מצוקת הדיור במגזר החרדי גדולה להערכת רבים אף מזו של כלל הציבור בישראל. השאלה החשובה היא האם עיר חדשה בנגב בכלל תמשוך אליה את הציבור החרדי והאם היא תהיה חלופה אטרקטיבית אמיתית.
"המהלך אינו הוכחה לדאגה של המדינה לציבור החרדי, כי אם להיפך - זה עלבון", אמר בזמנו ל"גלובס" חבר הכנסת (יהדות התורה) וראש עיריית בני ברק לשעבר, יעקב אשר. "לו טובת הציבור החרדי הייתה עומדת לנגד העיניים, היו מקדמים פתרונות דיור שיעודדו ויאפשרו לחרדים להתפרנס, לגור בתנאים נוחים, להתערב ולהיות חלק אינטגרלי בחיי החברה הישראלית".
לדברי ד"ר לי כהנר ממכללת אורנים ומהמכון הישראלי לדמוקרטיה, חוקרת החברה החרדית: "לחיים בנפרד בערים חרדיות הומוגניות ונבדלות יש יתרון במענה לרצון לחיות ליד הדומה לי והאפשרות להפוך לחברת רוב בתוך המרחב הנבדל - ובכך להימנע למשל מהטרדות ומאפליה. אולם המבנה של הערים החרדיות ההומוגניות יוצר מובלעות סגורות ומסוגרות, שתכליתן הכלה אך ורק של האוכלוסייה החרדית. מבנה זה מפחית את המפגש היום יומי בין האוכלוסייה החרדית לאוכלוסיות אחרות ונוצר תהליך מרחבי המחזק את הסגירות הנבדלות וההתרחקות של האוכלוסייה החרדית כלפי המדינה".
כהנר מעלה סוגיה חשובה נוספת: ההפרדה בין ספרדים לאשכנזים בערים החרדיות. היא מציינת כי "שימור השוליות האתנית בין ספרדים לאשכנזים במרחב הערים החרדיות יוצרת 'סגרצגציה כפולה'. חשוב להדגיש שתהליכים אלו עומדים בסתירה לתהליכי השינוי המאפיינים את החברה החרדית בישראל בעשורים האחרונים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
