החשש מהברקזיט היה מוגזם: מצבה של בריטניה נהדר, תודה

בשביל מדינה שהייתה אמורה לזחול תחת חורבות הצבעת הברקזיט, בריטניה נהנית עד כה משנה מצוינת. מספר המועסקים נמצא בשיא, ופערי ההכנסות קרובים לשפל של 30 שנה לפי לשכת הסטטיסטיקה הלאומית. הזמנות חדשות מיצרנים מצויות ברמת שיא של דור שלם, והמעסיקים מתקשים באופן כללי לגייס מספיק עובדים כדי לעמוד בביקוש. אפילו מדד האושר הלאומי החדש יחסית רושם שיא.

כשבריטניה הצביעה בעד עזיבת האיחוד האירופי ביוני 2016, התחזית הייתה שונה לגמרי. מארק רוטה, ראש ממשלת הולנד, הכריז ש"בריטניה זה עתה קרסה מבחינה פוליטית, מוניטרית, חוקתית וכלכלית". אבל הקריסה עדיין לא נראית באופק - מה שמוזר בהתחשב במספרם הרב של המומחים שניבאו שניצחון למחנה הברקזיט יבשר אסון. כעת, קרוב לשנתיים אחרי ההצבעה, התמונה ברורה יותר, ויש שפע של ראיות שיאתגרו את הדעה המקובלת, לאלה שיכולים לראות אותן.

רק איכות הדרמה הפוליטית נשארה מפוקפקת. מי שמסתכל רק על ווסטמינסטר, כלומר הפרלמנט, רואה לנגד עיניו אסון. ראשי מחנה הברקזיט לא חשבו מספיק על מה הם יעשו במקרה ניצחון, ולכן הם החלו להרוס זה את זה כאשר הניצחון הגיע. תרזה מיי, שהתנגדה לברקזיט, הפכה לראשת הממשלה, ואיבדה את הרוב שלה בפרלמנט בבחירות מוקדמות בקיץ שעבר. היא ממשיכה בתפקיד, אבל ללא סמכות רבה.

הברקזיט הפך על הראש את כל הממסד הפוליטי. זו הייתה מהפכה, אבל לא הופיע משטר חדש. יכול להיות שזה דבר טוב: אחרי כל הפירוטכניקה של שלוש השנים האחרונות, קצת שעמום פוליטי הוא דבר מבורך. אם זהו משבר, יש לו מנגנוני פיצוי.

בריצה למשאל העם ב-2016, קרן המטבע הבינלאומית ניבאה שהצבעה לברקזיט תניב "ירידות חדות במחירי המניות והבתים" והאטה בהשקעות הזרות. כל השלושה הללו המשיכו לרשום שיאים חדשים. ברקליס צפה שתהיה התכווצות של 0.4% בתמ"ג הבריטי ב-2017, קרדיט סוויס צפה ירידה של 1%, ונומורה צפה ירידה של 1.3%. בפועל, התמ"ג הבריטי עלה ב-1.4%. OECD הזהיר שהצרכנים יפחדו ויצמצמו הוצאות, וזה לא קרה.

האזהרה החריפה ביותר באה אולי מן האוצר הבריטי. התחזית המתונה יותר קבעה שהכלכלה "תשקע למיתון עם ארבעה רבעונים של צמיחה שלילית, והאבטלה תגדל בחצי מיליון איש ואשה, כאשר כל האזורים ירשמו גידול במספר דורשי העבודה". בדיעבד, הצמיחה הכלכלית הואצה אחרי הצבעת הברקזיט. התעסוקה עלתה ב-560,000 איש ואשה, ושיעור האבטלה הנוכחי הוא בשפל של 43 שנים.

איך יכלו כל-כך הרבה מוחות גדולים לשגות כל-כך? זהו מקרה בוחן של הטיה לא מודעת בתחזיות.

יותר מדי כלכלנים הניחו שהציבור הבריטי יגיב להצבעת הברזיט כפי שהם עצמם היו מגיבים: לרוץ למקום גבוה ולהמתין לצונאמי. לכן הם המציאו ניחושים - על ההוצאה הצרכנית, ההשקעות, הפריון - והכניסו אותם למודלים ממוחשבים שפלטו שטויות. התחזית הנכונה היחידה הייתה הירידה של 10% בערך הליש"ט, שהביאה איתה ברכות (יצוא תעשייתי מוגדל) וגם קללות (אינפלציה במחירים לצרכן של 3% בשיא).

