רק עכשיו הבנתי למה העובדים והעובדות בבנק ישראל זוכים לשכר מאוד נדיב. הייתי משוכנע שאין סיבה אמיתית לכך, חוץ מחוזקו של בנק ישראל, מעמדו המיוחד ויכולתו לנצל את חוזקו ומעמדו מול משרד האוצר. חשבתי שזה לא תקין, שזו חוצפה, שזה "לא פייר" - יש כאלה שיוצאים כל יום לעבודה אמיתית, "לצוד" את פרנסתם, ויש אחרים ש"מסודרים". לא רק שהם לא צריכים לצוד, הם גם מתוגמלים נהדר. זה נכון לחלקים גדולים במגזר הציבורי, כשבנק ישראל בצמרתו.
כמובן, אין מקום ל"לא פייר", אנחנו כבר לא ילדים, וזהו המצב. ובכל זאת, בכל פעם שקראתי על מהלכים של בנק ישראל תהיתי ביני לבין עצמי: "נו, על זה משלמים להם כל כך הרבה כסף?".
אבל נראה שאני באמת לא מבין כלום - מדובר בקוסמים. אני מוריד בפניהם את הכובע. התלוננתי כאן לאחרונה על כך שאנשי בנק ישראל מבזבזים את הכסף שלנו - רוכשים דולרים במאות מיליארדים כדי לתמוך בשער הדולר ולא מצליחים; כתבתי שהספקולנטים עושים מהם צחוק; הערכתי שהם הפסידו לנו (הציבור) כתוצאה מרכישות המט"ח סכום של 30-40 מיליארד שקל ב-2017. הדוחות הכספיים של בנק ישראל מראים אחרת.
הקוסמים בבנק ישראל הצליחו לסיים את שנת 2017 בהפסד זעום (יחסית, כמובן) של 788 מיליון שקל. הבנק אמנם החזיק בתחילת 2017 יתרות מטבע חוץ (הרוב דולרים) בכמעט 380 מיליארד שקל, והדולר ירד בכ-10% ביחס לשקל אשתקד, אבל המסקנה הלכאורה מתבקשת - הפסד שערוך מט"ח של 38 מיליארד שקל, ואם נהיה שמרנים - של 30 מיליארד (בכל זאת הדולר היה חריג ב-2017 מבין המטבעות) - התבררה כשגויה.
הדוחות מוכיחים שחור על גבי לבן שטעיתי בהערכה. אבל העניין הזה לא נתן לי מנוח - איך זה יכול להיות? האם בנק ישראל גידר את רכישות המט"ח, ואז אין משמעות בעצם לרכישות? מתברר שלא (לא בהיקפים גדולים). האם ההפסד המט"חי הוא לא באמת 10%? או, כאן נמצא חלק מההפרש.
בנק ישראל מחזיק לא רק יתרות דולריות, אלא גם יתרות באירו ובליש"ט, ובעוד שהדולר ירד לעומת השקל ב-10%, הרי שהאירו דווקא עלה בכ-3%. האירו מהווה קרוב ל-30% מיתרות המט"ח. המשמעות היא שההפסד לא רק אמור להיות נמוך ב-30% מההערכה, אלא אף צריך לרדת בשל הרווחים שנוצרו בהשקעה באירו. בחישוב גס, ההפסד מהחזקת הדולרים אמור היה להסתכם בכ-25 מיליארד שקל, ועם תוספת זהירות (הכנסות שערוך של יתרות דולריות ועוד) היה אפשר לצפות להפסד של 20 מיליארד ולא של 30-40 מיליארד שקל. גם הפסד עתק לכל הדעות, אלא שגם זה גבוה בהרבה ממה שמספר לנו הדוח החשבונאי - הפסד של 788 מיליון שקל.
השערוך "פרח" מדוח הרווח והפסד
הפתרון נמצא בהגדרות. חשבונאות וכלכלה לא תמיד הולכות יחד. החשבונאות אמנם אמורה לשרת את הכלכלה, ולהציג אותה ואת המצב העסקי-פיננסי בצורה ברורה ופשוטה בדוחות, אבל זה כבר מזמן לא כך. החשבונאות יצרה לעצמה מסגרת מושגית מבודלת, ולפעמים מנותקת, מהמציאות הכלכלית.
הדוחות הכספיים של בנק ישראל ערוכים לפי התקינה הישראלית. אמנם העולם וגם ישראל עברו לתקינה הבינלאומית לפני עשור, אבל מי יגיד לבנק ישראל מה לעשות? זה לא שהתקינה הישראלית בהכרח "נחותה" לעומת הבינלאומית, הבעיה היא לא במהות אלא בעקביות ובהשוואתיות - הכללים פשוט אחרים.
בדוח של בנק ישראל יש סעיף שנקרא "חשבונות שערוך" שנמצא בצד ההתחייבויות ומקטין לכאורה את ההון העצמי (מגדיל את הגירעון, במקרה של הבנק), אבל באמת הוא בעצם יתרת עודפים/רווחים שלא מומשו. כלומר, הרווח החשבונאי מתייחס לרווחים והפסדים שמומשו, ואם הם לא מומשו - הם נזקפים לאיזה חשבון שערוך. זה מאפשר בעצם יכולת תמרון גבוהה של בנק ישראל עם הדוחות: ירצה הבנק לדווח על הפסד, הוא מוכר את המט"ח או ניירות הערך שבהפסד; ירצה לדווח על רווח - מוכר את המט"ח או הני"ע הרווחיים. אלא שזה דיווח חשבונאי, אין לכך בהכרח אחיזה במציאות. הבנק הפסיד חשבונאית 788 מיליון שקל, אבל זהו מספר ללא משמעות!
