הוניגמן לא לבד: חוסר האיזון שפוגע ברשתות האופנה

בשוק הגלובלי שבו אנו חיים, העולם נמצא בתזוזה מתמדת לאלקטרוניזציה של הצריכה. האינטרנט התגלה זה מכבר כפלטפורמה נוחה וזמינה, המאפשרת לצרכן לערוך סקר שוק בקלות, לבחון את הספק שמציע את המוצר ולבחור את המוצר הזול והמתאים ביותר מתוך מגוון מוצרים גדול, בצורה נוחה, נגישה, זמינה וקלה לתפעול.

אחד מהתחומים שבהם נערכה קפיצה משמעותית בשנים האחרונות בעולם הצריכה המקוונת הוא תחום האופנה. אתרי מכירות בינלאומיים רבים, וביניהם עלי אקספרס, אמזון, איביי ואחרים, עומדים לרשותם של הקונים הישראלים, ומאפשרים להזמין מוצרים בחבילות בדואר, או באמצעות חברות בלדרות, והצרכן הישראלי בוחר לעשות קניות ברשת - והרבה. מבדיקה שנעשתה עבור משרד הכלכלה עלה, כי היבוא האישי בישראל מוערך בכ-2.9 מיליארד שקל בשנת 2016, סכום שמהווה כ-40% מסך המסחר המקוון בישראל, והוא התבצע על-ידי 3.7 מיליון רוכשים.

סעיף 2 לחוק מע"מ קובע, כי הן על עסקה בישראל והן על יבוא טובין יוטל מע"מ בשיעור אחיד ממחיר העסקה או הטובין. סעיף 30 לחוק מע"מ קובע, כי יוטל מס בשיעור אפס על יצוא נכסים ושירותים לחו"ל.

השיטה שלפיה יוטל מע"מ בשיעור אפס בעסקאות יצוא, והיבוא יחויב במס, נהוגה במשפט הבינלאומי הפרטי, ורציונל החיוב במס על היבוא הוא יצירת שוויוניות בין צריכת נכסים מקומיים לבין צריכת נכסים מיובאים.

שוויוניות שמונעת העדפה ליבוא

שוויוניות זו מונעת העדפת צרכנים ליבוא נכסים חלף רכישתם בשוק המקומי, ובכך יוצרת ניטרליות בצריכת המוצרים הן בישראל והן ביבוא. בית המשפט העליון כבר קבע, כי תכלית חקיקת המס היא "להשיג צדק, להיות סבירה, לדור בהרמוניה חקיקתית עם דברי חקיקה אחרים, להגשים זכויות יסוד, ביניהן זכות הקניין, ולשמור על ניטרליות המאפיינת דיני מסים ראויים" (ע"א 2112/95 אגף המכס והמע"מ נ' אלקה, מסים יג/6 ה-72, עמ' 83).

ואולם, על אף קיומו של עקרון הניטרליות, כאשר אדם בישראל מייבא ביבוא אישי מוצרי אופנה, בדואר חבילות או באמצעות חברת בלדרות, יחול פטור ממסי יבוא (מכס, מס קנייה ומע"מ) על משלוח המכיל מוצרים שערכם הכולל הוא עד 75 דולר, לא כולל הובלה וביטוח אם הם מחושבים בנפרד מערך המוצרים.

שתי חבילות או יותר שיישלחו מאותו ספק לאותו לקוח בהפרש של עד 72 שעות, ייחשבו כמשלוח אחד שפוצל, ומסי היבוא יחושבו לפי ערכם הכולל של כל המוצרים יחד. יבוא משלוח המכיל מוצרים שערכם הכולל 75 דולר עד 500 דולר, יהיה פטור מתשלום מכס בלבד, וחייב בתשלום מע"מ ומס קנייה, אם חל (מס קנייה חל לדוגמה על פרטי לבוש מפרווה).

גם בגין יבוא מוצרים שערכם 500 דולר עד 1,000 דולר יחול חיוב בתשלום מע"מ, מכס ומס קנייה (אם חל), ורק ביבוא מוצרים שערכם מעל 1,000 דולר יחול חיוב בתשלום מע"מ, במכס ובמס קנייה כפי שמשולם על-ידי יבואן שמייבא ביבוא מסחרי, כגון רשתות האופנה הגדולות וחנויות אופנה שונות בישראל.

