מדינות ותאגידים מתחרים במרוץ להנחתת אדם על המאדים

בחודשים האחרונים נשמעה יריית הזינוק במירוץ להנחית אדם על מאדים. סוף סוף, אחרי מעל לחמישה עשורים של שום אדם על שום גורם שמימי. זה היה אמור לקרות כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, שאיפה ממש לא מופרכת אם חושבים על המהירות המזהירה שבה הצליחה ארה"ב להנחית אדם על הירח, מהרגע שהחליטה לעשות זאת. אבל אז נכנסה הפוליטיקה וחנקה את רוח ההרפתקנות האנושית.

במרץ 1983 הכריז נשיא ארה"ב דאז, רונלד רייגן, על תחילתה של 'מלחמת הכוכבים'. רייגן רצה לבנות רשת של מערכות טילים חמושים בראשי נפץ גרעיניים מבוססת קרקע וחלל. אלו היו אמורים להעניק הגנה מוחלטת מפני מתקפה בין יבשתית סובייטית. אז רצה, אבל שום דבר לא יצא מזה חוץ מלקבע את משימות החלל המאוישות במסלול בלתי נגמר סביב כדור הארץ ואובדן טוטאלי של העניין הציבורי.

מה שנשחק ונחנק במשך 35 שנה, נשיא אחד סנסציוני החזיר לתודעה. "חלל זה רעיון נהדר", צייץ דונלד טראמפ כשנכנס לתפקיד. דרך נוספת להפוך את "America Great Again". אבל שלא כמו תוכניות החלל בשנות השישים, לטראמפ יש שאיפות גדולות יותר. "הפעם לא ננעץ את הדגל ונעזוב, אלא נקים בסיס למשימות לעולמות אחרים", אמר בנובמבר בפתיחת המושב הראשון של מועצת החלל מזה 25 שנה. "האסטרטגיה הלאומית החדשה שלי, היא להכיר בחלל כמרחב לחימה, בדיוק כמו היבשה, האוויר והים". אמר טראמפ בשבוע שעבר והמשיך בסגנון המוכר שלו, "אולי אפילו יהיה לנו חיל חלל. יש לנו חיל אוויר, אולי נקים גם חיל חלל".

טוב, אולי כאן טראמפ קצת הגזים. הקמת חיל חלל הוא חלום עוד פחות סביר ממשימה מאוישת למאדים: הראשון לא זוכה אפילו לתמיכת שר ההגנה האמריקאי, בעוד שהשנייה נהנית מתמיכה ציבורית בינלאומית. בהצטברות תנאים יוצאת דופן שכוללת טכנולוגיות שהבשילו, הון פרטי מגויס, זירה בינלאומית מתוחה וסרטים הוליוודיים שמפמפמים את העיסוק במאדים, הכוכב האדום הפך ללהיט התורן. המירוץ למשימה מאוישת למאדים יצא לדרך.

חוץ מהחלל החיצון, אין שום דבר דומה בין תוכניות החלל השאפתניות של שנות השישים ותוכניות החלל היום. לא בתקציבים, לא בשיתופי הפעולה הבינלאומיים, ולא במגוון השחקנים הכולל. כשנחתמה אמנת החלל החיצון ב-1967, נקבע שמדינות לא יכולות לנכס שום גורם שמימי או את החלל לעצמן. זאת אומרת שגם אם ארה"ב או רוסיה תקעו דגל בירח או יתקעו במאדים, זה לא אומר שהוא שלהם. אבל מה זה אומר לגבי חברות פרטיות? בתקופת קנדי וברז'נייב לא היו ספייסX, וירג'ין גלקטיק או בלו אורג'ין הפרטיות, שפועלות כבר כמעט עשרים שנה, באין מפריע, בערוץ נפרד ועצמאי, במירוץ לכבוש את החלל.

פעילות החברות הפרטיות והמיליארדרים המשוגעים לדבר היא לא בהכרח רעה. הטרנד מזרים הון, עניין ונחישות לחקר החלל וייצר הזדמנות להגשים חלום ישן שכמעט וגווע משום שממשלות נמנעו מלהכניס את היד עמוק לכיסים ולממן אותו בעצמן. אבל הטרנד מעלה גם לא מעט שאלות. אילון מאסק מספייסX החליט להטיס מכונית טסלה לחלל ולהשאיר אותה שם כי זה "מגניב". ניחא העדר ערך מדעי, אבל פשוט להעיף מכונית שלך למרחב המופלא הזה - שהוא לא שלך - כי אתה יכול? זה גם מאוד נחמד לרצות ליישב את מאדים, אבל האם זו זכותך לתבוע בעלות על אדמת מאדים?

