המנכ"לים בבנקים ובחברות הביטוח כבר לא בצמרת שיאני השכר

רווחי הבנקים צמחו ב-12% בשנת 2017, ליותר מ-9 מיליארד שקל, ורווחי קבוצות הביטוח הגדולות נסקו בכ-91% לכ-3.25 מיליארד שקל. למעשה, עבור שני ענפי הפיננסים הגדולים במשק, 2017 הייתה שנה חזקה, שבה חזרו הבנקים לצמוח באשראי והתחילו לקטוף את הפירות של תוכניות ההתייעלות שעשו, ואילו חברות הביטוח שבו ליהנות משוקי ההון ולגדול בפרמיות ובדמי הגמולים, שהצטברו ליותר מ-100 מיליארד שקל.

מה הייתם מצפים שיקרה לשכר הבכירים בשנה חיובית כזו? שיעלה גם כן בשיעור ניכר, ושלצדו הבונוסים יזרמו בנדיבות. ואולם, בדיקת "גלובס" מגלה שמה שקרה בפועל היה בדיוק ההפך.

ב-2017 הצטמקה עלות השכר של עשרת מקבלי השכר הגבוה במערכת הבנקאית בקרוב ל-25%, לסכום של כ-46.6 מיליון שקל, לעומת 53.7 מיליון שקל בשנת 2017. בביטוח נרשמה ירידה גבוהה גם כן, בשיעור של 21%, לסכום של פחות מ-39 מיליון שקל - ממוצע של פחות מ-3.9 מיליון שקל למנהל הנמנה עם עשרת מקבלי השכר הגבוה בענף, לעומת סכום כמעט 9.5 מיליון שקל למנהל, שנרשם בשיא בשנת 2013.

 הירידה בשכר

החוק ששינה את חוקי המשחק

כדי להבין במה מדובר, נבהיר כי ב-2017 חזר שכרם של עשרת שיאני השכר הבכירים בביטוח יותר מעשר שנים אחורה, והוא אפילו מתחת לסכום של 43 מיליון שקל שנרשם ב-2005, לפני גל העליות שאפיין את השנים שבאו לאחר מכן ועד לשיא של 2013.

הסיבה לשינויים האלה היא חוק שכר הבכירים, שהתחיל לחייב לגבי המנהלים החדשים כבר באפריל 2016, נכנס לתוקפו המלא באוקטובר אותה שנה, וב-2017 השפיע לראשונה באופן מלא. החוק טילטל את מנגנוני השכר בגופים הפיננסיים.

תזכורת קצרה: בכל שנה בחודש מארס מתקיים "פסטיבל" השכר. החברות הציבוריות מפרסמות את הדוחות הכספיים השנתיים, ובתוכם גם את חבילות השכר של לפחות חמשת בעלי השכר הגבוה בכל חברה. המספרים בלתי נתפסים עבור הישראלי הממוצע: משכורות חודשיות שמגיעות למאות אלפי שקלים. אמנם התערבות של הרגולציה, כמו בתיקון 20, אולי איזנה מעט את המצב, אבל תוכניות התגמול המפנקות נמשכו לאורך שנים במגזר הפיננסים, ולמעשה בסקטורים רבים אחרים בבורסה ובענפים הקשורים לה.

במקביל לכך התחילה להתעורר בשנים האחרונות מחאה חברתית נגד המחירים, ובמידה רבה נגד הבנקים והבנקאים, כשהם, כמו ענף הביטוח, נהנים מסורתית מעוינות מצד הציבור הרחב. השילוב בין האווירה הזו לבין תחושת הסלידה משכר הבכירים, הפכו את שכר הבכירים במגזר הפיננסים ל"סחורה חמה", שהדרג הפוליטי זיהה.

כך קרה שלאחר שנים של נסיקות, ושל רמיזות מצד הרגולטורים שהתחילו להיות ערים לבעייתיות בשכר הנוסק בסקטור - רמיזות והנחיות שלא נקלטו בשוק, ובטח שלא נענו על ידו - הקרקע נהפכה למוכנה לשינוי חריף.

לדברי צבי סטפק, יו"ר מיטב דש וממייסדי "קפיטליזם קשוב ישראל", "המגזר הפיננסי הביא זאת על עצמו. זה היה בלתי נמנע, ואם הענף היה מאזין ליוזמות קודמות ולא ממשיך בשלו, זה לא היה נגמר כה חריף. עם זאת, זה חוק בעייתי, שיש לו גם השלכות על המגזרים הלא-פיננסיים".

