"אני חרד שלנכדיי לא תהיה אותה ארץ ישראל כמו שהייתה לי"

תחילת שנות ה-50 נחת בקיבוץ רמת יוחנן סלב. היה זה הפסיכולוג הנודע ברונו בטלהיים מאוניברסיטת שיקגו שהגיע כדי לחקור את הילדים שגדלו בתנאים ייחודיים בעולם. ביקורו של בטלהיים תועד בסרט "ילדי החלום" וכן בספר באותו השם. אחד מכוכבי הסרט והספר היה ילד אשר לדעת בטלהיים הדגים היטב את היותם של ילדי הקיבוץ מנותקים מן המציאות. הוא כתב: "הילד הזה רוצה להיות גם טייס וגם מדען. הוא לא מבין שאי-אפשר לעשות את שני הדברים". הילד הזה הוא ד"ר קובי ריכטר, ממייסדי החברות אורבוטק ומדינול, שהיה גם טייס מהולל, גם חוקר ב-MIT, גם ממציא ואיש עסקים מצליח בשני תחומים שונים (מכונות לתהליך הייצור של שבבים ומכשור רפואי) וכעת הוא גם מוביל תנועה חברתית. בשנה האחרונה הוא משמש כיו"ר תנועת "דרכנו" שמטרתה לקבץ יחדיו את הרוב המתון בישראל (ראו הרחבה בהמשך). "המוטיבציה ברורה. אני חרד למצב שלנכדיי לא תהיה את אותה ארץ ישראל כמו שהייתה לי. ארץ ישראל כזאת כך שאני לא מקנא באף אדם במדינה אחרת בעולם".

את כל פעילותיו העסקיות הוא עושה כמעט ללא צנזורה עצמית, עם הרבה הערכה לעצמו, מדי פעם מסתכסך עם שותפיו, אך גם הולך דרך ארוכה עם שותפים אחרים. בעיקר עם יהודית, אשתו ושותפתו בחברת המכשור הרפואי מדינול, שהיא עיסוקו המסחרי העיקרי כיום. כשהוא נזכר היום בימים ההם ברמת יוחנן ובחלומות שאותו הילד חלם והגשים, הוא בעיקר משועשע. "בטלהיים הגיע עם דעה קדומה לגבי האופן שבו החינוך הקיבוצי משפיע על ילדים", הוא מספר בראיון מיוחד ל"גלובס". "הוא טען שנגדל להיות צייתנים ולא יצירתיים ולא שינה את דעתו גם כשפגש אותנו. הוא הגיע לקבוצה משום שנחמה, הפסיכולוגית בקיבוץ, הייתה סטודנטית שלו. אבא שלי, שהיה איש קשוח ומשימתי, היה צוחק ש'נחמה יוצרת פסיכופתים כדי שיהיה לה במי לטפל'. הוא אמר לנו ש'אם ילד מתחבא מתחת לשולחן ואומר שהוא עכבר, נחמה שואלת אותו איזה סוג עכבר הוא ונותנת לו גבינה. אני (האבא) אומר: ''תקבלו בעיטה מתחת לשולחן ותבינו שלהיות עכבר זה לא רק פריבילגיות'".

מה אתה חושב בדיעבד על הסביבה הקיבוצית שבה גדלת?

"אני מסכים עם הטענה של בטלהיים שחינוך שאיננו פלורליסטי הוא לא אופטימלי. כשהגעתי לצבא, אף אחד מחמשת החברים הכי טובים שלי לא היה קיבוצניק. מה שמשך אותי לאחרים היה העושר הפלורליסטי של מי שגדלו בסביבה של מבוגרים שלא כולם חשבו אותו הדבר. החנווני היה ימני והסנדלר היה שמאלני. זה כר להתפתחות יותר מאוזנת. אבל העובדה שהחינוך הקיבוצי יוצר אנשים מוגבלים? עם זה אני לא מסכים. הארץ מלאה בספרים ובסרטים על כמה רע היה הקיבוץ ואיזו אומללות הוא יצר. אני חושב שהקיבוץ הוא אחד הנכסים הגדולים בדרך שבה גדלתי. כל בני האדם, אלה שיוצאים מוצלחים וגם אלה שהם לא כל-כך מוצלחים, יודעים לומר כיצד הדרך שבה גדלו תרמה להצלחתם או למפלתם. בכך הקיבוץ לא שונה ממקום אחר".

לפני יותר משבוע נודע על אקזיט גדול שצפוי באורבוטק, החברה הראשונה שהקים, אם כי ריכטר עצמו מסרב לכנות את המכירה ל-KLA Tencor האמריקאית תמורת 3.4 מיליארד דולר בתואר "אקזיט". ריכטר שייסד את החברה, ידע להגדיל את החזקתו בזמן וכיום הוא דירקטור ובעל המניות הגדול ביותר שמחזיק ב-5.4% וצפוי לקבל בעסקה כ-180 מיליון דולר.