הנחיתה על הירח היתה מופלאה, אבל היא התרחשה מכל הסיבות הלא נכונות: מלחמה קרה, אגו לאומי ותפיסה אסטרטגית בחזית החלל. המשימה המאוישת למאדים צריכה להיות הרבה יותר מפוארת, וכדי שמשימה כה מורכבת תצליח ובמהירות הגבוהה ביותר, היא זקוקה להון, טכנולוגיה ובעיקר שיתוף פעולה בינלאומי יוצא דופן. ממש כמו שהצליחה לייצר תחנת החלל הבינלאומית בשלושים השנה האחרונות.

בואינג

המטרה: נחיתה מאוישת על מאדים

האמצעים: בניית טיל עבור נאס"א

לו"ז משוער: לפני ספייס X

 מעבורת שרוכבת על מטוס של בואינג. דוחפת את התחרות / צילום: רויטרס

חברת התעופה בואינג נמצאת באותה הקלחת כמו ספייסX. גם שם עומלים על חלליות לא מאוישות שיגיעו לתחנת החלל הבינלאומית עבור נאס"א וגם הם מזדרזים לפתח את הציוד המכני הנדרש כדי להנחית טילים על מאדים. בבואינג, כמו ספייסX, מאוד קולניים לגבי סיכויי ההצלחה שלהם להיות הראשונים על מאדים וגם לגלגל את כל אלו לעסקי תיירות חלל. אבל לבואינג יש כמה יתרונות על ספייסX. כבר היום בואינג אחראית לבנות את מה שמוערך כמערכת שתשגר את הטיל הגדול והחזק ביותר אי-פעם עבור נאס"א (SLS) - כן, יותר גדול מה-Falcon Heavy. המטרה הסופית של המערכת היא לשגר קפסולה מאוישת באסטרונאוטים שתוכל לטוס אל תוך החלל העמוק ואף להגיע למאדים. בואינג עושה זאת גם עם תזרים מזומנים מהכנסות יציבות שמאסק רק יכול לחלום עליו.

המירוץ למאדים עבור בואינג הוא יותר טקטי מאשר אידיאולוגי. בבואינג רוצים שהאדם הראשון שכף רגלו תדרוך במאדים יגיע לשם על גבי חללית מתוצרתה. בבואינג לא מתעניינים ביישוב מאדים או מחקר, אלא רק בזכות להגיד שהם היו ראשונים. אחר כך הם רוצים להיות ראשונים לפתח נסיעות מסחריות אל מאדים שעלותן תעמוד על בין 100 ל-200 אלף דולר לאדם. ההתייחסות המפולפלת של מנכ"ל בואינג דניס מואילנבורג, למאמציה של ספייסX, דוחפת קדימה את התחרות להגיע אל מאדים ואולי אף הופכת אותה למציאותית קצת יותר.

 דניס מואילנבורג, בואינג / צילום: סטפני קייט', רויטרס

ספייסX

המטרה: כינון ציביליזציה על מאדים ותיירות חלל

האמצעים: בניית טילים בעלי יכולות שיגור חוזרת שיכולים לשאת 100 אנשים

לו"ז משוער: נחיתה מאוישת ראשונה ב-2024

 שיגור טיל של ספייס X "אנחנו רוצים מירוץ חלל חדש" / צילום:תום באוור, רויטרס

במשך עשרות שנים מכוני המחקר הממשלתיים הובילו את חקר החלל. אבל היום זה נראה אחרת, הודות לשחיקה ההדרגתית בתקצוב ובעניין.

אל הוואקום הזה נכנסו חברות פרטיות ואנשי עסקים כמו אילון מאסק, ג'ף בזוס, פול אלן או אריק שמידט, שלא מפסיקים לשפוך אל המרחב הזה הון וטסטוסטרון. "אנחנו רוצים מירוץ חלל חדש", אמר מנכ"ל ומייסד ספייסX אילון מאסק במסיבת עיתונאים. "מירוצים הם מרגשים", הוא סיכם. "אנחנו ננצח את ספייסX", השיב בנונשלנטיות מנכ"ל בואינג בראיון לרשת CNBC זמן לא רב אחר כך. "תעשו את זה", השיב מאסק בציוץ שמשקף את מאזן הכוחות החדש. המיליארדרים מלהיבים את טראמפ, שמלהיב את פוטין ברוסיה, שמלהיב את שי מסין וכולם ביחד מלהיבים את הציבור.

