נשיא סין מאותת לשווקים: "מנטליות המלחמה הקרה לא במקום"

על רקע המתח הגובר עם ארה"ב בסוגיית הסחר, הבטיח נשיא סין, שי ג'ינפינג, להעניק לחברות זרות גישה רחבה יותר למגזרי השירותים הפיננסיים והתעשייה בסין, והצהיר כי בייג'ין מחויבת לליברליזציה כלכלית נוספת.

בנאום שאותו תיארו פקידים כחשוב, אמר היום (ג') שי כי סין "מתקדמת לשלב חדש של פתיחות" ומגבשת תוכניות להאצת הגישה למגזר הביטוח, להרחבת היקף הפעילות העסקית המותרת למוסדות פיננסיים זרים, ולצמצום מכסי המגן על כלי רכב מיובאים ומגבלות הבעלות של חברות רכב זרות.

במהלך נאומו בן 40 הדקות לא התייחס שי ולו פעם אחת לחיכוכים עם ארה"ב ועם הנשיא דונלד טראמפ בסוגיית הסחר. דבריו נועדו ככל הנראה להתוות כמה יוזמות מדיניות - וייתכן שגם ויתורים - ובמקביל ליצור ניגוד עם אג'נדת "אמריקה מעל הכול" של טראמפ באמצעות הצגת סין כשותפה עולמית יציבה שמחויבת לסדר הבינלאומי בתחום הסחר.

"בעולם ששואף לשלום ולפיתוח, מנטליות המלחמה הקרה ומשחק סכום אפס נראית לא במקום יותר מאי פעם", אמר שי בפורום בואאו (Boao Forum), כנס של מנהיגים עסקיים ופוליטיים שנערך בתמיכה ממשלתית באי הטרופי האינן. "אי-אפשר להגיע לשום מקום כשאתה שם את עצמך על במה כדי להיות מורם מעם, או מנסה לחסן את עצמך מפני התפתחויות שליליות", אמר שי.

סכסוך הסחר בין וושינגטון לבייג'ין הפך בשבועות האחרונים למקור של זעזועים בשוקי ההון, והחריף את החששות מפני מלחמת סחר כוללת שתפגע בכלכלה העולמית. טראמפ איים להטיל מכסי מגן בהיקף של 150 מיליארד דולר על מוצרים סיניים, בניסיון לתקן את חוסר האיזון במאזן הסחר עם סין, שבו נהנית סין - לדברי ארה"ב - מיתרון של 375 מיליארד דולר. בייג'ין, מצדה, הבטיחה לנקוט צעדי תגמול קשים, והאשימה את ארה"ב בהחרבת הסדר העולמי בתחום הסחר.

על אף שדבריו של שי לא הוצגו רשמית כתגובה לחלק מהביקורת שמותחת ארה"ב על סין, אין ספק שמדובר בתגובה לביקורת זו. שי אמר שסין תגדיל את היבוא, תשפר את ההגנה על קניין רוחני, ותיצור סביבה שקופה יותר ומבוססת-תקנות להשקעות זרות. הוא גם ציין כי אשתקד הכריזה בייג'ין כי תגדיל את תקרת ההחזקות הזרות בתעשיות הבנקאות, ניירות הערך והביטוח, והבטיח כי מהלכים מובטחים אלה יבוצעו.

"יש לנו כוונה מפורשת לתרגם בהקדם את התוכניות האלה למציאות", אמר שי, אך לא נקב בלוח זמנים ברור יותר לגבי תוכניות אלה.

רבות מהיוזמות שציין שי בנאומו מהיום כבר הוצעו בעבר. העובדה הזאת, בנוסף להיעדר לוחות זמנים ברורים לביצוע, עוררו תגובות ספקניות מצדם של אנשי עסקים זרים בכירים ושל מומחים לענייני סין.עם זאת, לנוכח האיום להטיל מכסי מגן סיניים בתגובה למכסי המגן האמריקאיים, היו שמצאו סיבות לאופטימיות זהירה למשמע דבריו של שי. "הנשיא שי ניסה לנקוט עמדה מאוזנת", אמר מירון בריליאנט, סגן נשיא ביצועי בלשכת הסחר של ארה"ב. "הוא דיבר במונחי הצרכים של סין ומחויבותה של סין לרפורמת שוק וליברליזציה, אך אין ספק שהוא גם אותת לממשלת ארה"ב שהוא מעוניין בשיתוף פעולה ובדו-שיח ולא בעימות ובמלחמת סחר".

קובלנותיהם של ממשל טראמפ ושל חלק מהפקידים באירופה מתמקדות במהלכים שלטענתם עומדים בסתירה לעידן ליברליזציית השוק המוקדמת יותר של סין. הם מציינים את המגבלות הנמשכות על גישה לשוק הסיני, וכן את מדיניותה התעשייתית של בייג'ין, שלטענתם מיטיבה עם חברות ממשלתיות על חשבון חברות פרטיות וזרות.

הנשיא טראמפ מתמקד במיוחד במה שארה"ב מתארת כנוהלי סחר סיניים לא-הוגנים שמאלצים חברות אמריקאיות להעביר טכנולוגיות שמאפשרות גניבות סייבר. במועד מוקדם יותר הכריז הבית הלבן על הטלת מכסי מגן חדשים בהיקף של 50 מיליארד דולר על מוצרים סיניים - תוך דגש מיוחד על פריטים בתחום הביו-רפואה, התעופה והחלל, כלי רכב חשמליים ותחומים אחרים שמהווים מרכיבי מפתח ביוזמה הממשלתית המכונה "תוצרת סין 2025". תוכנית זו, המבוצעת בתמיכתו של שי, נועדה להפוך את סין לגורם דומיננטי בחוד החנית של הייצור בעשרות השנים הבאות. סין מכחישה האשמות אלה, ומגיבה באותו המטבע, דהיינו התמקדות במוצריהן של אלה מבין מדינות ארה"ב שכלכלתן נשענת על חקלאות, ושסייעו לטראמפ לנצח בבחירות לנשיאות ב-2016.

