חברת ביטוח גדולה מחפשת מנכ"ל, עדיפות לבעלי ניסיון רלוונטי

האם בתי ההשקעות הגדולים וחברות הביטוח חווים בשנתיים האחרונות חילופי דורות גורפים, שנובעים מכך שהם נמצאים בנקודת מפנה ובעקבות הצורך במנהלים מהדור החדש? לא ניתן להתעלם מכך שמאז תחילת 2016 חוו כמה מהגופים הגדולים במשק, אשר מנהלים את כספי הציבור, חילופי גברי משמעותיים.

עם זאת, ניתוח "גלובס" מלמד שאין חוט מקשר ברור ובולט המחבר בין כל השינויים הללו, גם אם כתוצאה מהם חלק מהותי מהשוק המוסדי הישראלי יהיה בידיים חדשות יחסית, כאלה שלומדות תוך כדי תנועה, ושמחפשות אחר עתיד שונה מזה שהותווה לגופים שהם מנהלים על ידי אלה שקדמו להם. אבל מסקנה אחת בכל זאת מסתמנת: איפה שיש בעל בית דומיננטי, משפחה שלטת, יש גם יציבות רבה יותר.

גל של שינויים בחברות הגדולות

בשלוש מתוך שש קבוצות הביטוח הגדולות ישנה או הייתה בתקופה האחרונה מודעת דרושים ענקית שמחפשת אחר מנכ"ל או מנכ"לית חדשים. בימים האחרונים אחת מהשלוש, מגדל , יצאה מתקופת החיפוש, כשאיישה את תפקיד יו"ר חברת הביטוח שלה עם פרופ' עודד שריג, לשעבר המפקח על הביטוח, ואת תפקיד המנכ"ל, עם דורון ספיר, מנכ"ל כאל ובעבר בכיר במגדל ומנכ"ל טלדור.

במתחרה ההיסטורית הגדולה כלל ביטוח , רק החלו חברי הדירקטוריון, בראשות היו"ר דני נוה, בחיפוש אחר מנכ"ל שיחליף את איזי כהן, שצפוי לעזוב באמצע יוני הקרוב, כשבחברה הצעירה בהרבה, וגם המצליחה, איי.די.איי ביטוח  (שמוכרת לציבור הרחב כ"ביטוח ישיר") מחפשים אחר מחליף למנכ"ל המצליח מאוד רביב צולר, שעוזב לכיל לאחר עשר שנים בתפקיד.

אם נרחיב את היריעה במקצת נגלה כי שרשרת השינויים הפרסונליים בצמרת הפיננסית, לא כוללת "רק" שלושה גופים. באוקטובר 2017 נכנסה חנה הולנדר לתפקיד מנכ"ל בית ההשקעות אקסלנס, במקום המנכ"ל הזמני אייל לפידות, שהינו המנכ"ל של הקבוצה האם הפניקס. לפידות שימש כמנכ"ל זמני באקסלנס במקומו של עוזי דנינו שעזב עוד קודם את בית ההשקעות על רקע יחסים לא טובים עם לפידות, בתום כהונה של כ-5 שנים.

עוד קודם לכן, בקיץ של 2017, חל שינוי בצמרת חברת הביטוח של קבוצת מנורה מבטחים, כשמוטי רוזן עזב את תפקיד מנכ"ל חברת הביטוח והוחלף על ידי יהודה בן אסאייג. מדובר בקבוצת ביטוח גדולה, הרביעית במספר, שחוותה בתקופה האחרונה יחסית שינוי שכזה.

אבל, במנורה מבטחים גם יש אי של יציבות: המנכ"ל של קבוצת האם ארי קלמן, והיו"ר ערן גריפל.

למעשה, שרשרת העזיבות של המנהלים הבכירים ביותר בכמה מגופי ניהול ההשקעות הגדולים במשק החלה עוד קודם: בנובמבר 2016 טל קדם, בעבר מספר 2 בבית ההשקעות פסגות, הצטרף להראל פיננסים, בית ההשקעות של קבוצת הראל, כמנכ"ל, במקומו של סמי בבקוב, שעבר לתפקיד בכיר אחר בקבוצה - מנהל ההשקעות הראשי.

קודם לכן, באוגוסט 2016, ברק סורני נכנס לתפקיד מנכ"ל פסגות, בתום הליך חיפוש לא פשוט, די בדומה למה שקרה לאחרונה במגדל. אגב, בפסגות חל בפברואר השנה שינוי נוסף עם מינויה של מיכל עבאדי בויאנג'ו, לשעבר החשכ"לית ובכירה בבנק הבינלאומי, לתפקיד היו"ר של בית ההשקעות.

עבאדי-בויאנג'ו, שהחליפה את ד"ר אהוד שפירא, תנסה לעזור לבעלת הבית הזמנית בהגדרה, קרן ההשקעות אייפקס, להגיע לאקזיט.