המגזר הפיננסי לא נטש בהמוניו

גם האקסודוס הגדול של עובדי המגזר הפיננסי לא התרחש. לפני משאל העם, הבנקים התחרו באזהרות שהם לא יבזבזו זמן ויארזו מזוודות ויזמינו טיסות - גולדמן זאקס וג'יי.פי מורגן אפילו תרמו חצי מיליון ליש"ט לקמפיין ההישארות באיחוד. דויטשה בנק דיבר על העברת 4,000 עובדים מלונדון. מאז דויטשה נרגע מאוד, וכעת הוא מדבר רק על כמה מאות עובדים. בקיץ האחרון הוא חכר אפילו מטה חדש בלונדון.

קל להסביר את האיתנות של לונדון. היא אולי המרכז הפיננסי המוביל בעולם. אין עיר אירופית אחרת שמתקרבת אליה, לא רק בפיננסים אלא גם באווירה תוססת, אנשים והזמנות. מה הטעם להרוויח יותר כסף בפרנקפורט אם צריך להוציא אותו בפרנקפורט? היתרונות של לונדון - אזור הזמן, השפה, העליונות של הטכנולוגיה הפיננסית, היקום הפיננסי - חיים וקיימים עדיין. היריבות הגדולות ביותר שלה הן הונג קונג, ניו-יורק וסינגפור, שכולן מסתדרות היטב מחוץ לאיחוד האירופי.

כשחברות מתיישבות לתכנן תרחישי ברקזיט, הן מגלות שזה לא קשה במיוחד. הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי בסגנון נאפט"א בצפון אמריקה הוא התוצאה הצפויה ביותר, בתמורה למזומנים שתשלם בריטניה לאיחוד (הנתון הנוכחי הוא 37 מיליארד ליש"ט על פני כמה עשורים). אם הבריטים ישיגו עסקה גרועה (האופציה בעלת הסיכוי השני בגודלו), העסקים ימשיכו לציית לאותם כללים של האיחוד האירופי כמו היום, כלומר לא יהיה הרבה שינוי.

אם השיחות ייכשלו, או שהפרלמנט של וולוניה (בלגיה הצרפתית) יטיל וטו על העסקה, כללי ארגון הסחר האירופי ייכנסו לתוקף, והמכסים יהיו בגובה ממוצע של 4.2%. זה יגרום כאב ראש ליבואנים, אבל לא יהיה משהו דרמטי. לכן, גם בתרחיש הגרוע ביותר, הברקזיט אינו קטסטרופה.

מבחינת הבוסים במגזר הפיננסי, הברקזיט יחייב עשיית יותר עסקים ממשרד בדבלין או פריז, אבל האפקט שלו לא יהיה מעבר לכך. TheCityUK, גוף שמאגד את התעשייה הפיננסית, דיבר על נטישה של עד 100,000 משרות פיננסיות את לונדון אחרי הצבעת הברקזיט. כעת הוא מעריך שהמספר יהיה קרוב יותר ל-3,000.

עובדים זרים נטשו, אבל רבים הגיעו

הרעיון של עובדים זרים שנוטשים את בריטניה לכד את הדמיון ברחבי העולם, בייחוד אצל אלה שמחפשים הוכחות לאסון שהם ניבאו בטעות. דיווח ב"ניו-יורק טיימס" לפני כמה חודשים תיאר "בריחת עובדים זרים" שנוטשים מעסיקים בריטים "לאנחות". מאמר אחר תיאר עזיבה של עובדים בשירות הבריאות הלאומי, NHS, בנימוק שהמדינה שאליה הם היגרו, בריטניה, "כבר לא קיימת".