אורבוטק, שמפתחת טכנולוגיות לשימוש בתהליכי הייצור של מוצרי אלקטרוניקה מתקדמים, החלה את דרכה כחברת אורבוט שהוקמה ב-1983, וכמעט עשור לאחר מכן, ב-1992, התמזגה עם אופטרוטק וביחד הן הפכו לאורבוטק. ריכטר פרש אז מהחברה והקים מאוחר יותר יחד עם רעייתו יהודית את מדינול. "בתחילת הדרך שלנו באורבוט, KLA, שהייתה אז חברה הרבה יותר גדולה מאיתנו אבל עדיין קטנה, ניסתה לרכוש אותנו בנזיד עדשים. הם באו אלינו במין התנשאות של 'אם לא תמכרו לנו - לא תצליחו', וגם הגיעו לאופטרוטק עם הצעה דומה. תמיד כשחשבנו על מישהו שירצה לעשות עסקה, KLA הייתה אחת מהשמות שעלו. לכן כשהם באו זו לא הייתה הפתעה".

"אי-אפשר להגיד שזה אקזיט"

הראיון עם ריכטר נערך במשרדי מדינול בתל אביב, שם הוא חולק חדר עם יהודית המכהנת כמנכ"לית. הוא מתרעם על כך שהפך לפנים של העסקה: "יש לי כמות מניות שמתרגמת לכך וכך דולרים וזה מדבר אל הקוראים, אבל אין לי תרומה גדולה מזאת של שלושת שותפיי הטכנולוגיים להקמת אורבוט, ולנו אין תרומה גדולה יותר מיזמי אופטרוטק", הוא אומר ומספר איך הכול התחיל: "היינו ארבעה אנשי טכנולוגיה וצירפנו אלינו את אחי הבכור יוחאי שהוא איש תפעול. ארבעתנו מאפיינים חלק מהחוזקות של ההייטק הישראלי - שניים בתחום האלגוריתמיקה ושניים בתחום החומרה. אנשי האלגוריתמים היו פרופ' שמעון אולמן ואנוכי, שבאנו מקבוצת הראייה במעבדה לאינטליגנציה מלאכותית של MIT. שמעון היה שם פרופסור כשהגעתי לעשות שנה של פוסט-דוקטורט ושנתיים כפרופסור אורח. אנחנו מאופיינים בשני דברים: ראשית, היינו בחוד החנית של פיתוח אינטליגנציה מלאכותית. לא הייתה עוד קבוצה טובה כמו זאת של MIT.

"המאפיין השני שלנו הוא שגם שמעון וגם אני טייסים. יש איזה מיתוס שהשכיחות של טייסים ובוגרי 8200 בסטארט-אפים ישראלים יותר גדולה מחלקם באוכלוסייה. יש מי שטוען שזה משהו בידע שלהם, במוח. אני גורס אחרת: אנשי 8200 צוברים בזמן שירותם ניסיון אדיר והטכנולוגיה בתעשייה דומה לטכנולוגיה שבה עסקו. בהקשר של טייסים, אני טוען שאין להם שום הכשרה ספציפית. להיפך - יש להם חיסרון שהוא ביטחון עצמי מופרז. טייסים הם לוחמים בודדים בתוך בועה. קולות הקרב, הריח של הדם של מי שנפגע, לא מגיעים לקוקפיט. אתה מפתח ביטחון של 'לי זה לא יקרה', וביטחון עצמי גורם לאנשים לקחת את הסיכון, להאמין ש'אני יכול'. שני המייסדים האחרים הם אנשי החומרה עמי כספי ז"ל וצבי לפידות, שהיו מעורבים בבניית המחשב הראשון של מכון ויצמן. שניהם חתני פרס ביטחון ישראל בזכות פיתוח מערכת שליטה ממוחשבת ראשונה של חיל האוויר. יש לך כאן גם את התשתית וגם את האינפוט של ניסיון שנצבר בתעשייה ביטחונית אל תוך תעשייה אזרחית. אל ארבעתנו הצטרף אחי שהיה לו ניסיון בניהול תעשייה, ולימים הוא היה מנכ"ל משותף עם לפידות ואחרי זה מנכ"ל לבד. מאז הוא היו"ר".

במשך מספר שנים התחרתה אורבוט באופטרוטק, שהוקמה לפניה על-ידי "שלושה יזמים מרשימים: שלמה ברק שהיה פיזיקאי מבריק, ועמנואל בן-נון ואבנר קרפול שבאו עם ניסיון בתעשייה. התחרינו ראש בראש וחלקנו בינינו 100% מהשוק העולמי, בנתחים דומים. כתשנו אחד את השני, הורדנו מחירים, עד שהשכלנו לכבוש את גאוותנו והתאחדנו בחלקים שווים".

מאורבוט ואופטרוטק נולדה כאמור אורבוטק, וריכטר מספר כי "הציניים טענו שאופטרוטק תרמה רק את ה-ק' לאורבוטק, והציניים יותר טענו ש-ק' זה בשביל 'קטן'. אבל הם תרמו, ועד היום המדען הראשי בחברה הוא ד"ר אבי גרוס, 'רכש' מאופטרוטק".

מבין כל המייסדים, אתה היחיד שנשארת עם נתח המניות הגדול ביותר באורבוטק.

