגנון בחוסר תום-לב.

מסיבה זאת המחוקק דאג למגבלות לא פשוטות על הכנת ייפוי-כוח מתמשך: ניתן להכינו רק אצל עורך דין שעבר הסמכה מיוחדת בנושא זה; הוא דורש קיום מספר מפגשים בין המצווה, מיופה-הכוח ועורך הדין; קיימות דרישות טכניות למילוי טפסים אלקטרוניים, שהגישה אליהם מוגבלת לציבור הרחב; ולבסוף נדרשת גם הפקדת ייפוי-הכוח אצל האפוטרופוס הכללי.

הליך ייפוי-הכוח המתמשך מצוי עדיין בחיתוליו, ועד עתה מספר האנשים שהכינו ייפוי-כוח כזה הוא נמוך למדי. אף על-פי כן, בית המשפט לענייני משפחה כבר הספיק לדון השבוע במקרה ראשון של חשד לניצול לרעה של ייפוי-הכוח המתמשך כדי להשתלט על רכושו של קשיש.

חולה סרטן בן 75 הפקיד אצל האפוטרופוס הכללי ייפוי-כוח מתמשך בהתאם לחוק החדש, במסגרתו מינה את בנו הבכור לטפל בכל רכושו, כאשר יגיע למצב שבו אינו יכול לנהלו בעצמו. חודש אחד בלבד לאחר מכן הבן כבר הגיש לאפוטרופוס הכללי תצהיר המלווה באישור רפואי, לפיהם האב הפך בלתי כשיר משפטית, והאפוטרופוס אישר עוד באותו היום את כניסתו לתוקף של ייפוי-הכוח המתמשך.

לאב יש 7 ילדים נוספים, ולטענת הבן הבכור, מחשש שהילדים האחרים יפעילו לחץ על האב לחזור בו ממינוי הבן הבכור, הוספה במסמך ייפוי-הכוח המתמשך הוראה מיוחדת, המונעת מהאב את האפשרות לבטל את ייפוי-הכוח המתמשך ללא אישורו של בית המשפט. החשש אכן התממש, וכאשר הילדים גילו על מינוי הבן הבכור כמיופה-כוח מאחורי גבם, הם פעלו מיד כדי לבטל את המינוי.

בית המשפט העלה תהיות לא פשוטות באשר לאופן בו נוהל ייפוי-הכוח המתמשך במקרה זה, וחשף אגב כך שתי חולשות בעייתיות מאד של ההליך. הראשונה שבהן היא האפשרות להכניס לתוקף את ייפוי-הכוח המתמשך על בסיס תעודת רופא כללי. החוק לא פירט איזו הסמכה נדרשת מהרופא החותם על התעודה, ואילו בדיקות עליו לערוך כדי לבדוק את כשירות הממנה. היעדר הגבלות אלה מהווה פירצה, המאפשרת למיופה-הכוח לפנות לכל רופא, לרבות רופא משפחה, שינפק את האישור המבוקש.

הסוגיה השנייה היא היעדר פיקוח מצד האפוטרופוס הכללי על הבקשות המוגשות לו. בית המשפט נדהם לשמוע מנציגת האפוטרופוס כי ברגע שמוצגת בפניהם תעודת הרופא המאשרת כי הממנה איבד את כשירותו, אישור האפוטרופוס על כניסת ייפוי-הכוח לתוקפו ניתן באופן אוטומטי ואף עוד באותו היום.

כך גם במקרה זה, שבו עמדו נורות אזהרה רבות באשר לתקינות הליך ייפוי-הכוח המתמשך, לרבות העובדה שמועד כניסת ייפוי-הכוח לתוקף קדם למועד החתימה על המינוי עצמו, העובדה שעבר חודש אחד בלבד בין חתימת ייפוי-הכוח שבו הממנה היה לכאורה בכושר מלא לבין הפעלת ייפוי-הכוח עקב איבוד כושרו, פערים בין מצבו של הממנה על-פי תעודת הרופא לבין מצבו כפי שהוא נחזה במציאות ועוד.

בסופו של יום בית המשפט ביטל את מינוי הבן הבכור כמיופה-כוח מסיבות אחרות, הספציפיות לתיק זה, אך המחדלים הכרוכים ביצירת ייפוי-הכוח המתמשך, אישורו והפעלתו, כפי שנחשפו בפסק דין זה, רלוונטיים מאד גם למקרים אחרים, ולכן ביקש בית המשפט להאיץ את חקיקת התקנות שאמורות להסדיר פירצות חמורות אלה בחוק הקיים. 

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il