היום לחברות הפרטיות במירוץ יש עניין הרבה יותר גדול מרק לזכות בחוזה ממשלתי לפיתוח ציוד וספייסX לא שונה. עיקר המוטיבציה של מאסק היא מציאת פתרון למלחמה הבלתי נמנעת מול הבינה המלאכותית. בחזון המכונות היבשות של מאסק, כשמערכת סקיינט תהפוך למודעת ותתקומם נגד האדם, ספייסX תספק את קפסולות המילוט לאנושות. למאסק, ששאיפת חייו למות על מאדים (לא בזמן פגיעה בכוכב), יש גם אינטרס עסקי: למכור כרטיסים למסע מסביב לירח, אסטרואידים או מאדים וגם לשגר לוויינים.

התפקיד שממלא מאסק הוא פיתוח רקטות לשימוש חוזר. מדובר על לא פחות מהגביע הקדוש של המסע בחלל: רקטה שיכולה לנחות בחזרה על כדור הארץ ולשמש למספר רב של משימות שיגור תוך חיסכון של 50% בעלויות המסע. עד כה מאסק עמד במילה שלו. עכשיו הוא הכריז על קיצור לוחות הזמנים שלו והבטיח לשגר גם בני אדם אל עבר מאדים עד 2024, תוך שהוא מגלח עשור מהיעד של סוכנות החלל המפורסמת.

 אילון מאסק, ספייס X / צילום: ג'ו סקיפר, רויטרס

רוסיה

המטרה: להוביל במירוץ בחלל

האמצעים: לא מפרטת

לו"ז משוער: 2019

 מדען בתוכנית ExoMars. חיפוש חיים במאדים / צילום: רג'יס דביגנאו, רויטרס

רק בשבוע החולף יצא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בהצהרה שאפתנית לגבי חקר החלל. ברקע למשבר ביחסים עם בריטניה והזכייה בקדנציה רביעית, הקדיש פוטין זמן להשיק מלחמת כוכבים משלו. "אנו מתכננים שיגור לא מאויש ואחר כך מאויש לחלל העמוק, כחלק מתוכנית לחקר מאדים", ציין פוטין בראיון לסרט תיעודי שיצא לקראת הבחירות ושנושאו הוא - איך לא - פוטין.

אמנם לפוטין יש סיבות טובות לצאת בהצהרות גדולות ממלאות גאווה לאומית כשהוא רגע לפני הבחירות. אך גם כאן אסור להיות שאננים. לא רק שרוסיה מתחזקת תוכנית חלל באופן עקבי ומשיכה לשגר קוסמונאוטים לחלל על גבי טילים מתוצרתה, אלא היא אף מקיימת במקביל תוכנית מחקר (ExoMars) עם סוכנות החלל האירופית למציאת חיים על מאדים.

זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה רוסיה מנצחת את האמריקאים במסע לחלל. היא עשתה זאת כבר ב-1957 עם הלוויין הזעיר הראשון ששיגרה - הספוטניק 1, ואז שוב בשנת 1961 עם יורי גגארין, שהיה לאדם הראשון שהקיף את כדור הארץ.

מלבד ההצהרה הזו, ועל כך שהם מתכננים למצוא מים בקטבי הירח, פוטין לא סיפק מידע רב, לא תאריכים וגם לא פירוט על המניעים.

אם אפשר להסיק משהו מהמלחמה הקרה, כשעולה המתח בין המעצמות העולמיות, כמו היום בין ארה"ב ורוסיה על רקע התערבות בבחירות האמריקאיות, תהיו בטוחים שהן יפנו לחלל כדי להפגין קצת עוינות והרבה עליונות צבאית, וזאת מבלי להניח טיל בליסטי אחד על אדמות זרות.

