אהוד אולמרט הוא הכי מושחת או שהוא הכי מנהיג?

1. "אהוד אולמרט, ראש-הממשלה הכי טוב שהיה למדינת ישראל - והיום כולכם נחשפתם לכך שלזכותו לנצח תיזקף השמדת הכור הסורי, בנחישות ובחשאיות ובלי להתרברב מתוך דאגה אמיתית לעם ישראל... במקום שמדינת ישראל תוקיר לו תודה והערכה על תרומתו, היא שלחה אותו לכלא!!!". את הדברים הללו כתבה ביום רביעי האחרון עו"ד שני אילוז, שייצגה את אולמרט בהליכי השחרור שלו מכלא מעשיהו.

אילוז אינה אובייקטיבית, אבל היא אינה לבדה. כמעט בלי ששמנו לב חזר בשבוע האחרון למרכז הבמה הדיון על הלגיטימיות של ניהול חקירה פלילית נגד ראש-ממשלה מכהן. זה קרה בשל צירוף המקרים, הלא באמת מקרי, שבין המתקפה של אולמרט בתחילת השבוע בערוץ 2 על ראשי הפרקליטות, שהעמידו אותו לדין פלילי, לבין החגיגה התקשורתית סביב חשיפת הפצצת הכור הגרעיני בסוריה.

בעוד שמהריאיון עימו יצא אולמרט קטן, קטנוני, ומושחת - מחשיפת תפקודו כמנהיג בימי תקיפת הכור הסורי, הוא יצא גדול. מה זה גדול? ענק.

הוויכוח על התכונות הראויות למנהיג, והשאלה אם מנהיג טוב צריך להיות גם אדם טוב או ישר, הם נושנים כימי החברה האנושית. מנהיגי העולם המערבי של ימינו, או אלה שמתמודדים על ההנהגה, אנשים כמו ג'ון קנדי ז"ל; יצחק רבין ז"ל; ברק אובמה, יאיר לפיד, בנימין נתניהו, ואהוד אולמרט, ייבדלו לחיים ארוכים, שיווקו או משווקים את עצמם לציבור כישרים, מוסריים, וכהגונים, בניסיון להגיע להנהגה. הצורך הזה הוא כל-כך חזק (וטבעי), שאולמרט ממשיך בניסיון הזה אפילו אחרי שהוא כבר הורשע בשחיתות וריצה עונש מאסר.

אבל האם זה צריך להיות מובן מאליו שמנהיג טוב צריך להיות גם אדם טוב? כמה מהוגי הרעיון המדיני המערבי, למשל ניקולו מקיאוולי שפעל במאה ה-16, ותומס הובס, שפעל בעיקר במאה ה-17, טענו כי שאלות של יושר ומוסר כלל אינן רלבנטיות לשאלת טיבו של מנהיג. הובס כתב, כי השאלה החשובה היחידה בבואנו לבחור מנהיג היא - האם הוא יבצע את המוטל עליו בצורה טובה; ואילו מקיאוולי כתב, כי "למנהיגים מעולם לא יחסרו סיבות הגיוניות להפר את הבטחותיהם".

עם זאת, מקיאוולי ציין שמנהיג טוב צריך לדעת להעמיד פנים שהוא טוב ומוכשר, גם אם אינו כזה. אגב, אחת מדמויות הנערצות על מקיאוולי היה האפיפיור אלכסנדר השישי, מגדולי המושחתים בתולדות הוותיקן, ששחיתות לא חסרה בו. "הוא לא עשה דבר מלבד לרמות אנשים, אבל רמאויותיו תמיד הצליחו, כי הוא הבין את האנושות", כתב מקיאוולי בהערצה.

ובחזרה לאולמרט - כשרואים את האופן שבו הוא הנהיג את המדינה בימי הפצצת הכור, כמעט מפתה להזדהות עם הטענה של עו"ד אילוז, שלפיה במקום לשלוח אותו לכלא היינו צריכים להוקיר לו תודה והערכה, ואולי גם לסלוח לו על מעשיו המושחתים, ולאפשר לו להמשיך להנהיג את המדינה כאילו לא לקח שוחד.

המדרון החלקלק של השחיתות

אבל מה שאסור לשכוח זה שהמחיר הציבורי של התנהלות כזאת, יהיה כבד. אם נאפשר למנהיגינו להתנהל בשחיתות, השחיתות תחלחל לכל רובדי החברה הישראלית, והיא עלולה להפוך ללגיטימית. כדי להבין שמדובר במדרון חלקלק, אין צורך במאמץ מיוחד. די להביט אל מעבר לכתף, אל המדינות הגובלות בנו, סוריה ולבנון, או רחוק יותר, למדינות כמו רוסיה וסין, כדי להיווכח שאזרחים שחיים במדינה שבה המנהיג הוא מעל החוק, הם במקרים רבים בני-אדם אומללים. מה עוד, שמי שמעלים עין מכך שמנהיג אחד גונב או לוקח שוחד, סופו שיעלים עין כשמנהיג אחר יעשה דברים חמורים יותר.