"הסיבה שיש לי את הנתח הזה לעומת אחי (5.4% מהמניות, לעומת 2.1% שמחזיק יוחאי - ש.ח.ו, ג.ו) היא שהתחלנו מאותו חלק שהלך והידלל, אבל איתרע מזלי שמדינול הצליחה וכשהייתי צריך לבנות בית לי ולילדים לא מימנתי את זה מתוך המניות של אורבוטק, ואילו יוחאי כן. לפני כמה שנים, כשהמניה הייתה בשפל, קניתי מניות במחיר של 10 דולרים. יותר מהכפלתי את החזקותיי, אבל הקרדיט שלי על הצלחת החברה לא גדל".

"אשמח להישאר קשור לאורבוטק"

ריכטר כאמור סבור שלא ניתן לכנות את העסקה הנוכחית 'אקזיט': "האקזיט של אורבוטק היה לפני 30 שנה כשהיא הפכה לחברה ציבורית בעת האיחוד עם אופטרוטק. מה שקורה עכשיו זה לא 5 יזמים שמוכרים רעיון. עבור המנהלים, אנשי הטכנולוגיה הנפלאים, העובדים - הדברים לא ישתנו - הם ימשיכו לעבוד ביבנה, אבל בעלי המניות ישתנו. גם היום, הרוב המכריע של המניות לא נמצא בידיים ישראליות ובטח שלא בידי המייסדים, ולכן האקזיט היה כבר מזמן.

"אורבוטק היא חברה שעובדת 35 שנה, שמרוויחה, שמייצאת ושיצרה בסיס כזה שאין שום סיבה לחשוב של-KLA יהיה יותר משתלם להפעיל אותה במקום אחר חוץ מאשר ביבנה. בעיניי, זו מכירה שמתלכדת עם מקסימום ערך שמוחזר למשק. אורבוטק היא חברה שהולכת לייצא השנה ביותר ממיליארד דולר, וב-2020 אני מקווה שזה יגדל ליותר מ-1.5 מיליארד דולר".

קרדיט גדול למצבה של אורבוטק היום ולעסקה עם KLA, נותן ריכטר לאשר לוי, מנכ"ל החברה מאז 2012. "אם מסתכלים על ביצועי המניה, מהיום שנכנס מנכ"ל מוכשר להפליא בשם אשר לוי, ערך החברה נבנה מאוד יפה". לוי, שהגיע לחברה לפני כ-28 שנה כאיש מכירות ועבד בצמוד לריכטר ("הוא יספר לכם עליי צ'יזבטים"), הוא לדברי ריכטר, "מנהל מאוד מוכשר, מאוד מסודר, ולמרות שהוא לא בא מהצד הטכנולוגי הוא אדם מאוד מעמיק. גם רני כהן, המנכ"ל שלפניו, היה איש טכנולוגי מוכשר להפליא, אבל הביצועים שלו בפועל היו פחות טובים".

כדוגמה לכישוריו של לוי מספר ריכטר על מקרה שנוגע לקשר שבין האחים המייסדים. ב-2014 הוחלט באורבוטק לרכוש את SPTS הבריטית תמורת 370 מיליון דולר, אך לפני הרכישה היו התלבטויות. "ליוחאי יש חלק מאוד מאוד גדול בהצלחה של החברה, בעיקר בעובדה שהוא לא נפל לכל מיני בורות שהיו בדרך", אומר ריכטר. "יוחאי הוא סקפטי כמו אבא שלנו. הוא מנהל מאוד זהיר, ואני לגמרי אחר. אני אדם שרואה את ההזדמנויות ואחי רואה את הסיכונים, אבל הוא לא פחות דעתן ממני. לכן כשהיה צריך להחליט על SPTS, אשר, שמכיר את קווי האופי האלה של שנינו, ידע שיוחאי מוכן להתווכח איתי ולפעמים גם לקבל את דעתי, ולכן הוא שיתף אותי בכל מקום שרצה. זה חלק מכישרונו של אשר כמנהל, והעובדה שאורבוטק הגיעה לאן שהגיעה ושהיא אטרקטיבית לעסקה - היא קרדיט שמגיע לאשר לא פחות משל כל יזם או טכנולוג".

אורבוטק היא חברה צומחת בשווקים גדולים. למה למכור עכשיו?

"ההערכה שלנו עבור בעלי המניות הייתה שזה מחיר שראוי לעשות בו עסקה. אנחנו משוכנעים שהכוונה להשאיר את אורבוטק כמותג ואת החברה ביבנה היא אמיתית ותקרה, ומשוכנעים שקצב הצמיחה של אורבוטק כחלק מ-KLA יהיה משמעותית גדול יותר מקצב הצמיחה שלה לבד. ברגע שיש מחויבות למותג ולתפעול - לעובד בקו הייצור, למנהל כוח האדם ולמנהל הפיתוח של מערכות בדיקה - החלפת בעלי המניות צריכה להיות שקופה.

"ברגע שאתה חושב שמדובר עבור בעלי המניות בעסקה שהיא נכונה, ראויה, ומציגה לחברה גידול - זה מספק את החובה החוקית של הדירקטוריון לאשר אותה, וגם תואם לרצונות שלנו שתהיה תעשייה מתפתחת בישראל מעבר לספירת הדולרים. אחרי הרכישה, ההנהלה והעובדים יישארו ואני יודע שהם מציעים לעובדים תנאים אטרקטיביים כדי שיישארו. אני אשמח להישאר קשור לאורבוטק אם הם ירצו, ואם לא - אשמח לפנות את הימים שהייתי יושב שם, לכאן (הכוונה למדינול - ש.ח.ו, ג.ו)".