 הנשיא פוטין ושר ההגנה סרגיי שויגו / צילום: רויטרס - Alexei Nikolsky

סין

המטרה: להפוך למובילה בתוכניות החלל

האמצעים: נחיתה מקדימה על הירח ובניית טיל למסע לחלל ובעל אפשרות לשיגור חוזר

לו"ז משוער: 2025 עד 2030

 תוכנית החלל הסינת. הקלפים קרובים לחזה / צילום: רויטרס

סין, כמו סין, שומרת את כל הקלפים קרוב לחזה. נשיא הרפובליקה העממית, שי ג'ינפינג, התייחס לא אחת למאמציה של המדינה בתחום החלל ואף נקב ב-2018 כמועד שבו הם ינחיתו רובר בצד הרחוק (שנחשב גם לצד האפל) של הירח; בשנת 2020 כשנה שבה הם ישלחו את הרובר הראשון למאדים ואת 2030 כרגע שבו הם יהפכו למעצמה המובילה בחקר החלל. מירב המאמצים וההון של סין מושקעים בחקר החלל מסיבות של גאווה לאומית. אחרי שהם נכנסו למירוץ באיחור משמעותי, הם רוצים להפגין עליונות לאומית, להדביק ולעקוף את ארה"ב ואת רוסיה באחת הטריטוריות היוקרתיות ביותר. ההשקעה במחקר בחלל, צפויה לספק למדינה גם מנועי צמיחה חדשים, אליהם היא צמאה, במיוחד בכל מה שנוגע לפיתוחים בתחומי איסוף הנתונים שיסייעו למדינה לעמוד ביעדים השאפתניים שהיא מגדירה בכל שנה.

אם יש דבר אחד שוודאי פועל לטובתה של סין לעומת ארה"ב במירוץ הנוכחי הוא התקצוב. בעוד שבנאס"א קיימת שחיקה מתמשכת בו - גם בימי טראמפ ופנטזיות חיל החלל - בסין ממשיכים לנוע במהירות. היום מעריכים כי סין משקיעה כ-3 מיליארד דולר, שבריר מ-19 מיליארד דולר בארה"ב. אך הערכות הן רק הערכות וסין אף ידועה ביכולתה לקצץ עלויות בחדות לעומת העולם המערבי. בממשל הסיני מרגיעים ומצהירים שאומנם הם משתמשים במילים כמו 'עליונות' ו'ביטחון לאומי' בהקשר לתוכנית החלל, אבל היא נועדה רק למטרות שלום.

זה לא ממש משכנע את הממשל האמריקאי - ספק בצדק, ספק בפרנויה. בכל מקרה ברור לאמריקאים שהצהרות סיניות צריך לקחת ברצינות.

בשנת 2011 אסרה ארה"ב לקיים שיתוף פעולה עם מכון החלל הסיני ואף הקימה לפני שנה ועדה בהולה תחת הכותרת "האם אנו מפסידים את מירוץ החלל לסין?".

 שי ג'ינפינג. גאווה לאומית / צילום: דמיר סאגו, רויטרס

ארה"ב

המטרה: להשיב לארה"ב את הדומיננטיות בחלל

האמצעים: טיסה בטיל ענק והצטיידות בתחנת חלל

לו"ז משוער: 2033

 טיל SLS של נאס"א. שיתופי פעולה עם חברות פרטיות / צילום: ג'ים אורקהארט, רויטרס

זה שנים שסוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, פועלת להחזיר את הפעילות שלה לשיח הציבורי. "שמונה שנים אנחנו דוחפים לרגע הזה", אמרה דוברת נאס"א כשהכריז טראמפ על התוכנית לשים אדם על מאדים.

כשהורה טראמפ במרץ 2017 לנאס"א לבנות תוכנית מפורטת למסע מאויש למאדים, היא הכינה לראשונה תוכנית כזו. התוכנית כוללת חמישה שלבים שביניהם בדיקות מקיפות לתחנת החלל הבינלאומית ויצירת שותפויות עם חברות פרטיות, עד להקמת תחנת חלל חדשה והנחת מעין צינור שבו ינועו האסטרונאוטים במסע למאדים שיבוצע ב-2033. בנאס"א שכרו את שירותי החברות בואינג וספייסX כדי לפתח מעבורות משלהם בחוזה בשווי של עד 6.8 מיליארד דולר (בלי קשר לפיתוח טיל כבד משלה, SLS, שאותו מייצרת לוקהיד מרטין). מיקור החוץ נועד לסייע לנאס"א למקד את הפעילות ולחסוך במשאבים של הון וזמן. התוצאה בפועל היתה מורכבת הרבה יותר ויצרה רשת קשרים מעוותת שבה חברות הקבלן הפרטיות הן גם מתחרות.

המערכות שבונות ספייסX ובואינג עדיין לא הושלמו. הן סובלות מעיכובים ולא אושרו על ידי נאס"א למסע מאויש. לקראת סוף השנה צפויים ניסויים בשתי החברות ואם המשימות יקבלו את האישור של נאס"א, הם ישמשו כמו מוניות עבור האסטרונאוטים האמריקאים. האישור הוא גם נקודת הפיצול. ברגע שהוא יתקבל התוכניות של נאס"א אל עבר מאדים יתקדמו, אבל הוא גם יהווה אישור רשמי עבור ספייסX לשלוח בני אדם על גבי הרקטות שלה.

 דונלד טראמפ. תוכנית מפורטת / צילום: לאה מיליס, רויטרס