נוחי לא לבד: הגיע תור הדיבידנדים האסורים של בן-דב

לפני 8 שנים, באפריל ובמאי 2010 החליטה חברת סקיילקס קורפוריישן - כיום סאני תקשורת - לחלק לבעלי מניותיה דיבידנדים בסכום של כ-65 מיליון שקל וכ-85 מיליון שקל, בהתאמה. במארס 2011 נעשתה חלוקה נוספת בסך של כ-100 מיליון שקל.

ביוני 2017, כ-7 שנים לאחר החלטות החלוקה הראשונות, בשעה שהחברה מצויה בעיצומו של הליך חדלות פירעון, הגיש המנהל המיוחד שמונה לחברה עו"ד אופיר נאור, תביעה נגזרת בשם החברה בסך 250 מיליון שקל נגד בעל השליטה לשעבר בחברת סאני, אילן בן-דב, ונגד שורת נושאי משרה בה. זאת, בטענה כי החלוקות היו "חלוקות אסורות", מאחר שלא עמדו במבחן יכולת הפירעון.

השבוע, 8 שנים לאחר חלוקת הדיבידנדים שבמחלוקת, הגיעה הפרשה אל פתחו של בית המשפט העליון, אשר עתיד להכריע האם יש לדחות על הסף את התביעה נגד בן-דב ונושאי המשרה או לדון בה, כפי שקבע לאחרונה בית המשפט המחוזי.

סיפור "חלוקת הדיבידנדים האסורים" לכאורה של בן-דב הגיע את שולחנם של שופטי בית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש בן-דב - באמצעות עורכי הדין ד"ר גיל אוריון, עודד רביבו ורועי שטינמץ ממשרד פישר-בכר-חן-וול-אוריון ושות' - על החלטתו של שופט בית המשפט הכלכלי בתל-אביב, חאלד כבוב, מפברואר השנה, שבמסגרתה דחה השופט את בקשתם של בן-דב ונושאי המשרה הנתבעים לסלק את התביעה על הסף מטעמי התיישנות ואיחור בהגשת התביעה. בהחלטה התקדימית "הכשיר" כבוב את הגשת התביעה וקבע כי עילת התביעה בעניין חלוקות הדיבידנד משנת 2010 - לא התיישנה.

את התביעה לבית המשפט הכלכלי הגיש המנהל המיוחד, עו"ד נאור, בשם החברה ובשם מחזיקי האג"ח של החברה, בטענה להתרשלות והפרת חובת זהירות בעת ביצוע שתי הערכות שווי לזיכיון סמסונג בשנים 2013 ו-2014 וכן באישורן של שלוש חלוקות דיבידנדים בשנים 2010-2011.

בתביעה נטען כי הערכות השווי של החברה "התגלו כמנופחות וככאלה אשר לא משקפות את מצבה הכלכלי של החברה באותה התקופה", וכי נושאי המשרה התרשלו במסגרת תפקידם בהקשר זה, מאחר שמסרו למעריכת השווי, משרד רואי החשבון ארנסט אנד יאנג-ישראל (EY), מצג חלקי וספקולטיבי. בנוסף, נטען כי EY התרשלה בעת הכנת הערכות השווי. בקשר לשלוש חלוקות הדיבידנדים, נטען כי מדובר בחלוקות אסורות, משום שהחלוקות לא עמדו כביכול במבחן יכולת הפירעון העתידית של החברה.

מירוץ ההתיישנות

על בסיס טענה זו עתרו החברה ונושיה לחייב את הדירקטורים לשעבר ואת נושאי המשרה לשעבר בחברה - בעל השליטה בן-דב, מנכ"ל החברה והסמנכ"לית, ביחד ולחוד - בתשלום הסכום המצטבר של שלוש חלוקות הדיבידנד - כ-250 מיליון שקל.

בתגובה לתביעה הנגזרת נגדם, הגישו בן-דב ויתר הנתבעים שתי בקשות לסילוק על הסף של התביעה מטעמי התיישנות. שופט המחוזי כבוב דחה בקשות אלה, תוך שהוא קובע "לא השתכנעתי כי מדובר במקרה המצדיק את סילוק עילת התביעה השנייה נגד נושאי המשרה כבר בשלב זה מבלי לברר את הסוגיה לגופה".

כבוב אף חייב את בן-דב ויתר הנתבעים בהוצאות משפט ושכר-טרחת עורכי דין בסך כולל של 20 אלף שקל, כך שנושאי המשרה יישאו בהוצאות בסך 10,000 שקל, ואילו מעריכת השווי, ארנסט אנד יאנג-ישראל, תישא בהוצאות בסך 10,000 שקל.ארנסט אנד יאנג הגישה לאחרונה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וכעת גם בן-דב מבקש לערער על קביעותיו של כבוב.