מחד, מטרת המחוקק במתן הפטורים היא להוזיל את יוקר המחיה בישראל בדרך של עידוד המסחר באינטרנט כפקטור להגברת התחרות בשוק ולהפחתת הריכוזיות. מטרה ראויה ומכובדת היא, ואולם, היות שלצד הפחתת יוקר המחיה לא נקט המחוקק צעד משווה בהתייחס לחבות המס המוטלת על יבוא מוצרי אופנה על-ידי רשתות וחנויות אופנה, אנו חוזים בתופעת העדפת צריכה ביבוא, ובתוצאת קריסתן של רשתות אופנה מובילות, לרבות הוניגמן ורשת האופנה יפו תל-אביב, שנכנסו להקפאת הליכים אך לאחרונה. מובן שאין לטעון כי זו הסיבה היחידה למפלתן, ואולם היבוא האישי זו תופעה שתרמה לכך ללא ספק.

מרכיב משמעותי של מסי יבוא

רשתות האופנה אינן מסוגלות להציע מחיר שישתווה למחיר המוצע במסחר האונליין, היות שמרכיבי מסי היבוא החלים עליה משמעותיים. נראה, כי המצב הנתון יגרור את רשתות האופנה לתכנוני מס, כגון יצירת מסלולי מכירה שבהם הלקוחות ימדדו את המוצרים בחנויות הרשת, ומי שיבחר לבצע הזמנה של הפריטים באינטרנט, ולקבלם תוך מספר ימים לביתו, יזכה להנחה של כ-20% מעלות המוצר. לטעמנו, אין זה ראוי שהפתרון יימצא בתכנוני מס מעין אלו, והחלת מע"מ דיפרנציאלי, או למצער ביטול הפטור שנקבע על יבוא אישי, הם שאמורים לתת את התשובה.

רבות דובר על מע"מ דיפרנציאלי, שמשמעותו הנהגת תעריפי מע"מ נמוכים על מוצרים שהוגדרו כמוצרים הנצרכים על-ידי אוכלוסיות מעוטות יכולת. שיטה מיסויית זו מונהגת בחלק גדול מהמדינות המפותחות, בעיקר במערב אירופה, שבהן נבחר מודל זה כמודל של רווחה, והיא חלה על מוצרי תרופות, ספרים, מזון, תחבורה, מים וכיו"ב.

ואולם, הנהגת מודל זה אינה חפה מביקורות. הנהגת מודל מע"מ דיפרנציאלי מצריכה מהמדינה השקעת תשומות רבות לקיומם של מערכי פיקוח לאיתור הונאות פוטנציאליות בסיווג מוצרים כמוצרים הזכאים לשיעור המס המופחת. להקמת מנגנוני פיקוח ואכיפה כאמור עלויות גבוהות, ויש הטוענים שהעלויות הצפויות גבוהות מהתועלת לאוכלוסיות מעוטות היכולת.

לצד האמור, נדמה כי במקום שבו נוצרת פגיעה בניטרליות הצריכה של מוצרי אופנה בשל מתן פטור ליבוא אישי, נוצרת סיבה כלכלית וחברתית לתקן את הפגיעה, זאת מבלי לפגוע בתכליתו של המחוקק. המחוקק ביקש לתמרץ וליצור ערוץ להגברת התחרותיות והפחתת המחירים בשווקים ריכוזיים שנשלטו על-ידי יבואנים מובילים. מטרה זו הושגה. השוק הישראלי הורגל במסחר מקוון ומכיר ביתרונותיו, ויש לתהות שמא זה הזמן לשים סוף לפערים, ולאפשר לשוק תחרות חופשית של ממש, שאינה מושפעת מתעריפי מסי הצריכה.

■ טלי ירון-אלדר היא שותפה מנהלת במשרד ירון-אלדר פלר שורץ ושות' ונציבת מס הכנסה לשעבר. רוני ענבר היא עורכת דין (רו"ח) במשרד.