הסיפור הזה חוזר על עצמו בכל שנה מחדש, רק שהפעם נראה שמישהו קצת הרחיק לכת. בנק ישראל מפרסם את הדוח השנתי שלו על מצב הכלכלה בישראל ערב פסח. זה דוח מקיף, מעמיק ומרוכז שמספק הערכת מצב אמינה ובדרך כלל מאוד מדויקת על ביצועי המשק, המדיניות הממשלתית, המערכת הפיננסית וגם הצצה לתופעות כלכליות אקטואליות כמו הרכישות באינטרנט או כשלי התחבורה.
העיתונאים (כולל הח"מ) שנדרשים לספק למערכותיהם כותרת קצרה וקליטה ממהרים לפתוח את הפרק האחרון בדוח, העוסק בשוק הדיור. תת-הפרק "מחיר למשתכן" (השנה הוא הופיע בתחתית עמוד 227) הוא מקור לא-אכזב.
הצלע השלישית במשחק הזה הוא שר האוצר משה כחלון, וגם הוא לא מאכזב את חובבי הכותרות. ביקורת על "מחיר למשתכן" גורמת לכחלון הממלכתי, המאופק, המרומז, להפוך לכחלון אחר. בוטה וישיר. הכלל הלא-רשמי אומר שמי שנוגע לכחלון ב"מחיר למשתכן" יקבל לפנים דברים שנאמרים עליו בחדרי חדרים ובלחש.
ההתקפה האישית הראשונה של כחלון על נגידת בנק ישראל קרנית פלוג באה בעקבות הביקורת על תוכנית "מחיר למשתכן" בדוח 2015. אז כחלון טען שפלוג טעתה ב-15 מיליארד שקל, כשקראה לו להעלות מסים ב-8 מיליארד שקל והוא דווקא הוריד ב-7. בבנק ישראל ניסו להפיק לקחים בעקבות האירוע ההוא. הפרק על התוכנית בדוח 2016 נסרק בקפדנות כדי לוודא שלא תהיה בו אף אמירה שיפוטית, רק עובדות יבשות. לקראת פרסום הדוח נשלחו מסרים מרגיעים ללשכת שר האוצר ש"הפעם הדוח יצא מצוין, לא תהיה לכם עבודה". אבל התקשורת פרסמה כמובן אחרת. באוצר טענו שבנק ישראל הונה אותם. הרדים אותם במתכוון. שפלוג עשתה לכחלון תרגיל כיפה אדומה. נו באמת.
אז מה יש לנו כאן? מצד אחד נגידת בנק ישראל ממלכתית, יבשה ועניינית שמנסה בכל כוחה לא להיגרר לעימות ולמחלוקת פוליטיים. מהצד השני שר אוצר סופר-פוליטי שמזהה מולו יריב חלש שמפריע לו לקדם מהלכים שהוא מאמין בהם. בתווך - תקשורת ששה אלי כותרת וחובבת קרבות אגרוף, גם אם הם חד-צדדיים.
פלוג שותקת מתוך הבנה שקרבות כאלה גורמים נזק לישראל בזירה הבינלאומית. עצמאות בנק ישראל היא קריטריון חשוב בדירוג האשראי של המדינה. פגיעה בה תזיק לא רק ליוקרה ולמוניטין אלא גם תעלה כסף, בדמות הריבית שהמדינה תידרש לשלם על חובותיה.
גם בצד השני, באוצר, היה פעם מי שהבין זאת. בימים שמיכל עבאדי הייתה חשבת כללית היה בשני הצדדים לפחות מבוגר אחראי אחד. לא מעט שריפות כובו אז לפני שפרצו החוצה. השנה עבאדי לא הייתה שם. אולי זו אחת הסיבות לכך שתגובת האוצר הרחיקה לכת.
להאשים את בנק ישראל שהביקורת שלו "מונעת על ידי אינטרסנטים" זו אמירה מופרכת, אבל למרבה הצער היא איננה מקרית. היא נובעת מתפיסת עולם צינית שאין בה קיום לביקורת מקצועית טהורה: זו תפיסת עולם שמחפשת מאחורי כל ביקורת - של שופטים, נגידים או עיתונאים - את הקונספירציה והאינטרס הזר. הגישה הזו מוכרת היטב לכל מי שמסקר את ענייני הבית ברחוב בלפור. חבל שגם כחלון הולך לשם.
האירוניה כאן היא שדוח בנק ישראל נראה מצוין מבחינת שר האוצר, למעט פרק הנדל"ן. בנק ישראל משבח את כחלון על תוכניות חברתיות כמו "משפחה נטו" ועל הגדלת ההוצאה הציבורית - וזה ממש לא מובן מאליו. הבנק עשה לא מעט הנחות בדוח שלו לשר האוצר. רק בקריאה בין השורות אפשר לגלות, למשל, שלממשלות הבאות תהיה בעיה קשה לממן את התוספת התקציבית של 12 מיליארד שקל לשנה - עלות תוכניות הנטו, הגדלת קצבאות הקשישים וכל היתר כשיגיעו להבשלה מלאה מתישהו לקראת 2021.
הביקורת על פלוג צריכה להיות על כך שהוציאה דוח צמחוני מדי, על כך שחסכה ביקורת מהממשלה, לא הצביעה בצורה מספיק מפורשת על הכשלים והמחדלים, לא הניפה דגלים אדומים במקומות שצריך להניף כאלה. רק כשכחלון יתחיל להתגעגע לפלוג, נדע שנגיד בנק ישראל הבא עושה עבודה טובה.
amiram-b@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
