מיני-מבחן: ג'יפ גרנד-צ'ירוקי "טריילהוק" - מחליפות לסרבלים

לקסיקון המונחים של שוק הרכב הישראלי מתחיל להיות מעורפל מגיעים לכלי הרכב "הגבוהים", המכונים, בין השאר, "רכבי שטח", "כביש-שטח", "רכבי פנאי", "קרוס-אוברים" וכמובן, חביבי הקהל: "ג'יפים" ו"ג'יפונים". אבל למרות ששימוש מושרש ועממי בשם של מותג מסחרי (Jeep) לצורך הגדרת קטגוריה שלמה הוא מן הסתם נכס שיווקי יקר ערך לאותו מותג, במשך שנים רבות דישדש המותג ג'יפ בישראל.

לאחרונה נראה, שהעניינים מתחילים לזוז. את 2017 סיים המותג עם עלייה נאה של 34% במכירות והוא מתרחב בהדרגה לקטגוריות מחיר ותדמית שבהן לא ניצב בעבר. בקצה העליון של הקשת בישראל, מבחינת תדמית ומחיר, ניצב החל מהשנה שעברה הגרנד-צ'ירוקי "טריילהוק" החדש, שדוחק את תקרת המחיר של הסדרה לכיוון ה-450 אלף שקלים.

הגרנד-צ'ירוקי הנוכחי נמצא כבר בשנתו השמינית, אבל אחרי סדרה מקיפה של עדכונים קוסמטיים הוא עדיין מצליח להיראות עדכני, אתלטי ויוקרתי מבלי לאבד את הדימוי הקשוח. העדכון כולל פנסי LED צרים ומעוצבים, סט חדש של פגושים, ובגרסת ה"טריילהוק" - גם פריטים ייחודיים וממותגים דוגמת חישוקי גדולים עם צמיגים בעלי פרופיל שטח, משטחי מיגון ייעודיים בתחתית המרכב, ומשטח מושחר מוחצן מאוד שמכסה כמעט את כל מכסה המנוע הקדמי. זו לא בדיוק ההגדרה של "יוקרה שקטה", אבל במפגשי שבת של חובבי שטח תזכו להרבה כבוד, אפילו אם לא תצאו מהחניון.

בניגוד לדימוי החיצוני הקשוח, תא הנוסעים הוא נווה מדבר של יוקרה ותחכום. המושבים עמוקים, ועטופים בריפוד עור/זמש נעים, משטחי הדיפון מציגים תפירה מודגשת באדום, וסביבת הנהג שופעת מתכת קרירה ומלוטשת. הריפוד והשטיחים המהודרים מתאימים יותר לחליפה ולנעליים איטלקיות מאשר לסרבל עבודה מאובק ולנעליים עמוסות בוץ, אבל למה בכלל לצאת החוצה?

עמדת הפיקוד שופעת מסכים וצגים, עם מסך מולטימדיה מסיבי במרכז ולוח מחוונים על בסיס LCD עתיר אפשרויות בחירה. שמחנו לגלות שמוט ההילוכים הקפיצי הבעייתי של הדגם היוצא פינה את מקומו לידית תקנית ושימושית. האבזור כולל גם גג פנורמי מרהיב, מערכת קול איכותית ומערכות בטיחות ושיוט מעודכנות, מבוססות רדאר ומצלמה. כמו בכל דגמי הגרנד-צ'ירוקי הרכב מיועד ל-5 בלבד אבל מספק שפע של מרחב מאחור ותא מטען רציני.

באגף ההנעה אין הרבה חדש. הרכב מגיע אלינו עם ה-V6 המוכר והוותיק בנפח 3.6 ליטר, שמייצר 282 כ"ס ורתום לתיבה בת 8 מהירויות. זה מנוע חלק ונעים, שהודף את הרכב בקצב סביר בעליות ומספק שיוט נינוח. כצפוי, הביצועים אינם מרגשים, אבל מי שלא מסתפק בכך יכול לנסות להזמין את גרסת ה-SRT או את זו עם מנוע "הלקאט" ו-707 כ"ס. צריכת הדלק נמצאת בקצה התחתון של הסקאלה עם כ-6 קילומטר לליטר בנהיגה נמרצת.

הטריילהוק מגיע כסטנדרט עם מתלי אוויר ממוחשבים שמחוללים פלאים בנוחות הנסיעה. הם מחליקים היטב מהמורות אספלט, חריצים עמוקים בדרכי עפר ושומרים על הנוסעים בכבישים משובשים מאוד. המתלים גם מסייעים לייצוב המרכב בפניות הדוקות, למרות שהגה מנותק ומשקל עצמי של כמעט 2.5 טון מספקים רמז די ברור שזה לא כלי לשעשועי אספלט.

מתלי האוויר מתרוממים בלחיצת כפתור ומספקים מרווח גחון של עד-26 סנטימטר, ואליהם מצטרף מערך רציני של רכיבי תמסורת מחוכמים, כולל נעילות דיפרנציאלים, הילוך כוח קיצוני ואפשרות לתכנת את פעולת המנוע, ההילוכים התמסורת למצבי שטח שונים. הוסיפו לכך משטחי מיגון מקוריים בגחון וכ-60 שנים של ניסיון שטח הנדסי, וקיבלתם מכונת עבירות שקשה מאד לעצור אותה. מסגרת הטור הזה לא מאפשרת לנו לפרט את מעטפת הביצועים והיכולות. נסתפק בזה, שעם כל המכניקה האלקטרונית הזו, אפילו עכברי עיר חסרי ניסיון יכולים להותיר מאחור בוגרי סיירות בכלי רכב פחות מתוחכמים.

ב-450 אלף שקל אפשר לקנות כיום לא מעט כלים עם יכולות שטח מקצועיות, או כלים גדולים ומפוארים ממותגי יוקרה. אך רק מעטים מהם יכולים לגשר בין עולמות הכביש, השטח והיוקרה כמו הטריילהוק הזה. נקווה רק שהוא ישרוד את המעבר לעולם החשמלי והאוטונומי.