בקשת רשות הערעור שהגיש בן-דב לבית המשפט העליון מבוססת כול על פרשנות "מוסד ההתיישנות" במשפט, ומעלה שתי שאלות: הראשונה היא - האם מירוץ ההתיישנות נעצר רק כאשר מוגשת תביעה לבית המשפט (כטענתו של בן-דב ונושאי המשרה הנתבעים), או שמירוץ ההתיישנות נעצר מוקדם יותר, במועד בו בעל התפקיד (מפרק, נאמן לביצוע הסדר נושים, נאמן וכדומה) מגיש לבית המשפט של פירוק במעמד צד אחד "בקשה למתן הוראות", ומבקש במסגרתה לתת לו רשות להגיש את התביעה (כפי שקבע בית המשפט המחוזי).

השאלה השנייה שמעלה בן-דב היא - האם בתביעה אזרחית שעניינה חלוקת דיבידנד - מירוץ ההתיישנות מתחיל במועד שבו החליט דירקטוריון החברה על חלוקת הדיבידנד (כטענת בן-דב ונושאי המשרה הנתבעים), או שמא מירוץ ההתיישנות מתחיל רק מאוחר יותר, בעת חלוקת הדיבידנד בפועל (כפי שקבע בית המשפט המחוזי).

לטענת בן-דב, מדובר ב"שתי שאלות עקרוניות בעלות השלכות רוחב מרחיקות לכת, החורגות מדל"ת אמותיהם של הצדדים בהליך זה, ושטרם נדונו בפסיקתו של בית המשפט העליון או בפסיקת הערכאות הנמוכות".

באי-כוחו של בן-דב, עורכי הדין ד"ר גיל אוריון, עודד רביבו ורועי שטינמץ, מציינים בבקשת רשות הערעור כי למיטב ידיעתם "מעולם לא הוגשה, ובפרט לא על-ידי בעל תפקיד במינוי בית משפט (המנהל המיוחד - א' ל"ו), תביעה שעניינה בחלוקת דיבידנד, באיחור כה בולט, תוך העלאה מן האוב של טענות נושנות שאבד עליהן הכלח".

לטענתם, המחוזי "כיווץ" את תקופת ההתיישנות משני צדדיה - הן מבחינת המועד בו מתחיל מירוץ ההתיישנות והן מבחינת המועד בו מפסיק מירוץ ההתיישנות. "הוא קבע כאמור כי מירוץ ההתיישנות מתחיל במועד החלוקה בפועל (ולא במועד ההחלטה); וכי הוא נפסק במועד בו הגיש בעל התפקיד את הבקשה למתן הוראות לבית המשפט של פירוק (ולא במועד בו הוגשה התביעה לבית המשפט האזרחי הדן בתביעה)", נכתב בבקשת רשות הערעור.

לטענת בן-דב, "בכל הכבוד הראוי, קביעתו של המחוזי - על שני ראשיה - פוגעת בצורה אנושה בזכויותיהם המהותיות והדיוניות של הנתבעים, כמו גם בזכויותיהם של נתבעים פוטנציאליים אחרים". זאת, נטען, בין היתר, כיוון שהחלטת המחוזי יצרה נקודת איזון חדשה ולא ראויה, שאינה מתחשבת כראוי באינטרסים הלגיטימיים של הנתבע שעומדים בבסיס טענת ההתיישנות (הקושי הראייתי בשמירת ראיות, המצג שנוצר באפס המעשה של התובע, כאילו הוא זנח את תביעתו וההסתמכות על מצג זה מצד הנתבע). במקום זאת, נטען, היא שמה את כל כובד המשקל רק על האינטרס של התובע.

"פרשנות מרחיבה"

עוד נטען בבקשת רשות הערעור כי פרשנותו "המרחיבה והגמישה" של כבוב להוראות חוק ההתיישנות, גם אינה עולה בקנה אחד עם החוק, "שקבע תקופת התיישנות קשיחה ונוקשה - 7 שנים בדיוק". בנסיבות אלה, טוען בן-דב, החלטת המחוזי שגויה ומוטעית, הן מבחינה משפטית, והן מבחינה כלכלית, ויש לבטל אותה.

אשר לעצירת מירוץ ההתיישנות, טוען בן-דב כי "בקשה למתן הוראות", היא במהותה בקשה מקדימה, שבמסגרתה מבקש המנהל המיוחד את רשותו של בית המשפט לפתוח בהליכים משפטיים נגד צדדים שלישיים. במסגרת הליך זה, נטען, בית משפט של פירוק אינו מוסמך לדון בסכסוך לגופו. "על כן, לא יעלה על הדעת לומר שהמועד שבו הוגשה על-ידי המנהל המיוחד בקשת רשות להגיש תביעה, ייחשב באופן רטרואקטיבי כמועד הגשת התביעה עצמה", נטען.