ועוד הערה: זה מאוד משמח לראות את היכולות של צה"ל וחיל האוויר, את ההנהגה המדינית בשיא, ושכושר ההרתעה שלנו נשמר. אבל, במבט יותר רחב, עצוב שבשנת 2018 "הגאווה הלאומית" שלנו נובעת עדיין ממלחמות ומקרבות ומהפצצות, ולא מטקסי שלום, מסקי בלבנון או מפיצוח פיסטוקים בדמשק. פעם, לא כל-כך מזמן, האמנו שיום יבוא וזה יהיה אפשרי. היום, אפילו בתקווההזאת, כבר איש אינו מאמין.

בית המשפט העליון בביקורת על הליך הבדיקה המקדימה

2. לא פעם ולא פעמיים יצאנו בעבר נגד קיומו של הליך "הבדיקה המקדימה" לפני חקירה פלילית נגד אישי ציבור. כתבנו גם, שחקירתו באזהרה של ראש-הממשלה בנימין נתניהו ב"פרשת המתנות" הציגה באור אבסורדי את האבחנה שנקט היועץ-המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, במשך כחצי שנה, בין בדיקה מקדימה של החשדות הנוגעים לנתניהו לבין חקירה פלילית של אותם חשדות. עוד טענו, כי הליך הבדיקה המקדימה מפלה לטובה אנשים רבי עוצמה וכוח לעומת אזרחים "רגילים", ופוגע בעקרון השוויון.

ביום רביעי האחרון מתחו שופטי ביהמ"ש העליון ביקורת על הליך הבדיקה המקדימה ועל הנחיית היועמ"ש בנושא. זה קרה בדיון בעתירה שהגיש ח"כ מיקי רוזנטל באמצעות עוה"ד אלעד מן ויובל יועז, נגד ההנחיה שקובעת את הקווים המנחים במעבר מ"בדיקה מקדימה" לחקירה פלילית. רוזנטל טוען, בין היתר, שההנחיה פוגעת בשוויון, שכן היא נותנת יתרון לאישי ציבור ולנחקרים מיוחסים, תחת הכותרת של "זהירות תהליכית" ו"השלכות על הכהונה הציבורית".

הפרקליטות מצדה הציגה תיקונים להנחית היועמ"ש, באשר לקווים המנחים לבדיקה מקדימה, שאמורים להבהיר את הנושא.

השופטת דפנה ברק-ארז (מביהמ"ש העליון) אמרה לנציג הפרקליטות, עו"ד יונתן ברמן: "יש פה הליך מרוכך מאוד לגבי הנחקר, לכאורה מקנה מצב יותר נוח, אם לומר בצורה יותר עדינה, בהשוואה לנחקר רגיל". עו"ד ברמן ציין, כי אחד התיקונים להנחיה יהיה שבדיקה מקדימה לפני חקירה פלילית תיעשה גם כאשר מוגשות תלונות על סכסוכי שכנים או סכסוכים במשפחה, ולא רק בתלונות על אישי ציבור.

 דפנה ברק ארז / איור : גיל ג'יבלי

השופט ניל הנדל לא השתכנע, והעיר לפרקליטות ב"תקיפות מנומסת" כי "אני מעלה אפשרות שכדי להראות שזה לא רק חל על אנשי ציבור, הכנסתם דבר שקשה לי להאמין שאתם מתכוונים לעשות לגבי אדם מן היישוב. יש בלי סוף תיקי סכסוכי שכנים, אדם מן היישוב יאמר שזה סכסוך שכנים (כדי שלא תיפתח חקירה אלא תתבצע בדיקה. ח' מ') - ומה תעשו אז?".

חקירות נתניהו התארכו בחצי שנה מבוזבזת

ברמן השיב: "השאלה מהי בדיקה, כשכתבו את ההנחיה עשו בחינה. נכון שהמינוח 'בדיקה' יותר מוכר בהקשר של אישי ציבור. אך השלב שבו מבוצעות פעולות לפני שחוקרים באזהרה חשוד, הוא דבר שקורה". על כך היקשה הנדל: "נראה לי שאתם ממציאים מלאכותית קטגוריה חדשה".

הנדל לא עצר כאן. הוא הוסיף ואמר: "העתירה מופנית לשאלה - מדוע כביכול נבחרי ציבור מקבלים פריבילגיה, עכשיו יש לי הרושם שעל מנת לא לדון בעניין ולהצדיק אותו, אתם עשויים לגרום נזק לתחומים רבים של החקירה".

עם כל הכבוד, לנו כל הדיון הזה נראה מיותר. במקום לשנות את הקווים המנחים להליך הבדיקה המקדימה לחקירה פלילית, או לעגן את ההנחיה בחוק, צריך פשוט לבטל את ההליך. שהרי, ממילא, כל חקירה מתחילה בבדיקה של המידע לפני שמתקבלת החלטה לזמן חשודים לחקירה באזהרה.

עובדה, רק לאחרונה ראינו איך חקירות ראש-הממשלה בנימין נתניהו, בתיקים 1000 ו-2000, הארוכות מדי גם ככה, התארכו בחצי שנה מבוזבזת, שבה נוהלה "בדיקה מקדימה" בעניינו.