בזמן שפוליטיקאים מזרחיים וימנים מנסים ליצור קרע בין אשכנזים ומזרחים, בא קולו של אלי מויאל ומראה שאפשר גם אחרת. מויאל, למי שלא זוכר, היה ראש עיריית שדרות, והוא עורך דין במקצועו. הוא, כמו כולנו, רואה את הניסיונות של מירי רגב ובני מינה לשכתב את ההיסטוריה ולייחס את הקמת המדינה למזרחים, ובמקביל להעלות מן האוב את תקופת העלייה המזרחית, ומתוכה לציין רק את התופעות השליליות. זאת תוך הסתרת העובדה שהיו אלה יוצאי אשכנז שהעלו אותם, למרות הקשיים העצומים; למרות שהמדינה הייתה ענייה להחריד. אבל למי היה אז אכפת? כולם רצו שיבואו לכאן יהודים, מכל מקום שהוא, והיו מוכנים להתחלק במעט שהיה.
מה אומר מויאל
ומה אומר על כך מויאל, איש הליכוד ויוצא מרוקו? הנה כמה ציטוטים מראיון שלו ברדיו בימים אלה: "כדאי שנשים מראה מול הפנים שלנו - כמה אוניברסיטאות היו במרוקו? מה ידענו על העולם המתקדם? כמה טכנולוגיה הייתה במרוקו? כשאתה עובר תרבות, הדור הראשון והשני משלמים את המחיר. זו גזירת עולם שאי-אפשר להתנגד לה. המחיר מוצדק, ואני מבין אותו. קיבלנו בתמורה עצמאות ודמוקרטיה".
את שומעת, מירי רגב? ואת שומעת, אילת שקד, שאומרת כי צריך לחשוף את מסמכי הסוכנות - לא אלה המבטאים את ההרואיות של העליות, אלא את התקלות שהיו?
האמת העובדתית
הדברים שאמר מויאל בוודאי לא מוסיפים לו קרדיט אצל מזרחים רבים ואנשי ימין שהוא טורף את קלפיהם המסיתים. מה שעומד לצדו של מויאל היא האמת העובדתית. אלה אינן אמירות פופוליסטיות של פוליטיקאים המבקשים להפריד ולמשול. אלה אמירות הנטועות עמוק בתוך עובדות האמת של העליות כולן, גם מארצות המזרח.
עוד מדינה ערבית
"טוב שהאשכנזים קיבלו את הספרדים, ולא להפך, כי אחרת היו מקימים במזרח התיכון עוד מדינה ערבית אחת", אומר מויאל. יש להצטער על כך שמויאל אינו בעמדת השפעה והחלטה. אם הוא יחליט לרוץ לבחירות, קולי מובטח לו. כי רק עם אנשים כמותו יהיה אפשר לעצור את ההסתה ואת השנאה של פוליטיקאים המחזרים אחר הקולות של המזרחים דוגמת מירי רגב וחבר מרעיה.
איפה המזרחים האחרים?
מה שמביא אותנו לשאלה שחייבת להישאל כל יום וכל שעה: מדוע קולו של מויאל הוא הקול היחיד, או אחד הבודדים? איפה המזרחים המשכילים והגאים? למה הם לא יוצאים נגד אלה המנסים להציגם כמסכנים הזקוקים לחסדי האשכנזים? האם אין להם מה לומר על השימוש הציני והמתנשא שפוליטיקאים, מזרחים ואשכנזים, עושים בהם?
כתבות
ני"ע