למה לשווקים אכפת ממלחמת סחר זניחה על 150 מיליארד דולר?

לפעמים משתלם לשאול שאלות טיפשיות. הנה אחת כזו: למה שיהיה לנו אכפת האיום של הנשיא טראמפ במכס של 25% על מסחר בשווי 150 מיליארד דולר עם סין?

"מכסים זה דבר רע", תהיה התגובה של כל מי שמשוכנע ביתרונות הסחר, כלומר כמעט כל מי שלמד כלכלה, וגם של כל מי קרא משהו על השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 במאה שעברה.

אבל האפקט הישיר האמיתי של המכסים הוא זניח, גם לארה"ב וגם לסין, מפני ש-150 מיליארד דולר אינם כל-כך הרבה. אפילו אם נכניס לחישוב מכסים קודמים על לוחות סולריים, מכונות כביסה, פלדה ואלומיניום, המכסים השנה יתייחסו לפחות מ-7% מהיבוא האמריקאי. בנוסף, ארה"ב גם לא תלויה במסחר באותה מידה כמו מדינות קטנות של כלכלה פתוחה.

שוקי המניות לא קיבלו בשקט את ההכרזות ההדדיות על מכסים, אבל הם לא ירדו כה הרבה. אז מה הבעיה בעצם?

ובכן, יש שני איומים גדולים, וסיכון אחד שקשה למדוד. קודם כול, המכסים מאששים את האינסטינקט הפרוטקציוני הוותיק של טראמפ, ולכן הם רק ההתחלה של כניסה למלחמת סחר גדולה מספיק כדי לפגוע באמת בכלכלה. שנית, המכסים מפחידים את שוקי ההון, שמעריכים עדיין שאיומי הסחר הם חלק מסגנון ניהול המו"מ של טראמפ, והם יצומצמו במו"מ. מה שאי-אפשר למדוד הוא הסכנה שאיומי הסחר יתבררו כקש שישבור את גב הכלכלה העולמית, שכבר מראה סימני מתח רבים.

ההשלכה הישירה של המכסים, גם בהנחה שהם ייכנסו במלואם לתוקף, אינה משמעותית. בריאן קולטון, הכלכלן הראשי בחברת הדירוג פיץ', מעריך שהם מסתכמים בפגיעה של 0.3% בתמ"ג הסיני, נתון זניח ביחס ליעד הצמיחה של בייג'ין לשנה זו, 6.5%. האפקט על ארה"ב יהיה קטן יותר, אבל גם הצמיחה תהיה נמוכה יותר.

כדי להכניס את חיכוכי הסחר הללו להקשר שלהם, כלכלני גולדמן זאקס חישבו שבאופן כללי הם יוסיפו 1.6 נקודת אחוז למכס האפקטיבי בארה"ב, במונחי סך מכס שמחולק בסך יבוא, ויעלו אותו ל-3.1%. הצמיחה הכלכלית תגולח בפחות מ-0.1% גם עם תגמול סיני מלא. זו ממש לא חזרה על המכסים הנוראים של סמוט-הולי מ-1930, שהעלו את המכס הממוצע על יבוא לכמעט 20%, וחלקם הועלו לשיא של מאה שנים, 59%.

אבל אפילו למכסים משמעותיים יותר לא תהיה השלכה ישירה גדולה על כלכלת ארה"ב. גולדמן חישב שמס יבוא אחיד של 10% לכל רוחב סוגי היבוא, פי שישה מהמכסים שיוטלו כעת, יגלח רק 0.2% מהתמ"ג האמריקאי, בהנחה ששאר העולם יגיב למכסים של ארה"ב. האינפלציה תעלה במעט יותר מ-0.2 נקודת אחוז.

קולטון בדק תרחיש של מלחמת סחר בשנה שעברה, בהנחה שמכס של 35% הוטל על מקסיקו, סין, דרום קוריאה וטייוואן, והן הגיבו באורח מלא. הפעם האפקט יהיה קשה לאמריקאים, עם גילוח של 1.3 נקודת אחוז משיעור הצמיחה, כמעט לגמרי בגלל ירידות במחירי המניות.

המניות חשובות מפני שהן ממלאות תפקיד גדול בתיקי ההשקעה והחיסכון בארה"ב. אם מאיימים על הערך שלהן, אמון הצרכנים והעסקים קורס - ופוגע בכלכלה תוך הורדת המניות עוד יותר. אם משקיעים יתחילו להאמין שמלחמת סחר רצינית תפרוץ בקרוב, המניות יוכלו ליפול עוד ולפגוע בכלכלה, גם אם טראמפ לא יממש בסופו של דבר את כל איומיו.

ולבסוף, איומי הסחר באים בעיתוי רע לכלכלה. האמון בצמיחה עולמית סינכרונית הרים את המניות לשיאים חדשים בסוף ינואר, אבל מאז הנתונים הכלכליים בחלק גדול מהעולם היו מאכזבים. גם הצרכנים האמריקאים התבררו כפחות חזקים מהמקווה. אין אפשרות לדעת איך איומים במלחמת סחר ישפיעו על הכלכלה העולמית המורכבת, אבל הם לא יכולים לעזור. הנה התשובה הטיפשית.