נשיא ארה"ב דונלד טראמפ תפס סוף סוף את המושכות

מי שמתענגים על הרעש, על המבוכה, על ההפתעה, על הזיג-זגים, חוו שלושה ימים מענגים במיוחד בוושינגטון בסוף השבוע שעבר. גם בקני המידה מרחיקי הלכת של הנשיא דונלד טראמפ, האינטנסיביות של הימים האחרונים הייתה יוצאת דופן. כל כך יוצאת דופן, עד שלא נבעה מהם כותרת ראשית אחת, אלא ארבע כותרות מקבילות, עם מיקום שווה.

הבה נשקול חשיבות יחסית: הנשיא מפטר את יועצו לביטחון לאומי, גנרל של שלושה כוכבים, וממנה תחתיו פרשן של פוקס ניוז; הנשיא מכניס את מלחמת הסחר שלו אל הילוך גבוה (שני? שלישי? עדיין לא רביעי), ומטיל מכסים על יבוא של 60 מיליארד דולר מסין; הנשיא מאיים תחילה להטיל וטו על חוק תקציב חדש, שעות אחדות לאחר שהבטיח לחתום עליו - והוא חותם בסוף, באופן כמעט חשאי, לאחר שהתקרב להעניק התקף לב קיבוצי לראשי מפלגתו בקונגרס; הנשיא מפטר את ראש הצוות המשפטי שלו לעניין חקירת החשדות של קנוניה בין מטה הבחירות שלו למודיעין הצבאי הרוסי.

אנחת רווחה זמנית נפלטה מן החזה הקולקטיבי, כאשר הנשיא טיפס במעלה כבש המדרגות של מטוסו, בדרך אל מועדון הגולף הפרטי בפלורידה. שם היה סיכוי מסוים שהוא יתרווח בכורסתו, ויאט את הקצב.

תפס את השלטון

גם אם הבית הלבן שרוי בתוהו ובוהו, אין זאת אומרת שהנשיא עצמו איבד את הצפון. למען האמת, מסתמן דווקא ההיפך מזה: הנשיא מנהל את נשיאותו בסגנונו האישי, על פי רצונו, בקצב ובכיוון שהוא קבע. מתחזק הרושם שעליו כתבנו כאן לפני שבוע, כי הנשיא תפס סוף סוף את השלטון. "נשיאות טראמפ התחילה", ציטטנו כאן את מורין דאוד, בעלת טור עוינת לטראמפ מן ה"ניו יורק טיימס".

לפני שבועיים הנשיא נפטר ממזכיר המדינה שלו. ביום ה' הוא נפטר מיועצו לביטחון לאומי. בתוך עשרה ימים נולד לו צוות מוביל חדש לענייני חוץ, אם כי בענייני ביטחון עדיין נמצא שם שר ההגנה הוותיק. "ותיק" הוא איפיון נדיר במעגל המרכזי של ממשל טראמפ. "ותיק" פירושו מישהו הנמצא שם 13 חודשים.

המהלך הסנסציוני ביותר של הימים האחרונים היה הפקדת ג'ון בולטון על המועצה לביטחון לאומי. כתבתי למעלה שהנשיא מינה "פרשן של פוקס ניוז". זה נכון כשלעצמו. בולטון לא עשה שום דבר בולט יותר בעשר השנים האחרונות. אבל הוא היה שגריר קצר ימים באו"ם בתחילת כהונתו השנייה של ג'ורג' דאבליו בוש. והוא היה הממונה על הגבלת הנשק ומניעת הפצתו בכהונת בוש הראשונה. בדף קורות החיים שלו רשומות עוד כמה משימות טכנוקרטיות.

הוא מכיר את הביורוקרטיה, שזה יתרון חשוב בכל כהונה ממשלתית; והוא שונא את הביורוקרטיה, והיא שונאת אותו, שזה יתרון חשוב בסביבת טראמפ. יש לו גם שפם עבות, שעל פי הדיווחים עמד לו לרועץ, כאשר שמו נשקל בסבב המינויים הראשון של הממשל. לא, ברצינות. כן, ברצינות.

הלך הפילטר

הפירוש המיידי של מינוי בולטון הוא שעוד פילטר אחד הוסר מן הלשכה הסגלגלה. היועץ המודח, גנרל הרברט מקמאסטר (שלושה כוכבים, מקביל של רב אלוף), נהג בנשיא כמו סטודנט מתחיל בכיתה ליחסים בינלאומיים. נשיא קצר רוח, שאינו פנוי לקריאה ולהתעמקות, לא רצה חצי שעה של הרצאה כל בוקר.

