מחירי הדירות עלו או ירדו? לא כדאי לריב עם שר האוצר

הנה סוד כמוס שלא שמעתם עד עכשיו: כמה ימים לאחר שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דיווחה על ירידת מחירי הדירות בארבעת החודשים האחרונים של 2017 (ירידה של 2% ברבעון, עלייה של 1.2% בסיכום שנתי), סיימו במכון גזית גלוב שבמרכז הבינתחומי את חישובי מדד מחירי הדיור המורכב שלהם, שגילה שמחירי הדירות דווקא המשיכו לעלות. לפי "מדד קייס שילר הישראלי" שמפרסם המכון, הבוחן אך ורק מכירות חוזרות של דירות (בדומה למתודולוגיה של המדד האמריקאי המפורסם), עליית מחירי הדירות ברמה הארצית הסתכמה בעלייה צנועה של 0.32% ברבעון האחרון ובעלייה כוללת של 2.53% בסיכום שנתי.

אז למה לא קראתם על זה אף מילה (גם לא כאן)? איך יכול להיות שבזמן ששר האוצר ואוהדיו חוזרים וטוענים ללא הרף שהתקשורת/הכלכלנים/בנק ישראל משמשים שופר לקבלנים וליתר האינטרסנטיים המעוניינים אך ורק בהמשך העליות בשוק הנדל"ן, דווקא נתונים על המשך העליות התאדו כלא היו?

התשובה היא שכנראה די מצליח לשר האוצר משה כחלון. לא עם שינוי המגמה בשוק הדיור, שעדיין אינו מובהק דיו ולפי שעה מדובר בעיקר במלחמה פסיכולוגית ובניסיונות לייצר נבואה שתגשים את עצמה, אלא עם ההפחדות וההתקפות החריפות כנגד כל מי שרק מעז לבקר ולערער על הצלחת צעדי האוצר. כמה אפשר לשמוע שאתם אינטרסנטים? כמה אפשר להצטדק ולנסות להוכיח שאין לכם אחות או אח קבלן?

אז בבינתחומי הבליעו את הנתונים עמוק בתוך הניוזלטר הרבעוני, וגם כלי התקשורת העדיפו לעבור הלאה ולא להמשיך להתעמת עם השר.

ורק בסוף השבוע הבנו כמה זה מפחיד ומסוכן. השמאי הממשלתי כבר לא מעז לבקר את משרד האוצר, לאחר שהשמאי הקודם "חטף" על פרסום מדד מחירי דירות שלא מצא חן בעיני השר. הלמ"ס עוד העזה לדווח בחודש האחרון שהיצע הדירות ביוזמה פרטית מסתכם ב-23 אלף דירות בלבד (ושהוא גם מצטמצם ב-5% כל חודש), זאת לאחר שכחלון העריך בכנסת שיש 50 אלף דירות לא מכורות, ומיד נשלחה תגובה נזעמת מהאוצר ש"נתוני מכירת דירות כפי שדווחו על ידי הלמ"ס אינם תואמים את הנתונים המינהליים".

וכמובן השיא היה בשבוע שעבר, לאחר שבנק ישראל פרסם את הדוח השנתי שכלל ביקורת מעודנת (יחסית) על צעדי הנדל"ן של האוצר, ומיד נענה בתגובה כי הצלחת משרד האוצר הגיעה "למרות הקשיים והמכשולים שהערים בנק ישראל, שממשיך לצערנו הרב לנהוג במדיניות כלכלית שמשרתת בעיקר את האינטרסנטים".

אז נכון שכחלון חוטף על הטונים הללו לא מעט, אבל זו אסטרטגיה לא רעה. תהיו בטוחים שנגיד בנק ישראל הבא (וכל כלכלן שרואה עצמו מועמד) יעדיף להחביא את הביקורת עמוק במגירה. כולם רוצים להיות חברים של שר האוצר.