"נתניהו מייצר בכוח דיכוטומיה"

את מסלול חייו משווה ריכטר למסלול שעשתה המדינה. "ב-20 השנים הראשונות של המדינה ושל חיי הייתי קיבוצניק, בתקופה שבה קיבוצים ומושבים יצרו את המדינה. 20 השנים הבאות הן שנות מערכת הביטחון שבהן שכנענו את עצמנו שאנחנו מסוגלים להגן על עצמנו מהאויבים מסביב. ב-67', לבד מטייסי חיל האוויר, כולם היו משוכנעים שהסיכויים שנאבד את המדינה יותר גדולים מהסיכויים שנשמר אותה. 20 השנים הבאות הן שנות ההייטק שלימדו שאנחנו מסוגלים לייצר תעשייה ושלא נסתמך על ההקצבות מארה"ב. ואת כל זה אני רואה היום תחת איום דמוקרטי קשה. האפשרות שלא תהיה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית היא מוחשית. אנחנו נמצאים תחת איום שהטקטיקה של הפרד ומשול קורעת את העם הזה לגזרים. נתניהו מייצר היום בכוח דיכוטומיה בארץ. ב-2015 הוא אמר שרק הוא יכול להביא מצביעים מזרחיים כי רק הוא יודע את מי הם שונאים. זאת הטקטיקה - לא את מי אוהבים, אלא לשסות במי ששונאים".

על הרקע הזה, מספר ריכטר, "אמרתי, אוקיי, הגיע הזמן לעשות משהו שיחזיר הנה ממשלה מתונה. הלוגו של דרכנו הוא 'הרוב המתון מתעורר'. 70% מהאזרחים מעדיפים פתרון של שתי מדינות רק כי זה יאפשר מדינה יהודית; ומתוכם, שליש ממצביעי הליכוד שחלקם הצביע לליכוד כי האמינו שגם נתניהו מאמין בזה בעקבות נאום בר-אילן - רובם מאוכזבים. חלק אחר מהם הצביע ליכוד ב-2015 אחרי שב-2006 הצביע לקדימה וב-2015 לא מצא מישהו שהוא יוכל לבטוח בו שיילך על הפתרון של שתי מדינות מבלי להקריב את הביטחון. אנחנו גם רואים בסקרים ש-85% תומכים בהיפרדות בקווי 67' עם תיקונים קלים. הפער של ה-15% שבין לבין - שתומכים בהיפרדות אבל לא בשתי מדינות - נשאלים מה הם חושבים שיקרה אחרי היפרדות, ועונים: מדינה פלסטינית. אז למה לזה כן ולזה לא? יש כאלה שהסיבה שלהם רציונלית פשטנית ולדבריהם לשתי מדינות צריך פרטנר ולהיפרדות לא. חלק אחר מהם אומרים דבר יותר מעניין: 'כששאלת על שתי מדינות חשבתי שאתה אוהב ערבים, כששאלת על היפרדות הבנתי שזה בשבילנו'. הזהות וההחלטה היא לא רציונלית אלא גם אמוציונלית.

במשאל גדול מסוף 2017, לשאלה אם מעדיפים שתי מדינות או מדינה דו-לאומית - 70% השיבו שתי מדינות. לשאלה עוקבת - האם תומכי שתי המדינות הם רוב או מיעוט - 80% העריכו שמיעוט. מכאן הצורך שלנו להעיר את הרוב המתון: חבר'ה, אתם לא מיעוט אלא רוב, תפסיקו לפעול מתוך ייאוש ותתחילו לפעול מידיעה שאתם רוב. לנסות לייצר מצב שאנשים מבינים שהשותף העדיף למתון ימני הוא מתון שמאלני ולא קיצון ימני, זו האג'נדה של דרכנו".

איך אתה מגדיר קיצוניות שמאלנית?

"קיצוניות כזו מבחינתי קיימת בבל"ד למשל, לעומת חלקים גדולים מהאזרחים הערבים שהם מתונים. קיצוניות ברמה מפלגתית היא הקצה יותר קשה ואידאולוגי של מרצ. קיצוניות זה אנשים כמו גדעון לוי שהוויכוחים המרים שלי איתו מתחילים מהגדרת המטרה - ואז מסתבר שיש לנו מטרה זהה - ואחר כך אני אומר 'תראה לי איך המאמר שלך מהיום מקדם אותך במילימטר למטרה הזאת' והוא לא יכול להראות, כי הוא מדבר רק לאנשים שחושבים כמוהו. אני אומר לו העמדה שלך היא 'אמרתי לכם' ליום שניכשל, ואני לא מעוניין להיכשל". לעומת זאת, מתינות - בהגדרה של ריכטר - היא "כל מי שרוצה ומוכן לדבר ולהקשיב עם מי שחושב אחרת כדי לחפש את אזורי החפיפה".

תנאי נוסף של ריכטר להצטרפות ל"דרכנו" היה לקבל הוכחה שרוב התרומות יגיעו מישראלים. "התנועה ממונה על-ידי נדבן יהודי אמריקאי - ולזה אני לא מוכן. בזה אני לא שונה מנתניהו - הוא בכיס של נדבן שחושב כמוהו ואני אהיה בכיס של נדבן שחושב כמוני? אמרתי שאני רוצה לבסס חצי מהתקציב לפחות על תרומות של ישראלים. אמרו לי שישראלים תורמים מעט, בטח שלא לארגונים פוליטיים.הבטחתי לנסות וגייסתי 10 מיליון שקל מישראלים. נכון שלי קל יותר לגייס כי אני אומר 'נתתי מיליון, תן גם', ואני לא מאכער שגוזר 10%. כשהתנאים בשלו בעיניו, הוא הצטרף לתנועה והחל לקיים חוגי בית.

למה לא להיכנס לפוליטיקה הממוסדת ולהקים מפלגה?

"משני טעמים: אחד, אני חושב שמה שאנחנו צריכים לעשות זה לשנות את מפת הזהויות ממפה של שמאל-ימין למתונים-קיצונים. אנחנו תנועה שורשית, היחידה בארץ, יש לנו 270 אלף אנשים שהצטרפו והם מרוכזים סביב אג'נדה ולא סביב מפלגה. היינו רוצים שהם יהפכו לכוח אלקטורלי ויצביעו למפלגות שמקיימות את האג'נדה של מדינה יהודית ודמוקרטית עם רוב יהודי לדורות; חתירה להסכם שיאפשר הפרדה לקווי 67'; מלחמה בהסתה; וסולידריות כלכלית שתאפשר לחלק את העוגה בצורה יותר שווה - לא קפיטליזם חזירי ולא קומוניזם. בהקשר הזה, שלי יחימוביץ' היא קיצונית בעיניי, בעוד שמדינית היא שמאל מתון. בכל דבר אני מחפש את האמצע. סיבה נוספת למה לא להקים מפלגה היא שאני חושב שיש פיצול גדול מספיק ולא צריך להוסיף עוד אגו אחד. כל הזמן מגיעים לפה מנהיגים שמציעים לי להיות מספר 2 שלהם. אני אומר להם 'חבר'ה, שנייה, אחרי שתקימו ממשלה, אם תרצו אני אבוא, אבל אל תבלבלו את המוח. תחתמו אחד עם השני שאתם ממליצים לנשיא על מי שתצא הגדולה מביניכם'".

ייתכן שתחברו בעתיד למפלגה קיימת?

"יכול להיות. לא כרגע. הרבה מחבריי חושבים שאני 'משחק בקקה', ששום דבר לא יקרה עד שאכניס את הידיים ברפש הפוליטי. אני חושב שזאת טעות. אני חושב שזה בעל ערך גדול, השאלה מתי ואיך מתרגמים אותו לנכס אלקטורלי. אם הבחירות ייערכו לפני שיוגש כתב אישום נגד נתניהו, יש סיכוי גדול שלא נצליח לשנות את המפה. אם כתב אישום יקרה לפני בחירות - ואני מקווה שזה מה שמסתמן - יש סיכוי שזה יעזור לשנות את המצב כבר בבחירות הקרובות. לפני שאני 'מחזיר ציוד' אני רוצה להיות במצב שבו אני אגיד אחד משניים: או שהצלחתי לשפר את המדינה כדי שלנכדיי יהיה סיכוי ליהנות בה כמוני, או שהפסדתי אבל עשיתי את המקסימום. זה לא מצב טבעי בשבילי להתפשר עם עמדת מפסיד. עם זאת, בשטח שבו אני פועל ב-30 שנה האחרונות, אם אני ווינר או לא - תלוי בי. אם אצליח לתרום לשינוי ההוויה הפוליטית - לא תלוי רק בי".

אמרת שאם יקראו לך להיות שר בממשלה תבוא, ובעבר דיברת על עצמך בתפקיד שר החינוך. למה דווקא התיק הזה?

"כי שר החינוך נוגע בכולם. אני חושב שהחינוך הנכון הוא התנאי שנמשיך להיות אומה של יזמים ויזמות, ושהזיהוי החד-ערכי שצריך ללמוד לצורך זה מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית הוא לא נכון. אני מעריך יזמים כמו אפי ארזי (מייסד ואמנון שעשוע (מייסד סאיטקס ומייסד מובילאיי בהתאמה - ש.ח.ו, ג.ו). אני מעריך אנשים כאלה. אבל אנשים שאני מעריץ הם מהתחום של בטהובן, עגנון, גרוסמן וגבריאלה אביגור-רותם. למה? על הקסם ששעשוע וארזי עושים אני אומר 'למה לא חשבתי על זה קודם' אבל מבין מה הם עשו. את הקסם של גרוסמן או את המשפטים שמציתים לך את הלב של גבריאלה אביגור-רותם - מי היה יכול ליצור קסם כזה? אני לא יכול לכתוב את מה שגרוסמן כותב, אבל ההשראה שיצירה של גרוסמן נותנת לי להמציא משהו קטן או לתת פתרון לבעיה קטנה - אני רוצה לשמר. לכן חשובים לי החינוך של מדעי הרוח, שהם לא מדעים אלא הגות.