הגנרל היה "פרופסוריאלי" מדי, על פי ציטוטים מפי מקורבי הנשיא. הגנרל גם היה, שומו שמיים, "גלובליסט". זאת אומרת, הוא לא קורץ מן החומר של "אמריקה תחילה", שעמד במרכז מסע הבחירות המוצלח של טראמפ. בולטון, לעומת זאת, התחיל לכתוב על "אמריקה תחילה" עוד לפני עשר שנים ויותר. הוא נץ מושבע, שהתנגד מלכתחילה להסכם עם איראן על הנשק הגרעיני, וטען כמעט מאז ומעולם לטובת מלחמת מנע נגד צפון קוריאה.

האם זה אומר שבולטון הוא בעל ברית טבעי של טראמפ? לאו דווקא. בולטון אולי אינו גלובליסט, וזכויות אדם בארצות רחוקות אינן מעניינות אותו, אבל הוא תומך בתפקיד צבאי פעיל מעבר לים. הוא תמך בהתלהבות במלחמת עיראק, שעתה זה מלאו לה 15 שנה, ומעולם לא חזר בו. טראמפ, לעומת זאת, מבקר את המלחמה הזו בחריפות רבה. הנשיא קרוב יותר לתפיסה הבדלנית הקלאסית, שהדריכה את ארה"ב ב-150 השנה הראשונות של קיומה.

יועץ לשם האפקט?

מה הניע אפוא את הנשיא למנות היפר-אקטיביסט כזה ליועץ לביטחון לאומי? אפשרות אחת היא פסיכולוגית: חברתו נעימה לו, ובולטון, בניגוד, למקמאסטר, בקיא ברזיה של מלאכת הקיצור. פרשנויות הטלוויזיה שלו לימדו אותו לצקת כל אמת גדולה אל תבנית קטנה, ההולמת את צורכי הזמן והמידרוג.

אפשרות אחרת היא שמינוי בולטון הוא קצר טווח. בניגוד לכל חברי הקבינט וסגניהם, יועצים אינם זקוקים לאישור הסנאט. בולטון הוא היועץ השלישי בתוך קצת יותר משנה, ואין סיבה שקצב ההחלפות לא יישמר.

אם אמנם זה מינוי קצר טווח, הוא ישרת את ההכנות לפגישה המתוכננת עם רודן צפון קוריאה ולהחלטה הממשמשת ובאה על הסתלקות אמריקאית מן ההסכם עם איראן. בולטון הוא נץ חד משמעי בשני העניינים. כיוצא בזה גם מזכיר המדינה המיועד מייק פומפיאו.

בתחילת החודש נפטר טראמפ מיועצו הראשי לענייני כלכלה, שהתנגד למכסים על יבוא פלדה ואלומיניום. עכשיו הוא פטור מעונשו של יועץ פדנטי מדי לענייני חוץ וביטחון. תהיה הדעה על הפוליטיקה של טראמפ אשר תהיה, לנשיא יש הזכות המלאה לבחור את יועציו על סמך הקריטריונים שהוא קובע (לא כן בבחירת חברי הקבינט, מפני שהם זקוקים לאישור קונגרסיאלי, ושם אין מנוס מלהביא בחשבון עוד קריטריונים.)

אבל טראמפ הוא שנתן פומבי לאחד הקריטריונים החשובים ביותר שלו: הוא רוצה שיועציו יחזיקו בדעות מנוגדות, כדי שיתעמתו באוזניו. זה רעיון לא רע. תיזה ואנטי-תיזה תמיד מניבות סינתיזה. לא עוד. הנשיא מקיף את עצמו בניצים, המאמינים בנוסחאות צבאיות, ואינם מחשיבים קואליציות ובעלי ברית. לשון אחר, הוא בוחר יועצים העומדים להסכים אתו - וזה עם זה.

ייתכן שהמינויים האלה נועדו לשם אפקט בלבד, ג'סטה בתוך משא ומתן. סוף סוף, הנשיא אינו רוצה פריקת עול כללית. הוא רק רוצה להיפטר מ"הסכמים רעים", ולהחליפם בהסכמים חדשים, בכל עניין, בין שזה גרעין איראני/צפון קוריאני ובין שזה בינלאומי. על פי שיטת טראמפ, הסיכויים ל"הסכם טוב" גוברים אם השותף נדחק אל הקיר, ומתמלא פאניקה. מינוי בולטון ללחשן ראשי בבית הלבן יכול להפחיד את הצפון קוריאנים ואת האיראנים במידה שתספיק להשיג הסכם חדש. ואז, בולטון יכול ללכת בעקבות קודמיו. "תמיד יהיה שינוי", אמר הנשיא לפני עשרה ימים. תמיד.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny