דעה: הגיע הזמן לפרק את הותמ"ל

ברחבי הארץ - מכפר ביאליק בצפון ועד קרית גת בדרום - מתנהלים בימים אלה מאבקים חסרי פשרות בכוונה להפשיר תוכניות בנייה על שטחים חקלאיים, תוך הכרזתם כמתחמי דיור מועדפים במסגרת הסכמי גג, הכרזה שמשמעותה העברת האחריות לקידום הבנייה בהם אל הוועדה לקידום מתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל).

הסכמי הגג שווקו במקור כפתרונות קסם להוספת עשרות אלפי יחידות דיור בהליך מואץ, אולם נתגלו כהסכמים מלאים חורים תכנוניים, המאיצים תהליכי פרוור, ואינם מביאים בחשבון את ההשפעות הסביבתיות הקריטיות על השטחים הפתוחים סביב הערים, כמו גם שיקולים נוספים כמו תשתיות תחבורה.

זה לא מקרה שההתנגדות לתוכניות הותמ"ל היא כה נחרצת וחריפה, חוצה מחנות פוליטיים, רשויות מקומיות וארגוני סביבה וחברה אזרחית. אף אחד מאלה אינו מתנגד לבינוי כלל ועיקר, אולם הדרך הכוחנית והלא דמוקרטית בעליל בה נוקטת הותמ"ל ממצבת אותה יותר כבית דין שדה מאשר זרוע תכנונית מקצועית. בדרך להשגת ה"חזון", דורסת הותמ"ל כל שיקול מקצועי ותכנוני לטווח ארוך, ובמדיניות בינוי מופקרת דוהרת במסלול הבטוח להפיכת החיים של כולנו לכאוס.

הותמ"ל הוקמה לפני כשלוש שנים בהוראת שעה על ידי שר האוצר הקודם, ח"כ יאיר לפיד, במטרה להאיץ תהליכי בנייה, כפתרון להתמודדות עם משבר הדיור. הוועדה נועדה לאשר תוכניות בנייה נרחבות תוך חודשים ספורים, במקום הליך שלוקח בממוצע כשנה במוסדות התכנון, ובכך להגדיל את היצע הדירות בזמן קצר כדי להביא לירידת מחירים.

אולם בישראל כמו בישראל, כוונות לחוד ומציאות לחוד - כדי ליצור סרט נע כזה של אישור תוכניות בנייה, צריך לדעת בעיקר פוליטיקה ולאו דווקא עקרונות תכנון. כך נוצר מצב שהוועדות הורכבו מאנשים המוכוונים פוליטית ולא מקצועית. המתכננים, שהבינו כי המטרה היא לא לתכנן נכון אלא לתכנן מהר, קיבלו על עצמם עד מהרה דין מלכות ויישרו קו עם הנהלים החדשים המקדשים את המספרים של היתרי הבנייה, שנראים אולי מצוין בתשדירי תעמולה אבל הקשר בינם לבין תכנון ראוי לשמו הוא קלוש עד לא קיים.

עבודת הותמ"ל היא חלקית, אינה מקצועית ומותירה אחריה אדמה חרוכה הבאה לידי ביטוי בפגיעה אנושה בשטחים פתוחים והפקעות של עשרות אלפי דונמים מבלי שנבנית אפילו יחידת דיור אחת תחתם, תוך חיסול יישובים חקלאיים שלמים והנחתת מכת מוות על החקלאים בדמות גזילת פרנסתם. תהליכי התכנון גם אינם מביאים בחשבון את המשמעות וההשפעה הקריטית שיש להם על מרכזי הערים, שעקב הפרוור המואץ מעמדם צונח מחוליה חלשה לנחיתות של ממש, שלא לומר הזנחה, ללא כל אופק שיקומי.

מעבר לפגיעה הקריטית בשטחים הפתוחים ובמרכזי הערים, המאפיין הבולט והחמור מכולם של תוכניות הותמ"ל הוא היעדר המחשבה על תכנון תחבורתי. המתכננים אינם מנסים למצוא פתרונות לעומס האדיר על תשתיות התחבורה ועל הגודש הצפוי ופקקי התנועה הבלתי נגמרים, שאותם אפשר לראות כבר היום במקומות רבים, ואישור התוכניות אינו מותנה במתן פתרונות כאלו.

ועדות התכנון המסורתיות אמנם לא היו נקיות משגיאות, אבל הן לא שימשו כ"וועדות מטעם" ולא היו צבועות פוליטית מכף רגל ועד ראש, אלא הכילו מגוון דעות והתחשבו בעיקר בשיקולים מקצועיים. הותמ"ל לעומתן הוא כלי פוליטי ציני ורדוד עם מאפיינים של חשיבה דיקטטורית, שאינו סופר אפילו ראשי ערים ומועצות אזוריות, קל וחומר ארגונים סביבתיים מקצועיים וכמובן את האזרחים שכלל אינם נחשבים ככאלה שיש להביא בחשבון את דעתם.

מגורים אינם רק קורת גג. אנחנו רוצים מגורים במחירים שפויים לדור הבא, אולם עלינו לעשות זאת בחכמה תוך מציאת פתרונות בני קיימא שיאפשרו את המשך מרקם החיים התקין בצורה מאוזנת. רגע לפני שנישאר ללא היכולת לשנות ולהשפיע על המציאות של כולנו בעשרות השנים הבאות, הגיע הזמן להוריד את הכפפות ולהעלות שלב במאבק - הגיע הזמן לפרק את הותמ"ל ולהחזיר את המנדט לוועדות התכנון. ויפה שעה אחת קודם.

■ הכותבת היא אדריכלית. מומחית לקיימות ממובילי מטה המאבק לבינוי שפוי