אבל בריטניה קיימת ועוד איך, וכמוה גם NHS, ששורותיו גדושות כעת בעובדים ממדינות האיחוד יותר מאי פעם (בייחוד רופאים בהתמחות). זה נכון גם לגבי אוניברסיטאות: 382 אזרחים של האיחוד האירופי עזבו את קיימברידג' בשנה שעברה, אבל 509 חברי סגל ועובדים חדשים מאירופה הגיעו. סקר אוניברסיטאות בריטיות של כתב העת "ספקטייטור" מראה ששני שלישים מהן דיווחו על גידול במספר האירופים שעובדים בהן בשנה שעברה. אותה המגמה קיימת בכלכלה בכללותה: מאז הצבעת הברקזיט, לפי לשכת הסטטיסטיקה הבריטית, הגיעו לבריטניה 17 אזרחי האיחוד האירופי על כל עשרה כאלה שעזבו אותה.

עם זאת, המספר מוחלט של המגיעים מהאיחוד האירופי להתגורר בבריטניה ירד מהרמה שלפני ההצבעה - וכמה מעסיקים נכנסו לפאניקה, יחד עם כמה פוליטיקאים. ניקולה סטרג'ון, השרה הראשונה של סקוטלנד, הזהירה לאחרונה שמחצית מעובדי תעשיית עיבוד המזון בבריטניה הם אזרחי האיחוד. פדרציית המזון והשתייה הרחיקה לכת וקבעה שחברותיה "לא יוכלו אולי להאכיל את המדינה" בעקבות עזיבת האיחוד.

סטרג'ון הגזימה: 33% מאותם עובדים הם מהאיחוד האירופי, והנתון הזה היה רק 1% בשנת 2004. תעשיית עיבוד המזון, כמו תעשיות רבות אחרות, שינתה לגמרי את המודל העסקי שלה בתגובה לנדידת העובדים הזרים לבריטניה, בהיקף שהממשלה לא ניחשה.

החשש ממהגרים ירד בתלילות

אפקט ראוי לציון של הברקזיט היה התרככות האווירה הפוליטית. החשש מן המהגרים ירד בתלילות, למרות שההגירה עדיין גבוהה פי שניים מן היעד הממשלתי. המפלגה העצמאית הבריטית של נייג'ל פרג', הדבר הקרוב ביותר שיש לתנועה פופוליסטית בבריטניה, גוססת. עד לא מכבר היא הייתה המפלגה השלישית בגודלה, ואילו היום היא אתנחתא קומית עם 2% מהבוחרים וללא סיכוי למושב בפרלמנט.

השוו את זה למהומה ביתר אירופה. מפלגות פופוליסטיות כבשו לאחרונה יותר ממחצית מהמצביעים באיטליה, שליש מהבוחרים לנשיאות בצרפת, חמישית מהבוחרים בגרמניה ובאוסטריה ובערך אותו שיעור של מושבי פרלמנט. בריטניה של הברקזיט היא נווה מדבר של יציבות בהשוואה, אולי כור ההיתוך המוצלח ביותר ביבשת. נכון שמפלגת הלייבור הבריטית, בהנהגה שמאלית חדשה, היא איום על השקט, אבל האיום הפופוליסטי על אירופה גורש בהצלחה מן הפוליטיקה הבריטית.

לבלבל בין פופוליזם לברקזיט זה כמו לבלבל בין מחלה לתרופה שלה. כפי שמדען המדינה יאן-ורנר מילר מפרינסטון הגדיר, פופוליזם הוא צורה של רטוריקה, לא סדר יום פוליטי. זה עניין של נפנוף אגרוף כלפי הממסד, לומר שמפלגתך היא יחידה שמייצגת את הרוב השקט. אבל בריטניה הציעה תרופה קלה יותר: אם מתייחסים לחששות של אנשים, הפופוליזם מסתלק.

הברקזיט החזיר לסדר היום נושאים חשובים שהוזנחו, שהם מעבר להגנה על מדינת הלאום ושליטה בגבולות. בפרלמנט מדברים כעת רבות על הרצונות והצרכים של אלה שהצביעו בעד הברקזיט - בדרך כלל אנשים פחות אמידים שלא למדו באוניברסיטה. הקבוצה הזו שהייתה שקופה מזכירה שהיא קיימת.

