איך אפשר לחיות מחצי פנסיה

דני הסכים להסדר פרישה מוקדמת שהציע לו מקום עבודתו, לאחר שהתייעץ עם אשתו, והם בדקו ומצאו שהם יוכלו להסתדר עם הכנסותיהם החודשיות המשותפות - 6,000 שקל קצבת הפנסיה שלו וכ-10,000 שקל שהיא משתכרת מעבודתה במשרד החינוך. למרבה הצער, התברר כי בניגוד לחלומות על חיי הפנסיה השלווים, שינוי אורחות החיים לא הטיב עם זוגיות הצדדים, והם פנו לגירושים.

בבואם לחלק את רכושם המשותף, דני גילה כי הוא נקלע למצב בלתי אפשרי. אשתו לשעבר ממשיכה לעבוד ולקבל משכורת שהוא אינו שותף לה ואינו יכול ליהנות ממנה יותר, אך אשתו זכאית לקבל מחצית מהפנסיה שמהווה את ההכנסה החודשית שלו. המשמעות היא שעל-פי החוק היבש, דני יצטרך להתקיים מהכנסה של 3,000 שקל בלבד בגובה מחצית הפנסיה, ואילו גרושתו תהנה מהכנסה שוטפת בסך 13,000 שקל. מצב זה ישתנה אמנם בעתיד, כאשר גרושתו של דני תצא אף היא לגמלאות, והוא יהיה זכאי לחלק מקצבת הפנסיה שלה, אך זה יקרה רק בשנת 2027.

משה פרש מעבודתו בשב"ס עקב בעיות בריאותיות, ואושרה לו פנסיה מוקדמת, שעולה לסך של 5,400 שקל בחודש. משה היה נשוי לאישה הצעירה ממנו בשנים רבות, ולכן מסכום מחייתו הזעום כעת, הוא נאלץ לא רק לשלם מזונות עבור שתי בנותיו הקטינות, אלא גם להעביר לאשתו לשעבר את מחצית הפנסיה שלו, לה היא זכאית מכוח היותה שותפה בכל זכויותיו הרכושיות.

חוסר איזון זה בין הכנסות בני הזוג לשעבר נוצר בעיקר כאשר קיים פער גילאים גדול בין הצדדים, או כאשר אחד מבני הזוג בוחר במסלול של פרישה מוקדמת. בתי המשפט דנו ארוכות בשאלה האם יש מקום לראות בקצבת הפנסיה שמקבל בן הזוג עבור הפרישה המוקדמת כהכנסה מעבודה, שהוא זכאי לה באופן בלעדי, אך בית המשפט העליון קבע הלכה לפיה אדם הפורש לגמלאות יהיה חייב לשתף את בן זוגו הזכאי לכך החל מרגע הפרישה.

לאור זאת, בתי המשפט לענייני משפחה נדרשו ליצור פתרון יצירתי שימתן מעט את המשבר הכלכלי הנגרם לבן הזוג שפרש, ונאלץ להתקיים כעת ממחצית הפנסיה בלבד, ופתרון זה אף אומץ ויושם השבוע בבית הדין הרבני.

הקונסטרוקציה המשפטית היא להכיר ברמה העקרונית בזכאותו של בן הזוג לקבל חלק מכספי הפנסיה של הפורש, אולם באופן מעשי בן הזוג יקבל חלק זה בקיזוז הכספים שהיו מגיעים לפורש, אילו בן הזוג היה יוצא אף הוא לגמלאות כעת.

במילים אחרות, בית המשפט מציע התחשבנות עכשווית בין כספי הפנסיה הרעיונית של בן הזוג, שייקבעו על-ידי אקטואר - לבין כספי הפנסיה של הפורש המשולמים בפועל, כך שהפורש יעביר לבן הזוג רק את ההפרש בין תגמולי הפנסיה ההדדיים.

שיטת איזון זאת החורגת מהעיקרון הקבוע בחוק, לפיו בן הזוג זכאי לקבל את חלקו בגמלת בן הזוג רק מרגע שפרש, ולכן יוצרת עוול מסוים כלפי בן הזוג שטרם פרש, אך כבר נדרש לקזז כעת, מהכספים המגיעים לו על-פי דין, את הכספים שיהיה חייב לבן זוגו רק בעתיד. לכן חריג זה ייושם רק במקרים קיצוניים, שבהם תחושת הצדק דורשת זאת, כלומר כאשר בן הזוג שפרש זכאי לקצבת פנסיה נמוכה ממילא, והדרישה להעביר מחציתה לבן זוגו לשעבר תדרדר אותו למצוקה כלכלית קשה.

פתרון זה ישים רק לגבי זוגות אשר חלוקת הרכוש ביניהם נעשתה על-פי חוק הפנסיה הישן. בשנת 2014 שונה החוק, כך שזוגות שמתגרשים כיום, כבר לא נדרשים להעביר במועד הפרישה את חלקו של בן הזוג לידיו, אלא בן הזוג הופך לבעל חסכון פנסיוני עצמאי.

מצד אחד, הסדר חדש זה יאפשר לבן הזוג שפרש קודם ונקלע למצוקה כלכלית לפדות את החלק המגיע לו מהפנסיה של בן זוגו ללא תלות בבן הזוג; אך מאידך, אם יבקש לפדות את הפנסיה במועד הפרישה שלו ולא שלו בן זוגו, הוא עלול להיות מחויב בתשלום מס גבוה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il