ממש כמו המלחמה הקרה, רק שהפעם לרוסיה יש מה להפסיד

ספק אם זה יהיה החיווי הזכור ביותר מעדותו הארוכה והדרמטית של מנכ"ל פייסבוק באוזני ועדה של הסנאט בוושינגטון. אבל, אולי מבלי להתכוון, מארק זאקרברג (שהתקשורת הישראלית מתעקשת לכנות "צוקרברג"), קלע למציאות ההיסטורית, כאשר הכריז ש"מרוץ חימוש" מתנהל בין פייסבוק לרוסיה. הוא לא התבדח, ולא השתמש בלשון השאלה. הוא שיקף מצב דברים, שאיש לא היה מעלה בדעתו רק לפני שש שנים, או בעצם ארבע שנים, או אולי ארבעה חודשים.

שעה קלה לפני שהתחיל השימוע בסנאט, רשת אן.בי.סי דיווחה "בלעדית", שרוסיה התחילה לחסום אותות שידור של מל"טים אמריקאיים בשמי סוריה. מערכת האיכון שלהם משתבשת, הם אינם יכולים להתמצא בשטח, וסכנת ההתרסקות גוברת. לידיעה הזו לא היו גלגולים נוספים במרוצת היום. בזמן כתיבת הדברים האלה היא לא התכבדה בנוכחות כלשהי באתרי הרשת של חשובי העיתונים, ודוברים של ממשלת ארה"ב לא הגיבו עליה.

לעומת זאת, סנאטור בולט אחד, בן סאס ממדינת נברסקה, חבר ועדת הביטחון של הסנאט, אחד המבקרים המעטים של הנשיא טראמפ במפלגה הרפובליקאית, הכריז: "טירוף הוא להניח שרוסיה איננה אויבת... רוסיה מנסה לחבל באינטרסים שלנו בכל הזדמנות. פוטין כבר מנהל מלחמת צללים נגד ארה"ב, אבל אמריקאים רבים נרדמו על משמרתם".

התגובה "לא תדע גבולות"

ההשוואה עם המלחמה הקרה אינה משקפת את מלוא הפוטנציאל המסוכן של ההידרדרות ביחסי המערב עם רוסיה.

המשטר הסובייטי לא היה תלוי במערכת הבנקאית העולמית. במוסקבה לא הייתה בורסה, והמטבע הלאומי לא נסחר בשום מקום. לחברי ההנהגה הקומוניסטית ולבני חסותם לא היו עסקים במערב, נכסי נדל"ן, טובות הנאה, הרגלי בילוי. ב-1980, ארה"ב אסרה על יצוא דגנים לברית-המועצות לאחר פלישתה לאפגניסטן; וארצות המערב החרימו את אולימפיאדת מוסקבה בקיץ 1980. אבל לסובייטים לא היה כל קושי למצוא דגנים במקום אחר, והמשחקים האולימפיים התנהלו גם בלי אמריקאים.

עכשיו אנחנו עוסקים בדרגת פגיעות חסרת תקדים. ב-2014, כאשר המערב העניש את רוסיה על סיפוח חצי האי קרים ועל הפלישה דה-פקטו למזרח אוקראינה, נידונה אז במוסקבה בחרדה מיוחדת האפשרות שרוסיה תושלך מן המסלקה הבין-בנקאית, הידועה בראשי התיבות SWIFT. זה הסדר אלקטרוני, המעביר מסרים בין אלפי בנקים. בלי SWIFT קשה להעלות על הדעת מערכת בנקאית מסודרת. אילו יצאה אל הפועל, זו הייתה יכולה להיות הסנקציה האולטימטיבית על רוסיה, שהייתה הודפת את כלכלתה אל מחוץ למערכת הבינלאומית.

ללמדכם מה גדולה הייתה החרדה, בינואר 2015 הכריז ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי מדוודב, כי אם תגורש רוסיה מ-SWIFT, תגובתה "לא תדע גבולות". אנדריי קוסטין, העומד בראש הבנק השני בגודלו ברוסיה, ומתואר כיועץ הפיננסי רב ההשפעה ביותר של הנשיא פוטין, השתמש אז במלה "מלחמה", במובנה הצבאי, כדי לתאר את התגובה הרוסית האפשרית על התפתחות כזאת.

כמו משחק ילדים

הסנקציה לא הוטלה, אבל צלה מוסיף להתארך. חששות מפני החלתה חזרו והובעו בשבועות האחרונים. הרמן גרף, העומד בראש הבנק הגדול ביותר ברוסיה, ומתואר דווקא כליברלי, התבטא בדצמבר שעבר בחריפות מיוחדת: "המלחמה הקרה תיראה כמו משחק ילדים לעומת מה שיקרה אם ארה"ב תטיל סנקציות רחבות יריעה".

