בשנתיים האחרונות חל שינוי דרמטי באופן שבו החברה מתייחסת אל אלימות פיזית ומילולית כלפי נשים. בעבר התקבלו תופעות של הטרדה מינית כמעט בסלחנות, אבל אז הגיע קמפיין "גם אני" (Me too#) שעודד נשים רבות בארץ ובעולם לאזור אומץ ולהתלונן על תקיפות והטרדות מיניות שביצעו בהן גברים.
רבים מאותם גברים בארץ ובעולם הם ידוענים ואנשים רבי עוצמה שניצלו את כוחם לרעה. והשיטפון של חשיפת ההטרדות אינו פוסק גם בארץ. רק השבוע נחשפו ב"עובדה" התלונות של נשות היי-טק הטוענות כי רמי ברכה, מבעלי קרן ההון סיכון "פיטנגו", הטריד אותן ושכר חוקרים פרטיים שיעקבו אחריהן. ברכה, חשוב לציין, טוען כי הוא נתון למסע הכפשות ושמופצות עליו עלילות-שווא.
בזמן שתופעות של אלימות מילולית ופיזית כלפי נשים מוקעות על-ידי החברה, ישנו סוג אחר של אלימות המופנה כלפי נשים, המטופל הרבה פחות. המדובר בתופעה של "אלימות כלכלית". סכסוך מתוקשר שהתגלע בשנת 2016 בין איש העסקים אילן בן-דב, לבין רעייתו לשעבר, קרן מיכאלי, העלה אולי לראשונה למרכז הבמה הציבורית בארץ את הנושא של "אלימות כלכלית" במשפחה.
זאת, לאחר שבתביעה שנוהלה בבית הדין לעבודה בעניין העסקת עובדת זרה בבית הזוג, טענה מיכאלי כי היא סבלה מאלימות כלכלית מצדו של בן-דב. מיכאלי פרטה את המושג הזה למלים, כשהעידה בבית הדין במסגרת ההליך כי "מעמדי בבית היה מעמד של או-פר.. לא הייתי רשאית לצאת כל כך הרבה... הייתה אלימות כלכלית בבית... לא הייתה לי חירות בלתי-מוגבלת, הכול היה מותנה בגחמותיו של אילן... השימוש בכרטיס האשראי היה תמיד מלווה בחרדה, לא ידעתי איך זה יסתיים: בטענות על הגזמה או בזריקת החפצים שקניתי... היה פחד רחב-היקף". בן-דב מנגד טען כי "מיכאלי ניהלה את הבית למופת... היה ברור לי שהעובדת חוקית. קרן ידעה שיש לי עקרונות שלא לעבור על החוק".
להתחנן לבעלים
בכלל, המושג של אלימות כלכלית במשפחה הוא חדש למדי בעולם החוק והמשפט. בשנת 2009 הוגשה לראשונה הצעת חוק למניעת אלימות כלכלית בין בני זוג על-ידי ח"כ אורית זוארץ (התנועה). ביולי 2015 הוגשה הצעת חוק נוספת ביוזמת יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון. שתי ההצעות שנועדו להילחם בתופעה, לא התקבלו לפי שעה. היום, אמרה לנו גלאון כי "הצעת החוק עברה בין כל משרדי הממשלה והיא עדיין תקועה וזו שערורייה בעיניי".
מאמר שפורסם לפני כשנה בכתב העת "עיוני משפט" שכתבו ד"ר אריאן רנן-ברזילי, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, ושירלי יוסרי, סטודנטית לתואר שני, ושנחשף ב"גלובס", מבקש לעורר את המודעות לתופעה החברתית של אלימות כלכלית בתוך המשפחה. במאמר שקיבל את הכותרת: "אלימות כלכלית במשפחה - בין דומיננטיות גברית לגבריות נכפית" הראו שתי החוקרות כיצד בתי המשפט בארץ התעלמו עד כה ברוב המקרים מטענות לאלימות כלכלית, ולא ידעו לתת סעד מתאים לנשים שנפגעו מהתנהגות זו של בני זוגן. המאמר מנתח את תופעת האלימות הכלכלית בכלים תיאורטיים מתחום לימודי הגבריות והפמיניזם, ומציע סעדים משפטיים למיגורה.
מהי אלימות כלכלית בתוך המשפחה? התופעה מתרחשת כאשר אדם מונע מבן משפחתו שליטה במשאבים כלכליים ופיננסיים שהוא זכאי להם באופן חוקי ולגיטימי או כאשר הוא מגביל שליטה זו. לפי המאמר, תופעת האלימות הכלכלית אינה תופעה חדשה ככל הנראה, אולם, כאמור, המחקר בנושא, כמו גם המודעות אליו, מצויים בתחילת דרכם.
