בוטלה קביעת רשות ההגבלים על ניצול המונופול של בזק

בית הדין להגבלים עסקיים אישר בקשה מוסכמת בין רשות ההגבלים העסקיים ובזק, לביטול קביעה של רשות ההגבלים כי בזק ניצלה לרעה את מעמדה כמונופולין בינואר 2014. בית הדין השית על בזק הוצאות בהיקף של 80 אלף שקל, והקביעה של הרשות כאמור בוטלה.

במוקד הקביעה עמדת פרקטיקת תמחור שהפעילה בזק במשך מספר חודשים בתחילת 2011, במסגרתה הוצע מנוי לקו טלפון נייח, הכולל מכסה חודשית של 200 דקות ליעדים נייחים במחיר של 19.90 שקל לחודש. תעריף זה עמד בתוקפו למשך 6 חודשים, בסיומם בוצעה העברה אוטומטית של הלקוח לסל תשלומים חלופי במחיר 59.90 שקל לחודש.

באותה העת גבתה בזק מלקוחות אשר רכשו ממנה שירותי תשתית אינטרנט בלבד, ללא שירותי טלפוניה, סכום של 25 שקל, כתשלום עבור שירות ADSL Only. התוצאה הייתה שלקוח, שביקש באותה תקופה לרכוש שירותי טלפוניה נייחת מחברה אחרת בשיטת (VOB) על גבי תשתית האינטרנט של בזק, נדרש לשלם לבזק סך של 25 שקל כתשלום עבור ADSL Only וכן לשלם לחברה המתחרה סכום נוסף עבור שירותי VOB. בתקופת המבצע נמכרו שירותי טלפוניה ותשתית אינטרנט ללקוחות בזק שחפצו במסלול במחיר האמור פלוס 19.90 שקל. מנגד לקוחות שחפצו לקבל שירותי טלפוניה מחברה אחרת בשיטת VOB שילמו את מחיר התשתית פלוס 25 שקל בגין ADSL Only.

לטענת הממונה, המבצע יצר פער שלילי בין שני המחירים, בשיעור של 5 שקלים לחודש במשך חודשי המבצע. בקביעה הסבירה הממונה כי בזק נקטה באסטרטגיה תמחורית שעלולה הייתה לפגוע במתחרותיה של בזק במתן שירותי טלפוניה נייחת בשיטת VOB, באופן המהווה ניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי. זאת בשל הפער השלילי בין שני התעריפים כפי שנהג בתקופת המבצע ללקוחות הרלוונטיים.

מבצע שנועד להתמודד עם התחרות מצד הוט

הביסוס המשפטי לקביעה מצוי בדוקטרינת הצרת מרווחים הנוהגת בדין האירופאי. בזק הגישה ערר באוגוסט 2015 על קביעת הממונה. היא טענה כי מדובר בקביעה של הממונה המרחיבה את דוקטרינת הצרת המרווחים האירופאית מעל ומעבר להיקפה כפי שהוכרה בפסיקה האירופאית.

בזק טענה גם כי טענות הממונה שגויות מכיוון שמדובר בתמחור שהותיר מרווח ניכר למתחרים ואפשר להם להתמודד עם הצעת המחיר של בזק. בנוסף ציינה החברה כי מדובר במבצע שהיה רלוונטי לקבוצה קטנה של לקוחות, ושהוא נועד להתמודד עם התחרות מצד הוט, שהציעה מבצעים שבזק לא הורשתה להציע. כמו כן טענה בזק להגנתה כי משרד התקשורת אישר לה את המבצע, כך שגם בהיבט זה הקביעה של הממונה לא ראויה.

בשלב הסיכומים בינואר 2018 הגישה בזק בקשה להגשת ראיות נוספות, שכללו תצהיר של מנהלת המחשוב השיווקי בבזק. המנהלת הצהירה כי החל ממאי 2008 ועד מארס 2011 היא לא גבתה את התשלום בסך 25 שקל בחודש בשל ADSL Only מלקוחות שעברו לצרוך שירותי טלפוניה מחברה אחרת אלא בחלוף חודשיים לניוד. נטען כי מצב דברים זה שולל מכל וכל את הטענה למרווח שלילי לחברות מתחרות. בזק מסרה לבית הדין כי בעקבות זאת יש שינוי מהותי המצריך חשיבה מחדש שעשוי להשליך על הקביעה.

בתגובה למידע שהעבירה בזק השיבה הממונה כי המידע החדש שצירפה החברה עשוי להשפיע על הקביעה, ובחלוף הזמן מאז האירועים הנדונים, המידע משפיע גם על המשאבים שיידרשו כדי לברר את השפעת הראיות החדשות על הקביעה. לכן אין הממונה רואה לנכון להוסיף ולעמוד על הקביעה. נוכח זאת ביקשו הצדדים מבית הדין להורות על ביטול הקביעה לפיה ניצלה בזק את מעמדה לרעה כמונופולין.

בזק חויבה לשלם הוצאות 80 אלף שקל, תוך שהרשות אינה מאשרת כי הקביעה הייתה מוטעית מיסודה, ולשיטתה יש לבטלה מפאת חוסר היכולת לברר בשלב זה את העניין עד תומו.

גורמים ברשות מסרו כי אם בזק הייתה מציגה את הראיות בזמן, אולי לא הייתה יוצאת הקביעה. לטענתם, בזק ניהלה את התיק בהתנהלות רשלנית וברגע האחרון שלפה את זה, ולכן היא חויבה לשלם 80 אלף שקל. מעבר לכך, מסרו הגורמים, אין לרשות כרגע אינטרס ציבורי כרגע להמשיך ולעסוק בנושא אחרי כל-כך הרבה שנים, בוודאי כשיש לה דברים יותר דחופים ומשמעותיים מול בזק.