עוד תוקף בן-דב את החלטת כבוב בנוגע לתחילת מירוץ ההתיישנות: "לא יכול להיות חולק כי המועד הרלוונטי לעניין זה - הוא יום 'הולדת העילה' - היינו מועד ההחלטה על חלוקת הדיבידנדים (יום ההכרזה) ולא מועד החלוקה בפועל".

יצוין כי בגין חלוקת הדיבידנד השלישית בלבד הוגשה גם בקשה לאישור תביעה נגזרת אחרת. על-ידי מחזיק אג"ח של החברה, שיוצג על-ידי עורכי הדין שחר בן-מאיר ויצחק אבירם. אולם, עם מינויו של עו"ד נאור כמנהל מיוחד, היא נמחקה, וכשנתיים לאחר מכן, הגיש המנהל המיוחד, את התביעה בנוגע לחלוקת הדיבידנדים האסורה, כשהוא מציין כי היא מנוהלת במשותף על-ידו ועל-ידי עורכי הדין בן-מאיר ואבירם.

אילן בן-דב: כרוניקה של כישלון לא ידוע מראש

איש-העסקים אילן בן-דב, בעבר מאנשי-העסקים המצליחים במשק ובעל השליטה בחברת סאני תקשורת, נקלע החל מ-2012 לסדרת כישלונות עסקיים, שהובילו את מרבית החברות שהיו בבעלותו להליכי חדלות פירעון, ואותו אל ספסל הנתבעים בשורת תביעות.

בנוסף לביעה בטענה לחלוקות דיבידנד אסורות בסאני, בין היתר, הוגשה לפני כשנה תביעה בהיקף של כ-100 מיליון שקל נגד בן-דב, בטענה כי הוא אחראי אישית לכל חובות סאני לנושיה. זאת, לאחר שעל-פי הנטען הוא קידם אינטרסים אישיים שלו, שהובילו לקריסתה. זאת, בעקבות החלטות שהתקבלו בנוגע לחברה.

סיפורו של בן-דב (61) מתחיל בשכונת יד אליהו בתל-אביב, שבה נולד בשנת 1957. בטרם מלאו לו 10, הוא כבר עזר בפרנסת המשפחה, וניתן היה להבחין ביצר היזמות המקנן בו. בן-דב עבד במגוון עבודות, בהן מוכר נחושת, מציל, גנן, פועל בניין, פקיד בסוכנות הביטוח של אחיו, וגם מפעיל מכונות משחק בבריכות שחייה.

את חלום ההתעשרות שלו, הגשים בן-דב בתחילת שנות ה-90. ב-1991 הוא הקים את חברת סאני אלקטרוניקה, שעסקה ביבוא משחקי מחשב וטלוויזיה מתוצרת חברת SEGA היפנית. המשחקים התגלו כלהיט, ולאחר שמכירותיהם זינקו והפכו אותו למיליונר, החליט בן-דב בסוף 1993, ובחסות הגאות שנרשמה בשוק ההון באותה תקופה, להנפיק את סאני בבורסה בתל-אביב. כך הוא גייס מהציבור כ-40 מיליון שקל.

זו הייתה תחילת הרומן של בן-דב עם שוק ההון הישראלי, רומן שהתחיל בעשורו הראשון בעיקר עם רווחים ודיבידנדים; אבל המשיך, בעשור השני, עם מינופים, מחיקות והסדרי-חוב.

ב-1994, הקים בן-דב תחת סאני את חברת סאני תקשורת. בתחילה עסקה החברה בפעילות הפצה לא בלעדית של מוצרי סלקום (מוכרת יותר לצרכנים ולציבור כרשת דינמיקה סלולר), אבל קפיצת המדרגה נרשמה ב-1998, עם קבלת זיכיון יבוא למכשירי סמסונג.

הזיכיון התגלה מהר מאוד כתרנגולת שמטילה ביצי זהב, בזכות הפופולריות של מכשירי סמסונג בארץ. באמצעות הרווחים שייצר הזיכיון מסמסונג, רכשה סאני פעילויות נוספות, אבל את הערך האמיתי קיבל בן-דב, בעל המניות העיקרי בחברה, מהזיכיון שלה. יצוין, שבשנת 2005 היא נסחרה בשווי של מיליארד שקל.