השינויים בענף לא פסחו על החברות הקטנות יותר. באיילון ביטוח נכנס אריק יוגב לכס המנכ"ל בתחילת 2016. שמעון מירון מונה למנכ"ל של הכשרה ביטוח, ביולי אותה שנה.

לצד אלה נציין עוד בית השקעות גדול שכמעט חווה לאחרונה שינוי בזהות המנכ"ל, הגם שזה לא קרה בסוף (ועדיין). מדובר במיטב דש, שהמנכ"ל הוותיק שלו אילן רביב התלבט עמוקות אם להיענות להצעה לנהל את מגדל. הוא אמנם סירב לאחרונה להצעה ואף הודיע לעובדיו כי הוא נשאר בבית ההשקעות, אולם יש כאלה שלא פוסלים עדיין את האפשרות שאולי בכל זאת הוא מיצה את האתגר במיטב דש ויהיה פתוח למשהו אחר.

מציאות חדשה תוך זמן קצר

ממה נבעה שרשרת העזיבות האמורה, שנמשכת על פני פחות משנתיים וקצת, ושבמהלכה מוחלפים 'אלה שעל ההגה' בגופים שמנהלים יחדיו מאות מיליארדי שקלים מכספי הציבור בישראל, והאם היא מעידה על משהו ומבשרת אולי על חילופי דורות? נתחיל ונאמר שנראה שלא. למעשה נראה שמדובר בשורה ארוכה של עזיבות עם סיבות קונקרטיות לא קשורות שבמקרה חברו יחדיו בתקופה יחסית קצרה.

כלומר, נראה שיותר מכל זה פשוט קרה בסמיכות זמנים, שכמו כל דבר בחיים - מכתיבה מציאות חדשה, ושאולי תתבטא בעתיד בחילופי דורות בענף (זה תלוי במה שיקרה בכלל ובאיי.די.איי).

מדוע אנו מעריכים כך? במגדל מדובר בראש ובראשונה בכך שבעל השליטה בקבוצה, שלמה אליהו, מאוד לא מרוצה מהתוצאות ומהמעמד של מגדל תחת בנו עופר, ובשל רצונו לשוב ולאחוז במושכות. לכן הוא החליף את היו"ר והמנכ"ל של הביטוח, ומתעתד לשוב לתפקיד יו"ר הקבוצה האם, בתקווה להוציא את מגדל לדרך חדשה, טובה יותר - וזו שלתפיסתו היא ראויה לה. כאן אין רצון להצעיר את ההנהלה אלא היפרדות מהבן, שלא הצליח להביא את מגדל להיכן שהאב רצה שתגיע.

באיי.די.איי ביטוח, שבשליטת ביטוח ישיר של משפחת שנידמן, הפרידה נעשית ברוח טובה, והיא אף טבעית, ככל שפרידה שכזו יכולה להיות טבעית. לאחר עשור מוצלח מאוד בתפקיד, ועם הגבלת שכרו בהתאם לחוק שכר הבכירים (ראו מסגרת), רביב צולר החליט שזה הזמן לעזוב ולהמשיך הלאה.

שלא בדומה, בכלל ביטוח נראה שההתפטרות של המנכ"ל הדומיננטי איזי כהן ממש לא טבעית, והיא דווקא דומה מהרבה מבחינות למה שקרה במגדל: חברת ענק מפוארת שאיבדה גובה, ורואה מאחור מתחרות שבעבר היו הרחק מאחוריה, ותהיות לגבי הכיוון שהמנכ"ל בחר. כהן התפטר לאחרונה לאחר שחש שהדירקטוריון מאוד לא מרוצה ממנו ושואל אותו שאלות ובודק חלק ממעשיו, באופן שבחר לא לקבל.

כך אנו מגיעים למנורה מבטחים, שבה המנכ"ל הוותיק רוזן עזב והוחלף במהרה על ידי מחליף ראוי וטבעי מתוך הבית, כשהיציבות נשמרה תחת שני המנהלים הבכירים באמת בקבוצה: היו"ר ובעל השליטה ערן גריפל והמנכ"ל הוותיק ארי קלמן.

באיילון ביטוח החילופים היו דווקא דרמטיים יותר, ולרגע נראה היה שבשנתיים וקצת שחלפו מאז יהיו עוד שינויים. למה הכוונה? אריק יוגב מונה לתפקיד תחת היו"ר יונל כהן, חברו, שכבר לא שם. עם עזיבתו של כהן את איילון, רצה בעל השליטה לוי רחמני להזיז גם את יוגב ולמנות במקומו את אתי אלישקוב שעזבה את הכשרה ביטוח קצת קודם לכן (בתום כהונה מלאה, ולאור אי הסמכות עם בעל השליטה, אלי אלעזרא, שמינה במקומה מנהל ותיק מתוך החברה). לבסוף זה לא קרה ויוגב מנהל את איילון גם כיום, כשנראה שדווקא כוחו של בעל השליטה רחמני נחלש.