קוסטין חזר ונדרש לאיום הסנקציות במהלך ועידת דאבוס, בינואר. עוד סנקציות של ארה"ב, הוא אמר ל"פייננשל טיימס", יהיו שקולות כנגד "הכרזת מלחמה". קוסטין אמר למראיינו, כי הוא יודע שהוא עצמו מועמד לסנקציות אישיות, אבל אין הוא חושש מפניהן. ואמנם, בשבוע שעבר קוסטין נכלל ברשימה של סנקציות חדשות נגד 24 יחידים ו-14 חברות.

ביום ב' השבוע רעדה האדמה מתחת לבורסה של מוסקבה. היא איבדה 8% ויותר מערכה, לפני שהתאוששה במקצת אתמול. הרובל איבד 8.4% לעומת הדולר בשני ימי מסחר רצופים. ענק האלומיניום של אולג דריפאסקה, האוליגרך העשיר ביותר ברשימת הסנקציות, איבד 50% מערכו ביום ב' ועוד 8.7% ביום ג'.

חבילת הסנקציות האחרונה אמנם לא כללה את "האופציה הגרעינית" של הוצאה מ-SWIFT, אבל היה כרוך בה מה שמכנים "משנה משחק". טימותי אש (Asch), אסטרטג בחברת הניהול BlueBay בלונדון, המתמחה ברוסיה, כתב אתמול, כי השינוי הבולט ביותר במשטר הסנקציות המורחב הוא שהוא כולל איגרות חוב קיימות, לא רק הנפקה של איגרות חדשות.

עד השבוע שעבר, המסר מוושינגטון היה, לפחות במשתמע, שהמשקיע באג"ח רוסיות אינו שם את כספו על קרן הצבי. השינוי מעמיד בספק חמור את יכולתה של רוסיה לגייס הון. ואמנם משרד האוצר הרוסי השעה השבוע מכירה מתוכננת של איגרות חוב נקובות ברובלים "בגלל תנאי שוק שליליים".

הערת אגב בכלכלת העולם

לדעת אש, מסר חמור נוסף לרוסיה נובע מהתנהגות שוקי הכספים: הבורסה במוסקבה רעדה - אבל לא עוררה אפילו איוושה חרישית בשוקי כספים זרים. אמריקה, אירופה ואסיה הגיבו במשיכת כתפיים. הענשת רוסיה אינה כרוכה בסיכונים ממשיים למענישים, לפחות לא במישור הפיננסי. איזה הבדל דרמטי יש כאן בין מקומה של רוסיה במערכת הבינלאומית לבין מקומה של סין. הדיבורים על מכסי עונשין הדדיים בין ארה"ב לסין טלטלו את שוקי הכספים בעולם.

משרד החוץ הרוסי ניסה לטעון בשבוע שעבר שגם האמריקאים ישלמו מחיר על הסנקציות נגד רוסיה. בגללן יאבדו "אלפי מקומות עבודה" בארה"ב. השומע יצחק. מלחמת הסחר האפשרית עם סין תעלה לארה"ב במיליוני מקומות עבודה. רוסיה, המייצאת מטוסי קרב, טנקים וטילי נ"מ משוכללים, אינה מייצאת שום דבר אחר המעניין את הצרכן המערבי הממוצע (חוץ מגז טבעי באירופה).

כמעט 30 שנה לאחר הקומוניזם, התעשייה הרוסית מוסיפה להיות הערת אגב בכלכלת העולם. בשעה שהיצוא הסיני לארה"ב בחודשיים הראשונים של השנה עמד כמעט על 85 מיליארד דולר, היצוא הרוסי הסתכם ב-2.8 מיליארד. לשם השוואה, היצוא הישראלי לארה"ב בתקופה האמורה עמד על 3.2 מיליארד (https://www.census.gov).

בהיעדר שריריים כלכליים, מה עוד יכולה רוסיה לעשות להצלת כבודה הלאומי ולשיכוך תסכולה חוץ מאשר לאיים במלחמה? מוחלשת ומושפלת, רוסיה להוטה לנחול ניצחונות, צבאיים ופוליטיים. היא מתכוננת לקראת התיישבות על זרי הדפנה של ניצחונה בסוריה. אוקראינה היא תמיד אופציה נוחה. באירופה גוברים עכשיו החששות שרוסיה מתכוננת להסתערות ממין כלשהו במערב הבלקן, זאת אומרת יוגוסלביה לשעבר, שהיא חושבת לתחום השפעה טבעי שלה.

לישראל יש כבר אוסף ניכר של סיבות להתייחס אל מעשי רוסיה ואל מניעיה בדרגה גוברת של חרדה. שלא בטובתה, ישראל מוצאת את עצמה על קו החזית עם רוסיה, יחד עם אוקראינה, גיאורגיה, המדינות הבלטיות ופולין. אין טעם להעמיד פנים שרוסיה עומדת באיזשהן ציפיות.