בין השנים 2003-2007 חילקה סאני דיבידנדים בהיקף מצטבר של קרוב לחצי מיליארד שקל. זרימת הכסף מסאני הפכה את בן-דב לנזיל מאוד, והוא ניצל זאת למימוש שאיפתו, להפוך לאחד מאנשי-העסקים הבולטים במשק. בן-דב הקים את חברת טאו תשואות, ובעזרת כספי ציבור ובנקים יצא לשורה ארוכה של רכישות ממונפות, בעיקר בתחום הנדל"ן, שהסתיימו במפח-נפש בשל המשבר הפיננסי בסוף העשור הקודם.

הכישלון בטאו, שהייתה מאוגדת כחברה עצמאית מנותקת מסאני, לא ריפה את ידיו של בן-דב, ובחסות הזיכיון של סמסונג שהמשיך לייצר עבורו כסף, הוא יצא לעסקת הענק שעליה חלם. ב-2009 הוא רכש מידי האצ'יסון הסינית את השליטה בחברת הסלולר פרטנר, לפי שווי חברה של יותר מ-10 מיליארד שקל. זאת, ברכישה שמומנה בעיקר באשראי. אך תוך זמן לא רב התברר שהעסקה - בעקבות התחרות שנכפתה על חברות הסלולר הוותיקות והגבילה את יכולתן לחלק דיבידנדים כבעבר - גדולה על יכולותיו.

לאחר פשיטת-הרגל של טאו, וכשהוא על סף הסדרי-חוב בעסקיו האחרים, נאלץ בן-דב לוותר על השליטה בפרטנר.

גם ב-אי.די.בי: החלוקות האסורות של דנקנר

פרשת החלוקות האסורות לכאורה של אילן בן-דב מהדהדת בימים אלה במערכת המשפט על רקע סיומה של פרשת חלוקת דיבידנדים אסורה אחרת - זו של איש העסקים נוחי דנקנר ב-אי.די.בי, שהגיעה לנקודת קיצון בראשית השנה, עם התאבדותה של אחת העדות שהיו אמורות להעיד במשפט.

בחודש שעבר אישר המחוזי בתל-אביב את הסדר הפשרה שאליו הגיעו יו"ר קונצרן אי.די.בי לשעבר, דנקנר, ושורת דירקטורים לשעבר בחברה, עם הנאמנים על הסדר החוב שלה, שלפיו ישלמו דנקנר והדירקטורים לנאמנים סך של 175 מיליון שקל על-מנת להביא לסיום התביעה שהגישו נגדם הנאמנים בפרשת "חלוקת הדיבידנדים האסורה". תביעת-העתק, בסך 650 מיליון שקל, הוגשה כמה שנים לאחר קריסת אי.די.בי, בטענה לחלוקות דיבידנד אסורות בהיקף של כ-1.8 מיליארד שקל, כשהיה ברור כי החברה לא תוכל לעמוד בפירעון חובות עתידיים.

אל ההליכים הללו נקלעה גם ענבל ציון, מזכירת אי.די.בי-פיתוח ו-אי.די.בי-אחזקות, ששימשה גם כסמנכ"לית אי.די.בי-פיתוח בשנים 2008-2010. ציון העידה בפני הנאמנים להסדר החוב ב-אי.די.בי על התרבות התאגידית הלקויה בחברה, ואף הייתה אמורה להתייצב לעדות במשפט על אותם הדברים שאמרה. אולם ערב עדותה שמה קץ לחייה. יום למחרת התקיים יום הדיונים הראשון בתביעה לגופה, והוא נפתח בבשורה הטרגית. במהלך אותו לילה שלאחר הדיון הגיעו הצדדים להסדר הפשרה שסגר את התיק.

השתלשלות העניינים
אפריל-מאי 2010: חברת סקיילקס (סאני), בבעלות אילן בן-דב, מחלקת דיבידנדים בסך של כ= 65 מיליון שקל, וכ=85 מיליון שקל

מארס 2011: חברת סקיילקס (סאני) מחלקת דיבידנדים בסך כ-100 מיליון שקל

אפריל 2015: סאני קורסת וממונה לה בעל תפקיד, עו"ד אופיר נאור

יוני-יולי 2017 :עו"ד נאור מגיש תביעה בסך 250 מיליון שקל, נגד בן-דב ונושאי=משרה לשעבר בחברה, שבה נטען כי חלוקות הדיבידנד - אסורות; הנתבעים טוענים להתיישנות, ומבקשים לסלק את התביעות על הסף

פברואר 2018: השופט חאלד כבוב בבית המשפט המחוזי דוחה את טענות ההתיישנות ואת בקשות סילוק התביעה על הסף

אפריל 2018: אילן בן-דב מגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטת השופט כבוב