"כשיושבים כמו תפוח אדמה מול הטלוויזיה, יש בראש סיפור אוטומטי. הייתי רוצה לשמר את ההרגל הזה של קריאה. אני תולעת ספרים. יש לי באייפד 1,500 ספרים שקראתי ו-25 שעוד אקרא. אני חושב שזה חשוב. אנשים שיוצרים את היצירות הללו הם קוסמים בעיניי".

על הזוגיות עם יהודית: "לעבוד ביחד זה יזמות: זה סיכון אדיר שיש לו גם סיכוי אדיר. לי וליהודית זה עבד. אנחנו משלימים אחד את השנייה"

איך מנהלים חברה ביחד?

"לדבר הזה יש יתרון מובהק וחיסרון מובהק. היתרון - רוב הזוגות שהם דו-קרייריסטים חיים יחד חלק זניח מהיום. לא זאת בלבד, האינטרסים שהם לא חולקים מתנגשים זה בזה ובאינטרס המשותף שלהם: 'רק אני עם הילדים, יש לי פרויקט בעבודה' וכדומה. המצב שלנו הוא שלאורך 25 שנה יש לנו זהות אינטרסים 24/7. זה reward אדיר. לא צריך להשוות מה יותר חשוב, המטרות שלי או שלך, כי המטרות זהות. החיסרון המובהק הוא כאשר אנשים שהם לא חותמות גומי אלא דעתניים - ויזמים הם כאלה בדרך כלל - הרבה פעמים יש ביניהם חילוקי דעות בבית ובעבודה. לזוג נורמלי, כשחילוקי הדעות בבית מתחדדים העבודה היא המפלט; וכשיש בעיה בעבודה - הבית הוא המפלט. כאן אין את זה. אם נוצר מתח בעבודה הוא זולג הביתה - ולהיפך.

"עכשיו, האיזון בין חיסרון מובהק ליתרון מובהק הוא אינדיבידואלי ותלוי באנשים ובסגנונות שלהם. לפעמים שואלים אותי אם כדאי לעבוד יחד. אז אני לא ממליץ - לא שלא ולא שכן. אתם צריכים להחליט ויש בזה סיכון וסיכוי. למעשה, זאת יזמות: זה סיכון אדיר שיש לו גם סיכוי אדיר.

"אז איך עושים את זה? אצלנו העובדה שהיתרון התגבר מאוד על החיסרון היא שאנחנו במידה רבה משלימים אחד את השנייה ובאים משני עולמות שונים: יהודית מהעולם העסקי ואני מהצד הטכנולוגי ולכן מישורי החיכוך יותר מוגבלים. אולי זה הסוד. אצלנו זה עבד. אנחנו חולקים חדר, תמיד ישבנו באותו חדר. עשינו חדר ישיבות כדי שנוכל להפריד כשמישהו צריך לשבת עם אחרים".

ועכשיו גם הבן שלכם הוא חלק מהמשוואה.

"הבן שלנו הוא תוספת יוצאת דופן לכישרון ולכושר שיש בחברה הזאת, והוא מנהל את החברות האחיות. אבל יש פה גם הפרת איזון מסוימת: הוא יותר דומה לי. אז במקום שנהיה אחד לאחד, אנחנו יותר 'כבדים' בצד שלי. גם כאן יש יתרון כי הוא במידה רבה מחליף את הפונקציות שלי בחברה - מו"פ, פיתוח קליני ורגולציה, איכות. לפני עשר שנים הסתובבתי כמו עכבר ולא היה קרדיולוג התערבותי בעולם שלא הכיר אותי. היום אני כמעט לא עושה את זה ויורם הוא העכבר המורעל".

הוא מיועד להחליף אותך בעתיד?

"יהיה לו לפחות תפקיד דומה לשלי. האם בעתיד תהיה עדיין חלוקת סמכויות? אני לא יודע להגיד לך. אני מקדיש יותר ויותר זמן מחוץ לחברה".

על הברוניצקים: "הם המודל לאנשים שמסוגלים להוביל חברה מבלי שהדבר יקצר את חיי הנישואים שלהם"

חברה ותיקה בדירקטוריון אורבוטק היא יהודית (דיתה) ברוניצקי, כלת פרס ישראל לתעשייה לצד בעלה, יהודה ברוניצקי.

"הם חלק מסיפור הבנייה של אורבוטק. כשהחלטנו להקים את החברה לא ספרו אותי או את שותפיי. הייתי קונה אז פלאפל בהקפה ומשלם בסוף החודש. כשחיפשנו את הכסף להקים את הדבר הזה נפגשנו עם יהודה ואחר כך גם עם דיתה. יהודה נתן לנו את המימון הראשוני בהלוואת בעלים, אני לא זוכר להגיד כמה, אבל מספיק כדי לממן את ההתחלה. הם גם נתנו לנו תמיכה בשווה-כסף כי בשנים הראשונות חיינו בתוך החצר של אורמת במבנים טרומיים. לימים שאלתי את יהודה, שהוא ידיד יקר, 'מה עבר לך בראש? באו ארבעה ליצנים לבקש כסף על מכונה שתהפוך את עולם האלקטרוניקה ונתת להם?'; יהודה, עם החיוך הצנוע והילדותי שלו, אמר: 'לא הבנתי שום דבר'; שאלתי: 'אז למה?'; והוא ענה: 'אתם באתם, עשיתם לי הצגות, היה לי ברור שיש פה צוות מנצח. צוות כזה, גם אם זה לא יצליח - יעשה משהו אחר'.