ומה לגבי בתי ההשקעות? באקסלנס מדובר על השלמת ההפיכה של בית ההשקעות העצמאי מאוד פעם לכזה שמזוהה לחלוטין עם בעלת השליטה בו - הפניקס, במקביל לירידה ניכרת במעמדו ובכוחו.

המינוי של חנה הולנדר כמנכ"לית מסמן את ההשתלטות הסופית של הפניקס מאחר והיא הייתה בכירה במערך ההשקעות של הפניקס קודם לתפקידה זה. אקסלנס הוקם והפך לשם דבר תחת מייסדיו גיל דויטש ורוני בירם, שחדלו לכהן כיו"רים שלו בתחילת 2011.

הולנדר היא המנכ"לית השלישית מאז (לא כולל תקופת הביניים של לפידות).

בהראל פיננסים מדובר על שינוי שנכפה בעקבות תזוזה של מנהל ההשקעות הראשי של הקבוצה, אמיר הסל, שהחליט לפרוש ויצר ואקום. בעל השליטה והיו"ר המאוד דומיננטי יאיר המבורגר, מילא את הוואקום באמצעות סמי בבקוב, מנכ"ל בית ההשקעות הראל פיננסים דאז. בשל כך הוא נדרש למלא את התפקיד הריק, ואת זה הוא עשה באמצעות הבאת טל קדם שעזב את פסגות, כחלק משינויים אדירים שכללו גם את ההתפטרות המפתיעה של המנכ"ל הקודם שם, חגי בדש, וחילופים משמעותיים לכל אורך השדרה הניהולית.

בדש, שניהל את פסגות כמה שנים, עזב במפתיע, וכיום הוא מנהל בית השקעות קטן וצומח שהקים. מי שהחליף אותו היה סורני, שהגיע מתוך פסגות, ושהיה אחד מתוך מספר מועמדים שנבחנו ובחנו את התפקיד. בהם גם מועמדים מחוץ לשוק, בהם מנהלים בכירים שככל הידוע לא הסכימו לבוא לשם בשביל "רק" 2.5 מיליון שקל לשנה.

מגמה דומה לפני עשר שנים

אגב, זו לא הפעם הראשונה שיש גל עזיבות שכזה בענף הביטוח. במהלך 2009 עזב מוטי רוזן (זה שהיה במנורה מבטחים) את תפקידו כמנכ"ל הראל ביטוח, והוחלף על ידי מישל סיבוני, שנמצא בתפקידו עד היום. החילופים הללו ציינו סיום לתקופת שינויים שנמשכה פחות משנה וחצי, כשקדמו להם עזיבות לא מאורגנות, אך מתוזמנות היטב, ברוב החברות הגדולות.

אז זה החל בשתי הגדולות דאז: כלל ביטוח ומגדל, שם זזו ב-2008 החוצה שני המנכ"לים הוותיקים בענף אז: אביגדור קפלן ואיזי כהן, בהתאמה, אותם החליפו שי טלמון (שב-2012 הוחלף על ידי איזי כהן שעכשיו עוזב) בכלל ביטוח, ויונל כהן (שהחליף את איזי כהן, ושהוחלף על ידי עופר אליהו שעוזב עתה את מגדל) במגדל. בין לבין הגיע אייל לפידות להפניקס, שם הוא עדיין מכהן כמנכ"ל. גם באיי.די.איי ביטוח ("ביטוח ישיר") החילופים הקודמים קרו אז, במאי 2008, כשרביב צולר החליף את אורלי ירקוני. בהקשר זה נציין כי אילן רביב החל לנהל את מיטב ב-2009.

חברות משפחתיות יציבות יותר

יחד עם זאת, יש משהו שאפשר ללמוד בכל זאת מגל העזיבות: ביטוח ויותר מזה בבתי השקעות זה נחלק לשניים - מצד אחד יש חברות משפחתיות עם מייסדים מובהקים שהם, או הדור השני שלהם, מנהלים את העסק המשפחתי, ומהצד השני יש את הגופים שמנוהלים על ידי מנהלים שכירים ונמצאים בשליטת גופי השקעה לא משפחתיים כי אם תאגידיים ברוחם.

