יותר ממחצית ממדינות העולם חוסמות נשים ממישרות מסוימות

ביותר ממחצית הכלכלות בעולם קובעי המדיניות עדיין לא נקטו את הצעד הנדרש לסגירת הפער בין הכנסות הגברים להכנסות הנשים: חקיקה שתאפשר לנשים לבצע את אותן העבודות שמבצעים הגברים.

"אני לא מבינה מדוע ב-2018 יש 104 מדינות שבהן קיימות מגבלות תעסוקה לנשים", אמרה שרה איקבאל, מנהלת פרויקט "נשים, עסקים והחוק" בבנק העולמי, שמפרסם דוח שנתי על הסביבה המשפטית של תעסוקת נשים ב-189 כלכלות.

ב-18 מדינות מתיר החוק לבעל למנוע מאשתו לצאת בכלל לעבודה. במדינות רבות נאסר על נשים לעבוד במספר רב של מגזרים שמתאפיינים בשכר גבוה, כמו ייצור, ועקב כך קיים פער גדול מאוד בין הכנסות הגברים להכנסות הנשים.

במדינות רבות אין הגנה משפטית שמקילה על נשים עובדות. ב-59 מדינות אין חוקים נגד הטרדה מינית. ב-36 מדינות אין חוקים נגד אלימות במשפחה, וב-117 מדינות אין שום חוק שמונע מנושים לבצע אפליה מגדרית.

 הגנות משפטיות

הדוח שפרסם הבנק העולמי השנה מכיל לראשונה דירוג שמבוסס על מספר החוקים המאפשרים לנשים להשיג מקום עבודה, ליהנות מנכסים, לפנות לבית המשפט, לבנות קו אשראי ולהשיג גישה למוסדות (להגיש בקשה להנפקת דרכון ותעודת זהות, לחתום על חוזים, לרשום עסקים או לפתוח חשבון בנק), וכן חוקים שמספקים תמריצים לעבודת נשים ומגינים על נשים מפני אלימות.

הדוח מדרג את מידת השוויון בפני החוק באמצעות השוואת הפער בין שכר הגברים לשכר הנשים, או הפער בין השתתפות גברים ונשים בשוק העבודה. מהדירוג עולה שככל שהממשלות מרחיבות את ההגנה המשפטית לנשים כך מתכווץ הפער בין שכר הגברים לשכר הנשים, וכן הפער בין מספר הגברים והנשים שמצטרפים לכוח העבודה.

הבנק העולמי ציין כי בריטניה, ניו זילנד וספרד מצטיינות בכל הקטגוריות. גם קנדה ואוסטרליה רשמו ביצועים טובים בכל הקטגוריות. המדינות שרשמו את הביצועים הגרועים ביותר הן מדינות מזרח תיכוניות וצפון אפריקאיות, וביניהן סעודיה, איראן, סודאן, קטאר, סוריה ותימן. בכל המדינות האלה, למעט סוריה, נדרשות הנשים לציית לבעליהן מתוקף החוק. בכל שש המדינות אסור לנשים לנסוע אל מחוץ לביתן, או לבחור את מקום מגוריהן בדומה לגברים.

הדוח מדגיש כי חמש המדינות המבצעות את מספר הרפורמות הרב ביותר הן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קניה, טנזניה, זמביה ועיראק.

מדינות עשירות קיבלו דירוג גבוה יותר ממדינות עניות במרבית הקטגוריות בדוח. אחת היוצאות מהכלל היא ארה"ב בקטגוריית "השגת מקום עבודה". קטגוריה זו כוללת חוקים שמעניקים לנשים חופשת לידה בתשלום וכן חופשת לידה כללית לגברים, כך שנשים אינן נתפסות כנטל מיוחד במקום העבודה, וכן בודקת אם הורים יכולים לעבוד שעות גמישות, ואם גברים ונשים יכולים לעבוד באותם התחומים.

על אף שממשלת ארה"ב אינה מגבילה העסקת נשים במקצועות כלשהם, היא זכתה לדירוג נמוך במיוחד בגין מדיניות החופשות שלה. ארה"ב היא אחת מקבוצה של שבע מדינות בלבד שבהן החוק אינו דורש מהמעסיקים להעניק 14 שבועות חופשה בתשלום. שש המדינות האחרות הן סורינאם, פפואה-גינאה החדשה, מיקרונזיה, איי מרשל, רפובליקת פלאו וממלכת טונגה. בקטגוריה זו דורגה ארה"ב במקום ה-121 מתוך 189 מדינות.

הדוח הופך למקור של לחץ גובר על מדינות לשנות את חוקיהן כדי להעניק שוויון לנשים. הדוח גם מפריך את טיעונן של ממשלות רבות כי התרבות המסורתית השוררת במדינה היא הבסיס ליחס השונה לנשים המשתקף בחוק.