"היום כשאני ספונסר לאחרים אני נזכר תמיד ביהודה ומנסה לנהוג כמו שאני חושב שהוא היה נוהג. הנדיבות שבה נתן את זמנו וחלק את ניסיונו, הסלחנות כשדברים לא הלכו לפי התכנון, ודיתה יחד איתו - היא יוצאת דופן והיא חלק לא מבוטל מהצלחתנו. דיתה היא בעלת ניסיון אדיר בצד הכספי של ניהול חברות, אדם מאוד זהיר, והתועלת שלה בדירקטוריון מצוינת. עבורנו - עבור יהודית ועבורי - הם כמעט המודל היחיד לאנשים שמסוגלים להוביל יחד חברה מבלי שהדבר יקצר את חיי הנישואים שלהם בצורה קריטית".

על מדינול: "אם הסטנט הנוסף שלנו שהוא חדשני ופורץ דרך יגיע לשוק ולא יהיו הפתעות - נוכל שוב לשלוט בנתח השוק"

את אורבוטק עזב ריכטר כבר לפני יותר משני עשורים. מאז השקיע את רוב זמנו בחברה אחרת שייסד - מדינול, אחד מחברות המכשור הרפואי המצליחות בישראל - גם אם הדרך להצלחה הזו הייתה עקלקלה. "עזבתי את אורבוטק בין היתר משום שהעבודה מול הלקוחות פחות התאימה לאופי שלי. מי שמבין במה שהוא עוסק בו, שיש לו מחשבה מקורית ושהוא חושב שהוא אולי שווה משהו, לא יכול לתת ללקוח תחושה שהוא תמיד צודק - בעיקר כי הוא לרוב טועה. כשאורבוטק מוזגה, אמרתי לעצמי שבפרק הבא אפנה לצרכן שלא מבין בתחום שבו פועלת החברה ואמכור לו מערכת שאינה דורשת שירות. סוג של שגר ושכח. חשבתי ללכת לכיוון של אוכל, צעצועים, בידור, אבל מה שידעתי לעשות זה רפואה".

לאחר כעשור שבו הקפידה מדינול שלא להיחשף, ריכטר מגלה היום פרטים נוספים בנוגע לסיפור התביעה המפורסם נגד חברת בוסטון סיינטיפיק. וכך זה התחיל: מדינול, שהייתה מחלוצות תחום הסטנטים, שיווקה אותם על-ידי בוסטון סיינטיפיק. לשתי החברות היה גם פרויקט פיתוח משותף לסטנט חדש, כאשר מדינול אחראית על הסטנט עצמו ובוסטון על מערכת ההולכה. עם זאת, במקביל לשותפות, בוסטון פיתחה בסתר סטנטים במה שכונה על-ידה "פרויקט עצמאות". כאשר היא הפסיקה את הפעילות מול מדינול, זו נותרה ללא בשורה בתחום הסטנטים שכן לא הייתה לה מערכת הולכה, ובוסטון, לטענתה, ייצרה סטנטים דומים מאוד לשלה. מדינול החליטה לתבוע אותה בתביעה שנראתה אז בלתי אפשרית ונמשכה לאורך חמש שנים. בסופו של דבר, החברה הקטנה מישראל זכתה בפיצוי מדהים של 750 מיליון דולר, כאשר עלות המשפט עבור מדינול הוערכה ב-50 מיליון דולר.

ריכטר חושף היום כי תבע לאורך השנים לא רק את בוסטון סיינטיפיק, אלא את כל יצרניות הסטנטים הגדולות למעט מדטרוניק, אשר להם, הוא מוכן להודות, יש סטנט עצמאי באמת שאינו נסמך בשום צורה על הפטנטים המקוריים של מדינול. "מדטרוניק תבעו אותנו, אבל הפסידו".

הסכומים שקיבל מהתביעות היו נמוכים מהסכום האגדי ששילמה בוסטון סיינטיפיק, אולם גם הם ריפדו יפה את קופתה של מדינול. ריכטר מאמין עד היום שלו מדינול הייתה ממשיכה למכור את הסטנט שלה, ייתכן שהיא הייתה מרוויחה לא פחות, אם לא יותר, ממה שהרוויחה מהסכם הפשרה עם בוסטון. במקום זאת היא לקחה את הכסף והשקיעה אותו בחזרה בפיתוח סטנט חדש מצופה תרופה. "במשך עשור מאז המשפט החברה הוציאה יותר ממה שהכניסה. הרבה שנים נשאנו על הגב את העובדה שהיה לנו שותף שברח רגע לפני השוק. אם זו הייתה חברה בורסאית ולא אנחנו, היא בוודאי הייתה נסגרת. גם אני לא בעד לייצר מוצר לא רווחי לנצח נצחים, אבל היו לנו מספיק הכנסות מבוסטון ומהתקופה שנחשבנו למספר 1 בשוק כדי להשקיע בעתיד של החברה בסבלנות".