אבל הברקזיט לא היה חייב להיות בלגן פוליטי כזה. רבות מהטענות השטחיות שהשמיעו תומכיו הופרכו, במחיר מסוים למוניטין הבריטי בעולם. שר האוצר האמריקאי סטיבן מנוצ'ין אומר שבריטניה היא "ראשונה בתור" לעסקת סחר חופשי עם ארה"ב, אבל ההתקדמות במו"מ היא איטית להחריד. במהלך הקמפיין ההנחה הייתה שהמו"מ עם בריסל יהיה מהיר וקל. במקום זאת אנחנו רואים עינוי דיפלומטי חדש מאיחוד אירופי מאורגן היטב שרואה בטיפול שלו בבריטניה חלק מהמלחמה בתנועות הפופוליסטיות בתחומו.

הפרלמנט הבריטי מלא בפוליטיקאים שמפנטזים על סיכול התהליך כולו איכשהו. תרזה מיי זקוקה לאישור הפרלמנט לכל עסקה. חברי בית רבים נלהבים מהרעיון של למרר את חייה כדי שכל הברקזיט יתבטל. אבל זהו חלום באספמיה. מייקל או'לירי, מנכ"ל ראיינאייר, ציין לאחרונה שבני עמו האירים נוהגים לערוך משאלי עם "עד שהעם נותן את התשובה הנכונה". אבל זו לא הדרך הבריטית. וגם אם הייתה הצבעה חוזרת, התמיכה בברקזיט כמעט לא השתנתה מיום ההצבעה ב-2016, והמדינה עדיין מפולגת במידה שווה.

הצבעת האמון הגדולה בממלכה

אם גורל הברקזיט היה מוכרע על-ידי איכות ההנהגה הפוליטית, הפרויקט היה ננטש לפני זמן רב. אבל זו לא הייתה בחירה ממשלתית או חישוב של תמ"ג לנפש: הברקזיט הוא על ריבונות, דמוקרטיה והרעיון שהחוקים והממשלה הבריטיים צריכים להיות מוחלטים רק על-ידי כך שהציבור הבריטי בוחר. זו הייתה למעשה הצבעת האמון הגדולה ביותר בפרויקט הממלכה המאוחדת, והאמון הזה לא הלך לאיבוד.

לעתים תכופות מגיע למערכת אימייל שמקבץ חדשות שמכילות את המילים "למרות הברקזיט". לדוגמה: "סיטיגרופ ישקיע בלונדון, ישכור עובדים, למרות הברקזיט" או, "למרות הברקזיט, סוכנויות נכסים בסיטי גורפות הטבות של שנת שיא". לכל אלה אין קשר לברקזיט, שעדיין לא התרחש. כשזה יקרה, זה עשוי להסתכם בהרבה פחות, מבחינה כלכלית, מכפי שחושבים תומכי הברקזיט או מתנגדיו.

יכול להיות שהברקזיט עצמו לא יהיה טוב או רע לבריטניה. הוא יביא סמכויות נוספות, והכול יהיה תלוי אם הן ישמשו היטב או בצורה גרועה את רחוב דאונינג 10. אלה הם ימים מוקדמים, אבל ממה שראינו עד כה, זה נראה כמו הימור שהרבה בריטים עדיין שמחים שהם לקחו. 

כלכלת בריטניה מפגרת אחרי עמיתותיה בעולם, אבל מצבה פחות גרוע ממה שחשבו

בריטניה נכנסה לשנתה האחרונה באיחוד האירופי כשהיא אמורה להיות הכלכלה בעלת הצמיחה האיטית ביותר מבין עמיתותיה המדינות העשירות, עם אי ודאות שצפויה לקזז את יתרונות ההתחזקות הגלובלית, וכאשר היא מנהלת מרוץ נגד השעון על קביעת פרטי היציאה והעתיד שלה.

מאז שהבוחרים הבריטיים העדיפו ברוב קטן את הברקזיט במשאל העם ביוני 2016, הצמיחה היציבה אם כי לא פנטסטית של בריטניה הייתה טובה יותר מרוב התחזיות. אבל ברבעון האחרון של 2017 בריטניה רשמה את ההתרחבות החלשה ביותר מבין מדינות מועדון שבע הכלכלות המתועשות הגדולות ביותר.