השרים זיהו את פופולריות הנושא

מהם הרמזים שהרגולטורים נתנו? מפקחים קודמים על הבנקים בבנק ישראל, ובעקבותיהם גם מפקחים על שוק ההון והביטוח, הובילו את הגבלת התגמול המשתנה (הבונוסים) וגם את הפרדת התגמול של היו"רים מאלה של המנכ"לים וההנהלות. ואולם, באותה תקופה, כאמור, הגופים הפיננסיים לא הבינו את המסר, והעדיפו לבזבז עשרות מיליוני שקלים על ייעוץ משפטי וכלכלי, רק כדי לנסח תוכניות תגמול פתלתלות, שמצד אחד יעמדו במגבלות שנקבעו, ומנגד ימשיכו לכלול חבילות שכר מפנקות לבכירים.

בעקבות זאת, לפני כארבע שנים, לקח שר האוצר דאז, יאיר לפיד, את הטיפול בנושא הפופולרי צעד קדימה, ופרסם הנחיה שלפיה שכר בגופים פיננסיים שיעמוד על יותר מ-3.5 מיליון שקל - לא יוכר לצורכי מס.

המטרה בחוק הזה הייתה להציב רף נורמטיבי של 3.5 מיליון שקל לשכר הבכירים, ולהעניק שכר גבוה מכך רק במקרים חריגים במיוחד. במקביל הושמעו הצעות אחרות, כמו למשל, הגבלת השכר של המנכ"ל לעד פי 50 מהשכר הנמוך בגוף שאותו הוא מנהל. ההצעות האלה לא הפכו למחייבות, וזכו להתנגדות עיקשת מצד השוק הפיננסי.

אחרי לפיד הגיע שר האוצר הנוכחי, משה כחלון, שהחיה את הצעתו של לפיד ואף הקשיח אותה. לפי ההצעה החדשה, שנכנסה לתוקף, רף השכר לצורכי מס ירד ל-2.5 מיליון שקל, כך שכל שקל של שכר מעבר לרף נורמטיבי זה לא יוכר כהוצאת מס ו"יעלה" לחברה ולבעלי המניות שלה יותר מאשר כל שקל שכר ששולם למנהל עד לרף האמור. לצד זאת, נקבעה גם תקרה אפקטיבית יותר - יצירת יחס בין השכר הנמוך לשכר הגבוה באותו גוף, כשהחוק קובע כי שכר הבכירים יכול לעמוד על לכל היותר פי 35 מהשכר הנמוך ביותר באותו גוף.

למעשה, אם מעלים את שכר העובד בעל השכר הנמוך בחברה וגם אדישים לגידול בהוצאות המס על התשלומים למנהלים, אין תקרה קשיחה - ואולם, קשה להאמין שנשוב בעתיד הנראה לעין למציאות של משכורות ובונוסים בהיקפים דו-ספרתיים של מיליוני שקלים עבור מנהלים בבנקים ובחברות הביטוח. בכל אופן, הגופים הפיננסיים ניסו להתנגד, ואף עתרו לבג"ץ, אבל זה לא עזר להם - והחוק נכנס לתוקף.

כך אנו מגיעים ל-2017: זוהי השנה הראשונה שבה ניתן לראות את השפעתו המלאה על טבלאות מקבלי השכר. זהו, נגמרו הטריקים והפתרונות היצירתיים הידועים של היועצים למיניהם - שכר היו"רים והמנכ"לים נחתך בעשרות אחוזים לכ-2.5 מיליון שקל (בכפוף לשכר המינימום בכל ארגון).

שיאני השכר לא בדרגים הבכירים

השפעת החוק לא הסתיימה בדרגות היו"ר והמנכ"ל, אלא חלחלה גם לשאר שדרות הניהול, ותוכניות התגמול השתנו. הדבר בלט בבנק הפועלים, שהיה ידוע בעבר בתוכניות תגמול נדיבות למנהליו. כך, הבונוס המקסימלי לחברי הנהלת הפועלים נחתך לעד 6 משכורות לעומת 12 לפני עידן החוק.

