שכר המלצרים: נגמרו הקומבינות

א', צעיר העובד במסעדה בצפון הארץ, פנה אליי במסגרת "ארגון המלצרים" כדי לקבל ייעוץ. לדבריו, הוא מרוויח כ-50 שקל לשעת עבודה, כאשר בהוראת המעסיק התשלום מגיע מהטיפים שמשאירים הסועדים, אבל שכרו ניתן רק על השעות שבהן שירת לקוחות.

"רגע", עצרתי אותו, "וכמה שעות אתה עובד במסעדה, כולל הזמנים שבהם אין לקוחות?". א' ענה שהוא עובד 8 שעות. באותו רגע היה לי ברור שיש מי שמנסה לרמות את הצעיר וחבריו למסעדה, והבהרתי לו ששכרו נמוך בהרבה מ-50 שקל לשעה.

א' הופתע לגלות שאם היה מקבל שכר מינימום כחוק מהמעסיק, הוא היה מרוויח לפחות 60 שקל יותר, לא כולל טיפים. כלומר, יותר ממה שקיבל מכספי הטיפים - שלא לדבר על דמי חופשה, ימי מחלה וקרן פנסיה שהיו מופרשים עבורו.

במקרה נוסף, פנתה אליי עובדת שעבדה "על טיפים", לאחר שהבחינה כי בתלושי השכר שלה נרשמו סכומים גדולים של דמי חופשה, הבראה ונסיעות - אף שהיא אינה מקבלת כל תשלום מהמעסיק. במקרה דנן נאלצנו לבשר לעובדת כי המעסיק אמנם רושם את כל זכויותיה בתלוש, אך מציין כי התשלום ניתן לה כ"מקדמה" - קרי, מכספי הטיפים.

הסיפורים האלה אינם הקשים ביותר בענף המסעדות. הם קטנים, הם יומיומיים, והם עניין שבשגרת המציאות המעוותת של עובדים בענף המלצרות בישראל.

לא מעט מכ-200 אלף עובדים שעושים את צעדיהם הראשונים בשוק העבודה בענף המלצרות נחשפים מדי יום לתופעות של ניצול מצד מעסיקים. בעלי מסעדות שמשתמשים בנוהג הרווח של הסועדים להשאיר טיפים, כדי להתנער מחובתם לתשלום השכר והזכויות הנלוות לעובדיהם. עובדים רבים אינם מודעים לזכויותיהם, ואחרים לא יודעים להתמצא באזור הדמדומים שנוצר מכך שהמחוקק נמנע מלהכריע בסוגיית מעמד הטיפים. הבעיה היא שהעובדים במסעדה יודעים מה התשובה שיקבלו מהמעסיק ברגע שיתחילו לשאול שאלות - "לא טוב? לך הביתה".

נראה כי מה שהורגש בשטח לא נפל על אוזניים ערלות אצל הנשיא הפורש של בית הדין הארצי לעבודה, יגאל פליטמן. בפסיקתו האחרונה החליט השופט לעסוק בסוגיית הטיפים, המוקש הגדול ביותר בדרך להסדרת הענף.

והבשורה אכן הגיעה. לפחות צעד ראשון וחשוב שלה: מעתה יש הלכה ברורה. כל השיטות היצירתיות שהומצאו על חשבונו של העובד, יורדו מסדר היום. זאת ועוד, נוסף לכך שבית הדין קבע כי אסור למעסיק להשתמש בכספי הטיפ כבשלו, ושהם מחלק משכר העובד, נקבע כי המעסיק מחויב בתשלום זכויות סוציאליות מלאות, שלא מכספי הטיפים שמשאירים הלקוחות. כך, בבואו של העובד לביטוח לאומי, נניח בימי פציעה או אבטלה, הוא יקבל את הזכויות שלו על-פי השכר האמיתי שלפיו עבד.

הפסיקה החדשה היא תיקון לנוהג שבו חלק מהמעסיקים כפו הסדר לא הוגן על העובד, והיא צעד ראשון בדרך להסדרת הענף. אז איפה בכל זאת המלכוד? להלכה המרכזית שנקבעה הוסיפו השופטים סייג: בתנאים מסוימים, ובהסכמת העובד, יוכל המעסיק לשלם את הזכויות הסוציאליות בכל זאת מהתשר. הפסיקה כנראה חששה מעצמה. למלצרים לא נותר אלא להיות ערניים ולהכיר את זכויותיהם.

והתגובות - אלה לא איחרו לבוא. בעלי מסעדות אחדים טענו, בשם עובדיהם, כי הפסיקה תפגע במניע המרכזי של המלצרים לעבוד - כסף מזומן. אך למעשה השכר נטו, על-פי החלטת בית הדין, לא אמור להיפגע. מה שכן יעלה משמעותית הן הזכויות הסוציאליות שמגיעות לכל עובד - שהצליחו לחמוק מהענף עד היום. זכויות אלה הן חלק מהביטחון התעסוקתי של כל עובד.

■ הכותב מלווה התאגדויות צעירים בהסתדרות הנוער העובד והלומד וחבר תנועת דרור ישראל.