גם בספורט הנשים נותרות מאחור

הטמעת חשיבה מגדרית (ג'נדר מיינסטרימינג) בתהליכי תכנון, קביעה וניתוח מדיניות, הנה הגישה המובילה היום לקידום שוויון מגדרי. ההנחה המרכזית היא שמדיניות ציבורית אינה ניטרלית ושנשים וגברים מושפעים ממנה באופן שונה. לפיכך, אם ברצוננו לקדם שוויון בתחום מסוים, עלינו להסתכל על הדרך בה נקבעת המדיניות ולשאול האם ובאיזו מידה חלוקת המשאבים בתחום זה עונה על הצרכים, השונים לעתים, של גברים ונשים.

ניתוח מגדרי של ענף הספורט בישראל ובמדינות נוספות מעלה כי אף על פי שנשים רבות עוסקות בספורט עממי, נשים ונערות עוסקות הרבה פחות מגברים בספורט תחרותי (רשומות באיגודי ספורט) ונהנות הרבה פחות מהקצבות לאומיות ועירוניות לספורט. בישראל, שיעור הנשים העוסקות בספורט תחרותי מעל גיל 13 הינו 23%. ניתוח מגדרי שערך משרד התרבות המדע והספורט של תקציב מנהל הספורט מראה שבשנת 2018 גברים נהנו מ-76.7% תקציבי תמיכה באיגודים.

ניתוח מדיניות תקצוב הספורט מעלה שקיימים ששלושה חסמים עיקריים להגברת השתתפות נשים במסגרת של איגודים ואגודות ספורט: 1. הקריטריונים לזכאות בתמיכה ותקציבי החסויות אינם מביאים בחשבון את הצרכים השונים של גברים ונשים בתחום הספורט. 2. היעדר ייצוג לנשים בהנהלת מוסדות הספורט ובמקצועות הספורט השונים. 3. התפיסה שעדיין רווחת לפיה ספורט מתאים יותר לגברים מאשר לנשים. לפיכך אין זה מפתיע שבגיל ההתבגרות נערות מעורבות הרבה פחות מנערים בפעילויות ספורט, ושיעור הנשירה שלהן ממסגרות ספורט גבוה יותר מזה של נערים.

בעולם נעשות פעולות לקדם נשים בתחום הספורט. ארה"ב היא המדינה בה נרשם השיפור הגדול ביותר בהשתתפות נשים בפעילות ספורט תחרותי ובמסגרת איגודי ספורט. הסיבה העיקרית לכך, נעוצה בתיקון החוק ב-1972 שקבע חלוקת משאבים שווה לספורט נשים וגברים במוסדות להשכלה גבוהה.

בניגוד לשאר תחומי הלימוד בבתי הספר, בתחום החינוך הגופני קיימים גם כיום שני מסלולים כמעט נפרדים לחלוטין עבור ילדים וילדות. ענת לבנת, סגנית מנהלת אגף הספורט בעיריית בת ים ויועצת לקידום מעמד האישה, מספרת ש"כבר בכיתות הנמוכות מנותבים הבנים למרחבים הגדולים והפתוחים, שם הם יתנסו במשחקי הכדור למיניהם. לעומת זאת, את הבנות ילמדו לקפוץ בדילגית, להשתעשע עם חישוק ולכל היותר ילמדו ריקוד כלשהו". הילדות נשארות בשטחים מצומצמים ובמרחבים קטנים, ואינן מתנסות במשחקים הקבוצתיים, בהם הן יוכלו לרכוש מיומנויות וכישורים של מנהיגות והשגיות.

מה צריך לעשות כדי לשפר את המצב?

ראשית, להעניק לאיגודי ואגודות הספורט תמריצים להגדלת ההשתתפות של נערות ונשים בפעילות: הגדלת הסבסוד הניתן לאגודה ככל ששיעור הנערות והנשים המשתתפות בה עולה, והקטנת הסבסוד לאגודות עם שיעור נמוך של משתתפות.

שנית, על קובעי המדיניות בתחום הספורט לערוך בחינת צרכים והעדפות של נערות ובהתאם לכך לתכנן ולתקצב פעילויות שעונות על צרכיהן.

שלישית, לתת מענקים לגופי מדיה שיעסקו בספורט נשים ויערערו על ההנחות שקושרות ספורט עם גבריות ומרחיקות נשים מהתחום.

רביעית, לערוך הכשרות בתחום ספורט ומגדר להנהלות איגודי הספורט ולציבור המורים והמורות לחינוך גופני בבתי הספר ולשנות את מדיניות משרד החינוך כך שחינוך הגופני יהיה יותר שוויוני ויאפשר ליותר נערות להתפתח כספורטאיות ולעסוק בפעילויות ספורטיבית כפעילות פנאי.

■ הכותבת היא רכזת פרויקטים לשוויון מגדרי במרכז אדוה.