חילוט נכסים: החשבון שחזר מן הכפור

בשנים האחרונות הרחיבה והגדילה המדינה באופן משמעותי את ארסנל הסמכויות והאמצעים העומדים לרשות רשויות המס וגופי החקירה והאכיפה בכל הנוגע לעבירות מס. הסמכויות המשמעותית והחמורות מכולן נוגעות לתפיסה וחילוט של נכסים (נכסי מקרקעין או מיטלטלין) וכספים של אדם שנחשד או נאשם בביצוע עבירות מס, פשוטם כמשמעם.

כלומר, חרף חזקת החפות הנתונה לחשודים, כיום כבר בשלבי החקירה הראשוניים עלולים חשודים בעבירות מס למצוא עצמם במצב שחשבונות הבנק שלהם הוקפאו, נכסיהם עוקלו ורכוש שלהם נתפס. מדובר בסמכות מרחיקת לכת בכלל, בפרט כאשר נעשה בהן שימוש כבר בשלבי החקירה.

מאז חקיקת חוק איסור הלבנת הון, ובפרט מאז כניסתו לתוקף של תיקון לחוק זה בשנת 2016, אשר הכיר בעבירות המס החמורות (כדוגמת עבירות לפי סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה נוסח חדש, תשכ"א-1961) כעבירות מקור (עבירות המהוות את המקור להון ולרכוש המולבן), נעשה שימוש נרחב מאוד בסמכויות אלה.

להרחבה זו חשיבות יתרה, מאחר שביצוע עבירת מס המנויה בעבירות המקור או אפילו קיומו של חשד סביר לביצוע עבירה כזו, מקנה לרשויות האכיפה בתנאים מסוימים את האפשרות לתפוס באופן זמני כביכול רכוש ונכסים, ובשלב מתקדם יותר לחלט נכסיו ורכושו של חשוד בביצוע עבירות המס. תפיסה וחילוט נכסים יכולים להיעשות במסגרת ההליך פלילי, כמו גם בהליך אזרחי, אך השימוש בהן נפוץ בעיקר במסגרת ההליכים הפליליים. סמכויות מרחיקות לכת אלה פוגעות פגיעה משמעותית בקניינו של אדם, שכאמור בשלב ראשוני רק נחשד או מואשם בביצוע עבירות מס. לפיכך, לשם הפעלת סמכויות אלה, נדרשים גופי האכיפה להוכיח כי נעברה עבירה בנכס התפוס או עומדים לעבור עבירה באמצעות הנכס התפוס שעשוי לשמש כראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שהנכס ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

פתרון מידתי: חילוט בשווי

תכלית התפיסה היא כביכול למנוע מהעבריין ליהנות מפירות העבירה שביצע. בהתאם נקבעה גם האפשרות "לחילוט בשווי", קרי תפיסת נכסים וכספים בשווי פירות העבירה. ונבהיר, אדם המורשע בהליך פלילי בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, בנוסף על כל עונש יצווה בית המשפט זולת מקרים מיוחדים, על חילוט רכוש מתוך רכושו של אותו אדם או אף מרכוש קשור אצל צדדים שלישיים. חילוט שלאחר הרשעה בפלילים נעשה בשווי של רכוש או שכר העבירות.

כך עלול להתעורר יום אחד אדם, שהועלו נגדו חשדות לביצוע עבירות מקור, מתחומי המס או מתחומים אחרים, ולגלות כי כל מקורותיו הפיננסיים בחשבונות הבנק בבעלותו (כספים בעו"ש, פיקדונות, חסכונות וניירות ערך) "נתפסו" בידי הרשויות - למעשה "הוקפאו", ללא אפשרות לעשיית כל שימוש בהם. ובדומה לכך, יגלה שנתפסו גם נכסים אחרים בבעלותו, בין בתפיסה פיזית ובין בתפיסה רישומית (כדוגמת רישום הערת אזהרה). כל זאת בעודו מצוי בגדר "חשוד" בלבד, טרם הגשת כתב אישום ופתיחת הליך הפלילי כנגדו.

הניסיון מלמד שתפיסת הנכסים פוגעת בחשודים לא פחות ממספר ימי מעצר שעלולים להתלוות לחקירה. שכן בעוד שתקופת המעצר (במרבית המקרים) מסתיימת בתוך מספר ימים, תפיסת הרכוש עלולה להימשך תקופה ממושכת, כל עוד נמשכת החקירה. תפיסת הרכוש פוגעת במישור העסקי ובמישור האישי, שכן לא אחת היא נוטלת מאדם את כל מקורותיו הכספיים.

צו לתפיסת נכסים או כספים ניתן על-ידי בית משפט מוסמך ומוגדר לפרק זמן מוגבל. גופי האכיפה והחקירה נדרשים להאריך את תוקף צווי תפיסת הנכסים מעת לעת, בהתאם לצורך ולמסוגלות המשפטית הקיימת.

סנקציה אפילו ללא חשד לעבירה

על אף האמור והמפורט בנוגע לסמכויות המוקנות לגופי האכיפה והחקירה, במידה ונתפסים נכסים או חשבונות בנק לאדם, אין צורך להתייאש. למרות הקושי האינהרנטי להתמודד עם חשדות בשלב שאין לחשוד את המידע השלם בנוגע לחומר הראיות המצוי בידי הרשות החוקרת, ישנן לא מעט דרכי התמודדות עם תפיסות אלה.

כך לדוגמה, במקרה מסוים הוצאו צווים לתפיסת כל נכסיהם וכספם של בני זוג, בעל ואישה בעלי משפחה, בשל חשדות לעבירות מס שיוחסו לאביו של הבעל. גופי החקירה חשדו כי פירות העבירה הוברחו לילדיו של החשוד, ובהן בנו. ולכן, בשלב ראשוני, ללא שנחשדו או נחקרו, נתפסו נכסי נדל"ן וחשבונות הבנק של בני הזוג. לאחר תקופה מסוימת וניהול הליך משפטי, הורה בית המשפט על שחרור מיידי של תפיסות הנכסים והכספים והשבתם לבני הזוג. מכאן אנו למדים כי לרוב בחינה מעמיקה מבחינה עובדתית ומשפטית, עשויה להביא לתוצאות חיוביות, לרבות ביטול או צמצום של היקף תפיסת הנכסים ותוקפם.

■ רני שורץ הוא שותף במשרד עורכי הדין ירון-אלדר, פלר, שורץ ושות' העוסק ומתמחה בתחומי המיסוי השונים, אושר הרוש הוא עורכי דין במשרד.