המשמעות נמצאת בסקירה הכלכלית הצמודה לדוח החשבונאי. הדוח של בנק ישראל הוא בן כ-50 עמודים, ומחולק לשניים: הדוח החשבונאי עם הביאורים והתיאור הכלכלי. מדובר על דוח עמוס בנתונים, אשר מזגזג בין חשבונאות לכלכלה, דוח שמבלבל את הקורא (לא בכוונה כמובן), אבל בשורה התחתונה שלו - העניין מאוד פשוט. לא צריך 50 עמודים, זה אולי מצדיק את השכר וההוצאות סביב הדוח הזה, אבל אם בנק ישראל היה באמת רוצה להסביר לנו (הציבור) מה קרה ב-2017, הוא היה יכול לעשות זאת בעמוד אחד.
מסתבר שלא הייתי רחוק. הפסדי המט"ח מסתכמים בכ-23.4 מיליארד שקל. מנגד יש שערוכים בזכות (קטנים יחסית), כך שהפסדי השערוך ב-2017 הסתכמו נטו ב-22 מיליארד שקל. אבל, 16.4 מיליארד שקל מתוכם חמקו מדוח הרווח והפסד של בנק ישראל, שכן מדובר בהפרשי שער לא ממומשים. כן, זו סמנטיקה בלבד, הישענות על כללי חשבונאות לא רלוונטיים שמעוותים את התמונה, אבל זו הסיבה המרכזית לכך שהבנק מדווח על הפסד זעום יחסית למצב האמיתי.
השאלה היא למה נותנים לו לדווח כך, והאם הבנק לא אמור להציג באופן פשוט ושקוף לבעלי הבית שלו - כלומר אנחנו?
גוף בפשיטת רגל קונה מניות?
כשמתעמקים בדוח אפשר להבין כי בנק ישראל, שניסה (ללא הצלחה) להיות מעין סוחר בשוק המט"ח (הבנק כמובן יטען שהוא לא סוחר, אלא פועל בשוק המט"ח במסגרת תפקידו ולטובת המשק), מנסה עכשיו להיות סוחר במניות. גם כאן עוטפים את זה כ"השקעה במניות לטווח ארוך", ומספקים לכך מכובדות בסגנון "השקעה לצורך פיזור תיק ההשקעות של הבנק".
ועם הצלחה לא מתווכחים: הבנק החזיק 10% מיתרות המט"ח שלו במניות בתחילת 2017 וההחזקה עלתה ל-13.3% מתיק המט"ח בסוף השנה, כשבדרך שוק המניות האמריקאי עלה ב-21%. מדובר על סדר גודל של 50 מיליארד שקל במניות ורווח מוערך באזור 10 מיליארד שקל, ומהסקירה הכלכלית הצמודה לדוח החשבונאי אכן אפשר להבין שזה בערך הסכום (יחד עם הכנסות ריבית), ולשם הדיוק - 10.7 מיליארד שקל.
הסכום מחולק לשניים - רווחים ממומשים ורווחים לא ממומשים. הרווחים הממומשים - כ-6 מיליארד שקל, נזקפים לדוח החשבונאי. רווחים אלה (לצד ההפסדים הנמוכים יחסית למצב בפועל על הפרשי שער בדוח הרווח והפסד) הם שהובילו להפסד חשבונאי נמוך במיוחד בשנת 2017. אלא שיש גם רווחים שלא מומשו אשר נזקפו ליתרת חשבונות השערוך - 4.7 מיליארד שקל.
והנה האבסורד - אם בנק ישראל היה רוצה לדווח על רווח הוא יכול היה בקלות לממש עוד קצת מניירות הערך שהרוויח עליהם, והיינו מקבלים בדוחות לא הפסד של 788 מיליון שקל, אלא רווח של כמה שהבנק רוצה להציג.
בקיצור, בלאגן שלם, ובעיקר עדות ליכולת תמרון גדולה של הבנק לקבוע את הדוחות שלו. מעבר לכך, עולה בהקשר תיק המניות של הבנק שאלה עקרונית - האם בנק ישראל צריך לקנות מניות של אפל למשל?
לדעתי לא, ודאי לא כשיש לו גירעון של עשרות מיליארדים. אתם מדמיינים מישהו שנמצא בפשיטת רגל (חובותיו עולים על נכסיו) והוא קונה מניות? איזה בנק ייתן לו? ובכן, לבנק ישראל מותר. וצריך לזכור שמניות עולות זה נהדר, וזה מקזז את הפסדי המט"ח, אבל מניות יכולות גם לרדת.
ואחרי הנבירה בדוחות של בנק ישראל, אפשר אולי להבין טוב יותר את העלות הגבוהה של עובדיו (לפחות אלה שעוסקים בהכנת הדוח) - זו ממש לא עבודה פשוטה להכין 50 עמודים במקום כמה עמודים בודדים. היכולת לקחת עניין פשוט ולסבך אותו, דורשת מיומנויות שצריך לשלם עליהן.
■ הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלה. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