כך, נראה שאיפה שיש מייסדים ובעלי שליטה יש יציבות: בבתי ההשקעות ילין לפידות, אלטשולר שחם, אי.בי.אי (שחווה תנודות בדרג המנהלים השני, שמתחת לדרג המנהל של הדור השני של משפחות המייסדים), כמו גם בצמרות של הראל (שבשליטת משפחת המבורגר) ובמנורה מבטחים. במובן זה מגדל יוצאת דופן מהצד האחד, עם החלפת המנכ"ל, והפניקס יוצאת דופן מהצד השני עם הכהונה היציבה של לפידות (כשהחברה נמצאת זה שנים על מדף המכירות ובעלת השליטה בה, קבוצת דלק, מצהירה שברצונה "להיפטר" ממנה בהקדם).

אז מה צפוי לקרות? נראה שכיום הגופים בהם יש בעלי בית מ"המשפחה", המייסדים עצמם או הדור השני - תימשך היציבות היחסית. במובן זה מה שהיה במגדל ביטוח אך לא קורה בחברה האחות הקטנה יותר, מגדל שוקי הון (שם הבן השני, ישראל אליהו, מכהן כיו"ר), הינו החריג, שנבע מקושי רגולטורי ואישי-משפחתי-פרסונלי ייחודי. מנגד, בגופים בהם יש מנכ"לים שכירים "טהורים", כמו למשל בכלל ביטוח או בחלק מבתי ההשקעות, המצב יכול להשתנות באחת, וכל מנכ"ל יכול לעזוב לפתע, ללא קשר לדומיננטיות שמיוחסת לו.

ההגבלה על שכר הבכירים מקשה על גיוס מנכ"לים מחוץ לפיננסים

באפריל 2016 סקטור הפיננסים בישראל הפך לסקטור יוצא דופן לא רק הודות לבסיס פעילותו אלא בעיקר בגלל היבט אחר: תקרת השכר שנקבעה לבכירים בו. במסגרת החוק הזה, שנכנס לתוקף מלא באוקטובר אותה שנה כך שהפך למשמעותי גם ביחס לשכרם של הבכירים שכבר היו בשוק, בצמרת התאגידים הפיננסיים, נקבע רף נורמטיבי לשכר המקסימלי בענפי הפיננסים - 2.5 מיליון שקל במונחי עלות.

רף זה אינו תקרה קשיחה, מאחר והוא רק התקרה להוצאות שכר שניתן להכיר בהן כהוצאה לצורכי מס. לכן, לצד הוראה זו נקבע רף מקסימלי שנובע מאיסור על שכר בעלות שגבוהה ביותר מפי 35 פעמים השכר הנמוך ביותר באותה חברה. אגב, לכאורה גם רף זה אינו קשיח מבחינה מספרית, מאחר שניתן להעלות את השכר הנמוך בחברה. ואולם, בגופי הפיננסים ישנם גם רבים שנמנים על פקידות זוטרה ושמשתכרים בסביבות שכר המינימום, ובוודאי שמתחת לשכר הממוצע במשק.

כך או כך, מאז 2016, וביתר שאת ב-2017, שבה השפעות החקיקה הזו נמלאו, המציאות של השכר "הייחודי" לפיננסים מתבטאת בצורה דרמטית. החקיקה לא גרמה לעזיבות רבות אך השפיעה על מנהלי השקעות, ובעיקר על היכולת לגייס מנכ"לים שאינם מסקטור הפיננסים. השינויים הללו מתרחשים זמן קצר לפני שדורית סלינגר הממונה על רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, תפרוש מתפקידה בחודש אוגוסט.

זה אקוטי במיוחד היום, כשלמשל ראינו לאחרונה את רביב צולר, המנכ"ל המצליח מאוד (והמתוגמל מאוד בשנותיו עד כה), עוזב את איי.די.איי ביטוח (המוכרת לציבור הרחב כ"ביטוח ישיר"), ועובר לתפקיד מנכ"ל כיל. אין ספק שצולר, שבעבר ניהל את חברת ה-IT הגדולה נס טכנולוגיות, חיפש אחר אתגר חדש. אבל, בדרך הוא גם מגדיל את שכרו, כך שיוכל לקבל תגמול שנתי גבוה פי 4 מזה שהיה יכול לקבל בביטוח.

צולר אינו היחיד שעזב את ענף הביטוח בשנים האחרונות, ותחת מציאות השכר החדשה. קדם לו מישהו שלא היה מנכ"ל אבל היה משמעותי מאוד עבור החברה בה היה: אמיר הסל, מנהל ההשקעות הוותיק והמוערך של קבוצת הראל, שעזב את החברה לטובת קרן השקעות פרטית שבה הוא שותף (קרן ארבל). גם שי יצחקי מהפניקס עזב תפקיד בכיר במערך ההשקעות של גוף מוסדי - במקרה שלו מנהל השקעות העמיתים בהפניקס, לטובת קרן השקעות (נוקד של רועי ורמוס ושלומי ברכה, שבעבר היו מראשי פסגות).

 טלטלה פרסונלית בתחום הפיננסים