ראשת הממשלה תרזה מיי סיירה במדינה בשבוע שעבר כדי לציין את השנה שנותרה עד לפרישה הרשמית של המדינה מהאיחוד האירופי ב-29 במארס 2019. בהודעה שפרסמה לשכתה, היא ציירה את הברקזיט כהזדמנות להקפיץ את הכלכלה הבריטית על ידי שחרורה מקבלת ההחלטות באיחוד ופתיחת שווקים חדשים ליצוא.

"אני נחושה בכך שהעתיד שלנו יהיה בהיר. זה עתיד שבו אנחנו נסחר בחופשיות עם ידידים ושותפים ברחבי אירופה ומעבר לה", אמרה מיי.

כלכלנים אומרים שלפי שעה, החזון של מיי נשאר מרוחק. התחזיות ל-2018 מעמידות את בריטניה בתחתית טבלת הביצועים של מדינות 7G.

 בכמה צמח התמג הבריטי

ארגון OECD צופה לבריטניה צמיחה של 1.2% השנה, אותו קצב שצפוי ליפן. ארה"ב והכלכלות המפותחות האחרות צפויות לצמוח הרבה יותר מהר, כאשר הכלכלה העולמית צומחת בצורה אחידה אחרי תקופה ממושכת של צמיחה לא עקבית.

נציגים מלונדון ומבריסל הסכימו בחודש שחלף על תנאים לתקופת המעבר שתגשר בין הברקזיט הרשמי בעוד שנה, לבין ההתחלה הרשמית של הסדרי המסחר החדשים בסוף 2020.

אבל בעיות קריטיות נשארו פתוחות, כאשר מו"מ הברקזיט, שאמור להסתיים באוקטובר השנה, נכנס לשלב הסופי שלו כשהשעון מתקתק.

הנושאים ונותנים צריכים לסכם פתרון למניעת הצורך בתחנות מכס בגבולות, ותשתיות נוספות על הגבול בין הרפובליקה של אירלנד, שחברה באיחוד, לצפון אירלנד, שהיא חלק מבריטניה. מיי מצויה עדיין תחת לחץ מצד ניצי הברקזיט בבית שדורשים ממנה להתנתק בהחלטיות מהאיחוד האירופי.

העסקים אומרים שהאי ודאות מעיקה על הפעילות.

התמ"ג הבריטי עלה ב-1.4% ברבעון האחרון של 2017 בהשוואה לרבעון המקביל שנה לפני כן, לפי הנתונים שפרסמה בשבוע שעבר הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה.

ארה"ב צמחה ב-2.9% לפי נתון מעודכן של משרד המסחר האמריקאי מיום ד' שעבר. באירופה, צרפת, גרמניה ואיטליה עקפו בנקל את הצמיחה הבריטית, וזהו היפוך בהשוואה לשנים הקודמות, שבהן בריטניה דהרה בראש העדר האירופי כאשר גוש האירו התקשה להיחלץ ממשבר החובות שלו.

ועדיין, הציפיות להאטה עמוקה יותר בבריטניה התבררו כלא נכונות, כאשר ההוצאה הצרכנית מחזיקה מעמד למרות האינפלציה הגבוהה יחסית והליש"ט החלשה, שסיפקה עידוד ליצוא.

ב-2017, מאזן הסחר - יצוא בניכוי יבוא - תרם את התרומה הגדולה ביותר שלו לצמיחה השנתית מאז 2011, לפי לשכת הסטטיסטיקה. האבטלה המשיכה לרדת, לשפל של ארבע שנים, 4.3%, בשלושת החודשים נובמבר-ינואר.

אבל השקעות העסקים היו נמוכות יותר מהממוצע במדינות 7G מאז משאל העם, לפי הבנק אוף אינגלנד. דוברי הבנק המרכזי אומרים שהאי ודאות בנוגע לקשרים העתידיים של בריטניה עם האיחוד האירופי גורמת לחברות לעכב השקעות גדולות - מגמה שהם צופים שתימשך עד שמתווה היחסים החדש עם האיחוד ילבש צורה.

הבנק המרכזי מאמין שהחולשה הזו בהשקעות פוגעת ביכולת הכלכלה להתרחב בלי להצית אינפלציה. הבנק אותת שהוא יעלה את הריביות השנה ובשנה הבאה כדי להחזיר את האינפלציה ליעד של 2%.