החוקרות כתבו כי נשים שפנו לקליניקה לפמיניזם משפטי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, סיפרו כיצד נאלצו "להתחנן" לפני בעליהן שייתנו להן כסף לצרכים טריוויאליים, כגון הוצאות שוטפות, או כיצד הן חיות מ"דמי-כיס" שבעליהן מקצים להן, תוך שהם חוסמים את גישתן לכסף. "תופעות אלה עומדות בסתירה לנורמה המשפטית המכירה בבני זוג כמעין שותפים בכספם - בין באמצעות חזקת השיתוף, המכירה בהם כשותפים במהלך הזוגיות, ובין באמצעות חוק יחסי ממון, העורך איזון משאבים בעת פירוק הנישואים. כך התגלו מקרים שבהם בעלים מסרבים לאפשר לנשותיהם לצאת ולהשתכר או לחילופין דווקא מסרסרים בכושר עבודתן".
אך עד כמה התופעה נפוצה? סקר בנושא אלימות כלכלית שאותו אנחנו חושפים כאן לראשונה, מגלה כי בעוד המושג "אלימות כלכלית" אינו מוכר לרוב הציבור, כשליש מאזרחי ישראל מכירים אדם הנפגע מאלימות כלכלית.
האם חווית אחת או יותר מהתופעות הבאות במסגרת יחסים בין בני-זוג?
תופעה נפוצה
הסקר נערך בקרב 500 משיבים, על-ידי חברת המחקר "סי.איי מידע שיווקי" בשיתוף פאנל וויו, עבור עמותת "רוח נשית". "רוח נשית" היא עמותה ללא מטרות רווח, המסייעת לנשים נפגעות אלימות להגיע לעצמאות כלכלית. זאת, על מנת שיוכלו לצאת ממעגל האלימות ולבנות את חייהן מחדש. העמותה פועלת מתוך ראייה פמיניסטית ומחויבות לצדק ולשוויון כלכלי-חברתי.
השאלה הראשונה שנשאלו משתתפי הסקר הייתה "האם את/ה מכיר/ה מישהי/ו שסובל מ"אלימות כלכלית" בין בני זוג? (מכיר או הנשאל בעצמו) - 18% מהנשאלים השיבו בחיוב. 19% מהנשאלים השיבו כי הם כלל לא מכירים את המושג "אלימות כלכלית". 46% השיבו בשלילה. 18% מהנשאלים אמרו כי הם לא יודעים.
אולם, כאשר משתתפי הסקר נשאלו אם הם מכירים מישהו מסביבתם שחווה תופעות של אלימות כלכלית בין בני זוג, כגון חוסר שיתוף בהחלטות כלכליות, מענית אחזקות כרטיס אשראי או פנקס צ'קים, או מניעת מידע על המצב הפיננסי, התמונה השתנתה.
לפי התוצאות שהתקבלו, 36% מהנשאלים השיבו כי הם מכירים התנהגות אחת לפחות כזאת בסביבתם או בקרב מכריהם. ובמלים אחרות, הסקר מגלה כי בעוד המונח "אלימות כלכלית" אינו מוכר לחלקים גדולים בציבור, התופעה של "אלימות כלכלית" היא נפוצה למדי.
אגב, נשים (39%) ציינו יותר מגברים (33%) כי הן מכירות את התופעות השונות הנוגעות לאלימות כלכלית. מעניין כי תושבי ירושלים והסביבה ציינו יותר כי הם נחשפו לביטויים אל אלימות כלכלית בהשוואה לנשאלים משאר אזורי הארץ.
הסתרת נכסים
הסקר בדק גם מהן ההתנהגויות של אלימות כלכלית המוכרות והנפוצות יותר. 15% ממשתתפי הסקר דיברו על מניעת על המידע הפיננסי המשותף מצד בן הזוג; 14% על כך שרק אחד מבני הזוג מקבל החלטות לגבי הכספים המשותפים; 12% על תופעה של סירוב לכך שבן הזוג יחזיק פנקס צ'קים או כרטיס אשראי; ו9% על הסתרת נכסים מבן הזוג או אפילו הברחת נכסים.
אחרי הצלחת קמפיין "Me too" הגיע הזמן לעורר את המודעות החברתית גם לתופעה של "אלימות כלכלית" במשפחה, שכן זוהי אלימות מסוג אחר שנשים רבות סובלות ממנה.
גם את הצעת החוק למניעת אלימות במשפחה, הגיע הזמן לחוקק כדי שיהיו בידי בתי המשפט כלים להתמודד עם התופעה ביתר יעילות וצדק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