כך קרה שלפתע אין הרבה הבדל בין המנכ"ל לבין המשנים לו ולמנהלים אחרים, ובין גופים גדולים וקטנים או מצליחים וכושלים, כשבכולם יש חבורה של מקבלי שכר דומה - בין 2.2 מיליון שקל ל-2.5 מיליון שקל בשנה במונחי עלויות. לצד הצדק החברתי שנעשה בחוק הזה, הוא גם הביא עמו עיוותים והשלכות מפתיעות, ואף שליליות. מעבר לכך שכיום רבים מהסקטור הפיננסי מקבלים את התגמול המקסימלי הנורמטיבי כשכר קבוע (שלא תלוי בתוצאות), הרי שאין הבחנה בין מידת האחריות של מנהל אחד לאחר, ובעיקר אין הבדל בין גוף מצליח, שיוצר ערך, לבין גופים אחרים. כולם סביב התקרה, כך או כך.

יוסי בכר, יו"ר בנק דיסקונט, התייחס לסוגיה בתחילת החודש במסיבת עיתונאים שערך הבנק לסיכום התוצאות הטובות שלו ל-2017, ואמר כי "בדירקטוריון הבנק הובע תסכול שאין לנו יכולת לתגמל את המנכ"לית (לילך אשר טופילסקי; ע"א ור"ש) על ההישגים שהיא הביאה את הבנק". קולגה של בכר מקבוצת ביטוח אמר ל"גלובס" כי "הגבלת השכר מקשה על מציאת מנהלים טובים, בטח מחוץ לענף הפיננסים, מאחר והיא וגם יוצרת מצב שמנהלים בכירים לא ממש ששים להוסיף לעצמם אחריות ולחץ בשביל עוד 100 אלף שקל בעלות שכר לשנה".

 עשרת מקבלי השכר הגבוה בבנקים

בגופים הפיננסיים מתריעים כי החוק יביא לזליגה החוצה של כוח אדם איכותי ויקשה על גיוס מנהלים איכותיים, כשמנגד, בשוק ההון דואגים שהדבר יוביל גם לקיצוץ חד מדי בסקטורים אחרים - שעלול להוביל בעתיד לירידה באטרקטיביות הניהול בחברות ציבוריות. בכל אופן, בינתיים לא ראינו עזיבה המונית של מנהלים, אלא עזיבה נקודתית בלבד וקושי באיתור מנהלים חדשים (אף שלוועדות האיתור למנכ"לי כלל ביטוח וביטוח ישיר יש פונים רבים שמעוניינים בתפקיד).

וכאן אנו מגיעים להשפעה מפתיעה ומרכזית: שיאני השכר הם לא אלה שבראש הפירמידות, או אלה שצמודים להם, אלא מנהלים של החברות-הבנות בתוך הגופים הפיננסיים, לעתים בדרגים לא הכי בכירים, שנותרו עם אותם מנגנוני שכר נדיבים והפכו לשיאני השכר בסקטור הפיננסים, עם שכר גבוה הרבה יותר מזה של הבוסים שלה. הפערים בולטים בעיקר אצל מנהלי הפעילות של הבנקים בחו"ל ואצל מנהלי סוכנויות ביטוח שנמצאות בבעלות או בשליטת קבוצות ביטוח.

כך למשל, במקום הראשון ברשימת מקבלי השכר בבנקים, נמצא אבנר מנדלסון, מנכ"ל לאומי ארה"ב, עם שכר בעלות של קרוב ל-8 מיליון שקל - כמעט פי שלושה מזה של מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק-עמינח. בבנק הפועלים זוהי אורית לרר, מנכ"לית הפועלים שווייץ, שבולטת עם שכר בעלות של 5.78 מיליון שקל - יותר מכפול מזה של אריק פינטו, מנכ"ל הבנק. ואילו בדיסקונט נמצא במקום הראשון אורי לוין, לשעבר חבר הנהלת הבנק, שעבר אשתקד לנהל את דיסקונט ניו יורק, והצליח לשדרג משמעותית את שכרו.

בחברות הביטוח המצב הזה הוביל את איציק עוז, מייסד ומנכ"ל משותף בסוכנות הביטוח המצליחה אגם לידרים, להוביל את דירוג השכר בענף, כשלצדו רן גבעון, מסוכנות כהן גבעון - ושניהם מציגים שכר גבוה בהרבה מזה של המנכ"ל של הקבוצה האם שלהם, אייל לפידות מהפניקס.

 עשרת מקבלי השכר הגבוה בקבוצות הביטוח