לאחרונה ניתנו שני פסקי דין משמעותיים על-ידי בית המשפט המחוזי, שעניינים הרשעת מנהלים ונושאי משרה בתאגידים בעבירות של הגנת הסביבה. בשני המקרים הפך בית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כבוד השופטים רון שפירא, תמר נאות פרי ובטינה טאובר) את החלטותיו של בית משפט השלום בחיפה והרשיע את הנאשמים - ולא רק את החברות.
לאור פסקי דין אלה מתחדד המסר כי גם ממלאי התפקיד שכשלו עלולים לתת את הדין, אם לא ישנו את התנהלותם ויפעילו את סמכויותיהם על-מנת למנוע את העבירות הסביבתיות.
עליהם גם להפנים כי הטלת האחריות על הדרגים זוטרים יותר - אינה מקובלת על בית המשפט. או במילותיו: "ככל שמדובר בממלא תפקיד בכיר יותר - כך האחריות המוטלת עליו רבה יותר, ומכאן חומרת ההשלכה של הפרת אחריותו... אין מקום להתיר את התרבות הארגונית של הטלת האחריות על ממלא תפקיד זוטר והתחמקות מאחריות של הבכיר".
מה משמעותי בפסקי דין אלה? המקרה הראשון נוגע למפגעי ריח ועבירות של ניהול עסק בניגוד לתנאי הרישיון (הסביבתיים) במפעל שמן תעשיות, וגרימת ריח חזק או בלתי סביר לפי חוק מניעת מפגעים. המקרה השני נוגע להזרמת חומר מסוכן דרך צינור במפעל דור כימיקלים, אשר עקב דליפתו זיהם קרקע וקו ניקוז שמתחתיו וגרם לזרימת שפכים בעלי ריח חריף שגרמו לצריבה בגרון ובעיניים - עבירות של זיהום מים לפי חוק המים, הזרמת פסולת לים לפי חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, והשלכת פסולת וחומר מסוכן לפי חוק שמירת הניקיון.
בשני המקרים, בית המשפט קיבל את עמדתה של התביעה במשרד להגנת הסביבה כי אין להסתפק בהרשעת החברות, ולא שעה לטענות הסנגוריה כי קיים חשש שההרשעה תפגע באפשרויות התעסוקה שלהם בעתיד, או תפגע בשמם הטוב.
בית המשפט המחוזי עמד על החשיבות בכך שיורשעו נושאי משרה בכירים, "שהם קובעי ההחלטות אשר משליכות על קיומם של המטרדים והסרתם, ומעורבותם האישית בהליך הפלילי היא אחת מהדרכים האפקטיביות ביותר למנוע את המטרדים". עוד הוסיף כי "הדרג הבכיר הוא שקובע את המדיניות, הוא שאחראי על התקציב הנדרש, ובכוחם של אלה לנקוט את האמצעים למניעה ולהסרה... הימנעות מהרשעה משדרת מסר בלתי ראוי מטעמה של המערכת המשפט... והרשעה תורמת תרומה משמעותית בהרתעה". עניינם של המנהלים הוחזר לבית משפט השלום לקביעת העונש.
חשיבותה העיקרית של הפסיקה היא אם כן בקביעת העיקרון לפיו יש לחדול ממגמת ההקלה עם ממלאי התפקידים הבכירים בתאגידים, פטירתם מהרשעה והסתפקות בהרשעת התאגיד. הדברים נכונים ביתר שאת לגבי תאגידים ציבוריים, שאינם בבעלות פרטית, כך שההרשעה פוגעת למעשה בבעלי המניות מקרב ציבור הרחב. הוא הדין לגבי תיקים שמנהל המשרד להגנת הסביבה מול רשויות מקומיות, כשהרשעתן וענישתן של הרשויות, משמעה כי ציבור התושבים לוקה פעמיים - פעם אחת בשל המפגע ופעם נוספת בשל השימוש בכספי הארנונה לצורך תשלום הקנסות.
גם לגבי עבירות על החוקים שנועדו להגן על הסביבה, הרתעה אפקטיבית מחייבת הרשעה של מנהלים ונושאי משרה - ובמיוחד הדרג הבכיר, שבכוחו למנוע את העבירות. בהכירו בכך תרם בית המשפט תרומה בעלת משמעות לציות הסביבתי ולהגנה על הסביבה בה אנו חיים.
■ הכותבת היא היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.