גם מאז סיום המשפט הדרך לא הייתה פשוטה, וריכטר חושף כעת חלק מהסיפור לראשונה. "לאחר שבוסטון ביטלו את השותפות, נותרנו למעשה ללא שותף שישווק את הסטנטים החדשים שלנו, מצופי התרופה, וייצר את מערכת ההולכה. נדרשו לנו שנתיים כדי למצוא שותף חדש, חברה בשם Gore, אולם שיתוף הפעולה הזה לא עבד. אז התחלנו שוב מחדש, בפעם השלישית. הפעם פיתחנו סטנט עם חברת קורדיס מקבוצת ג'ונסון אנד ג'ונסון, אבל שוב השותפות עשתה לנו בעיות כשג'ונסון החליטו לצאת מן השוק.

"המשכנו לשווק את המוצר לבד, ובינתיים קורדיס נרכשה על-ידי קרדינל, וזה השותף שלנו למוצר החדש - קורדיס קרדינל. זה השותף הרביעי שלנו למוצר הזה, וסוף-סוף לפני מספר חודשים הגענו לשוק".

לא איחרתם להגיע לשוק הסטנטים מצופי התרופה? תוכלו לכבוש נתח משמעותי?

"נראה כרגע כי נוכל לחלוק את השוק עם שלוש החברות המובילות - בוסטון סיינטיפיק, מדטרוניק ואבוט. כן, זה נכון שהשוק כבר קרוב יותר להיות שוק קומודיטי ושנשחקה מעט הפרמיה על חדשנות, אבל עדיין יש מה להרוויח ובינתיים אנחנו מייצרים סטנט נוסף, חדשני ופורץ דרך".

באיזה מובן הפיתוח חדשני?

"אי-אפשר בינתיים לחשוף. אנסה לתת לכן רמז. נכון ששוק הסטנטים רעש וגעש לפני כמה שנים כשהושק הסטנט המתכלה של אבוט? ונכון שהסיפור הסתיים בקול ענות חולשה? אז הסטנט החדש שלנו יעשה את מה שאמור היה לעשות הסטנט המתכלה, למרות שאיננו מתכלה, ובלי החסרונות של סטנט מתכלה. אם המוצר הזה באמת יגיע לשוק ולא יהיו הפתעות - אז אנחנו נגיע שוב לנתח שוק שולט".

מתי הוא עשוי להגיע לשוק?

"תוך 3-4 שנים. הסטנט כבר קיים, עומד בציפיות ברמה הטכנולוגית וכבר הושתל בהצלחה בבעלי חיים".

על הסכסוך עם רשות המסים: "התועלת שלנו למשק היא מסים עקיפים של 4 מיליארד שקל"

הפעם האחרונה שבה מדינול רשמה כותרות של ממש לא הייתה עם השקת הסטנט המצופה שלה, אלא בעקבות סכסוך מול רשות המסים. הריכטרים לא רצו לשלם על אותו פיצוי מס, שכן ראו בו חלק מההכנסות של מפעל ייצור מאושר - מה שמזכה אותם בפטור ממס לפי חוק עידוד השקעות הון. מנגד, רשות המסים ראתה בפיצוי רווח הוני ודרשה מס של כ-30%. בסופו של דבר הושגה פשרה והחברה שילמה למדינה סכום שנאמד במיליוני דולרים.

בעיני ריכטר ההתייחסות לפיצוי מבוסטון כחלק מפעילות המפעל המאושר לא הייתה סתם התחכמות, לראיה - רוב הפיצוי הושקע מחדש במדינול ובחברות האחיות שלה. "שילמנו המון מסים במדינול בעשור האחרון. שילמנו מס ישיר של יותר ממיליארד שקל לאורך השנים, אבל התועלת למשק היא מסים עקיפים בהיקף של 4 מיליארד משום שאנחנו קונים בכל שנה מוצרים ושירותים בכ-50 מיליון שקל מחברות ישראליות, משלמים ארנונה, חשמל ומים. בנוסף, יש לנו 350 עובדים במדינול שמשלמים מסים, והשקענו בסטארט-אפים ישראלים סכום של לפחות 500 מיליון שקל. כך שגם העובדים של החברות הללו משלמים מסים וגם החברות ישלמו אם יצליחו".

קובי ריכטר / תעודת זהות

■ גיל: 72, יליד קיבוץ רמת יוחנן
■ מקום מגורים: ארסוף
■ מצב משפחתי: נשוי 3
■ תפקידים: יו"ר ומנהל טכנולוגי - מדינול; דירקטור - אורבוטק, ארינטה; יו"ר הוועד המנהל - תנועת "דרכנו"
■ תפקידים קודמים: טייס קרב, מפקד טייסת, ראש מחלקת אמצעי לחימה בחיל האוויר, מנהל קרן ההון סיכון מרתון
■ השכלה: דוקטורט בפיזיולוגיה ופרמקולוגיה מאוניברסיטת ת"א, לשעבר פרופ' אורח במעבדה לאינטליגנציה מלאכותית של MIT

אורבוטק / תעודת זהות

■ שנת הקמה: 1983
■ תחום פעילות: מפתחת טכנולוגיות לשימוש בתהליכי הייצור של מוצרי אלקטרוניקה מתקדמים
■ מנכ"ל: אשר לוי
■ מספר עובדים: 2,634 מתוכם כ-750 ביבנה
■ שווי שוק לפני העסקה: 2.9 מיליארד דולר